קונפליקט בהסלמה
נגה שביט-רז. " קונפליקט בהסלמה" , שיעור חופשי , מרץ 2012.
המאמר מתאר מחקר חדש הבוחן כיצד מתמודדים מורים עם תלמידים וכחניים המאופיינים בדפוסי התנהגות שונים.
לירון און הוא פסיכולוג חינוכי ודוקטורנט מאוניברסיטת תל אביב המשמש כמרצה בתכנית הכשרת מורים מתחילים במכללת לוינסקי.
און ערך מחקר שבחן את האופן שבו מנהלים המורים קונפליקטים מול תלמידים מאתגרים משלושה סוגים: תוקפני-אקטיבי, תוקפני-פסיבי ואקטיבי-וכחן.
כמו כן נבדקה תרומתם של המורים להסלמת הקונפליקט עם התלמיד.
לצורך המחקר פותח כלי מקוון, המאפשר עריכת הדמיה של מצבי ויכוח וקונפליקט בין המורה לבין המחשב, שדימה את התנהגות התלמיד.
המשתתפים היו 55 מורות ושני מורים.
בתחילת התהליך צפו המורים בסרטון קצר, המציג כיתה ובה מורה המבקשת מהתלמידים להוציא ספרים ומחברות לשיעור הכנה למבחן, ולאחר מכן נראית התחלה של הפרת משמעת מצד תלמיד. בעקבות זאת התבקשו המורות להגיב ולנהל את הקונפליקט מול התלמיד בהדמיה המקוונת.
התוצאות, שאישרו את השערת המחקר, העלו כי דפוס ניהול הקונפליקט הכללי של מורים מאופיין בשימוש בטקטיקות אקטיביות ומסלימות, וכי גם כאשר בתחילה נעשה שימוש בטקטיקות מפחיתות הסלמה – כמו ניסיון לנהל משא ומתן או ליצור קשר – במהרה עוברים המורים לטקטיקות מסלימות, כמו ביקורתיות, נזיפה, תלונה או התעלמות.
נמצא גם, כי עוצמת התוקפנות של תגובת המורה עולה ככל שהקונפליקט מתמשך, וזאת ללא קשר לדפוס ההתנהגות של התלמיד.
שיעור ההסלמה הגבוה ביותר של המורים היה מול תלמידים מהסוג התוקפני-אקטיבי, אשר תגובותיהם היו תוקפניות יותר ויותר, עם התפרצויות כעס, דפיקה על השולחן ועוד.
לעומת זאת, מול התלמידים מהסוג התוקפני-פסיבי, אשר הסלימו את תגובותיהם אך בחרו בתגובות של הימנעות, כמו אי הוצאת הספרים והמחברות מהתיק או משחק בטלפון במקום הקשבה לשיעור, היה שיעור ההסלמה הנמוך ביותר מצד המורה, שהמשיך להפעיל טקטיקות מקרבות, המנסות להבין את התלמיד ולמשוך אותו לפעולה.
לעומת זאת, מול התלמיד הווכחן, אשר לא היה תוקפני אלא ניסה להתווכח עם המורה ולשכנעו למשל לבטל את המבחן, השתמשו המורים גם בטקטיקות בונות אך גם בטקטיקות מסלימות, ובסך הכל שיעור ההסלמה היה גבוה יותר מזה שבהתנהגותם מול התלמיד התוקפני-פסיבי.
לדברי און, המחקר מעלה כי תהליכי הסלמה מתרחשים גם אם בטווח המיידי לכאורה אין הסלמה והקונפליקט לא מגיע לידי פיצוץ. התלמידים הפסיביים, לדבריו, עלולים להבין מכך שהמורה לא מגיב כלפיהם בהתאם כי בעתיד הם יכולים להסלים את התנהגותם התוקפנית.
בנוסף, אומר און, מדגים המחקר את התהליך המהיר של הסלמת התגובה מצד המורה. לדבריו, ישנו מערך שלם של תגובות אפשריות, כמו השהיית פעולה או רפלקציה., שהמורים כלל אינם משתמשים בהן.
ממצאי המחקר, אומר און, עולים בקנה אחד עם מחקרים נוספים בתחום החינוך, המדגישים את חשיבות חקר יחסי הגומלין בין מורים לתלמידים, ואת הצורך של מורים לרכוש מיומנויות ניהול קונפליקטים בכלל וליישום תהליכים רפלקטיביים בפרט.