מקור:
Accumulating knowledge across self-studies in teacher education, Journal of Teacher Education, 58(1), pp. 36-47.
המאמר תורגם, סוכם ונערך ע"י ד"ר פנינה כץ
המחקר על הכשרת מורים בארה"ב
כמה בעיות ניצבות בפני החוקרים כשבוחנים את סוגיית המחקר העצמי:
א. ההבנה כיצד מחקרים אינדיווידואליים של מורי-מורים מקושרים למחקרים אחרים שנעשו ונעשים באותם נושאים;
ב. העדר הסכמה ואחידות בין חוקרים ובין מוסדות ההכשרה על הגדרות של מושגים שונים כמו למשל, התפתחות מקצועית של בתי ספר, מחקר פעולה, תלקיטי הוראה וכדומה (Zeichner,2006);
ג. החוקרים משתמשים בשיטות מחקר ובכלי מחקר שונים לתיאור ולהערכה של המושגים כשלרוב לא ניתן מידע על התוקף והמהימנות שלהם;
ד. למרות שחוקרים המבצעים מחקר עצמי מספקים תיאורים ברורים של כיתות ההכשרה הנחקרות, אין הם מתייחסים להקשרים של תוכנית, מוסד או מדיניות;
ה. רק מעט מהמחקרים בהכשרה שנבחנו בפרויקט ה-AERA (פרויקט שניסה לעשות סינתזה של המחקר האמפירי על ההכשרה בארה"ב) (Cochra-Smith & Zeichner, 2005) הוצגו כחלק מתוכניות מחקר על נושאים או בעיות ייחודיים שבהם החוקרים התבססו בצורה מודעת על מחקרים של אחרים כדי ליצור שרשרת של חקר (Shulman, 2004). ניתן לומר שמורי המורים אמנם זכו לרווח אישי מהמחקר העצמי אך תשומת הלב לדרך בה אנו צוברים את הידע שצמח ממחקרים אלה מועטה ביותר.
השאלה שעל הפרק
המאמר מגדיר מחקר עצמי כמחקר המתבצע ע"י מורי מורים על העשייה שלהם או כסוג של מחקר מורים (Zeichner & Noffke, 2001).השאלה הנבחנת בו היא: "האם צריך לשלב במחקרים העצמיים מרכיבים שיאפשרו לצבור את הידע החדש הנוצר בהם ביתר קלות?"
יש המתנגדים לכך בטענה שבסינתזה כזאת יש משום כניעה לצורות "מודרניסטיות" של מחקר בחינוך שאינן רואות במחקר העצמי פרדיגמה לגיטימית ובכך פוגעת בסוג מחקר זה. יש רק מעט דוגמאות של מחקרים עצמיים ששולבו בדרך טבעית במחקר הרחב על הכשרת מורים (למשל, Cochran-Smith & Zeichner 2005)או שנסקרו כקבוצה (Schulte, 2004). גם מספר הספרים שיש בהם אוסף של מחקרים עצמיים המתמקדים בנושאים ייחודיים מועט (למשל, (Tidwell & Fitzgerald, 2006, וגם בהם הדגש הוא על המתודולוגיה ולא על מה שמורי מורים לומדים ממחקריהם. לאור זאת חשוב לחזק את המחקר העצמי בעיני קהיליית החוקרים החינוכיים הרחבה ובעיני קובעי מדיניות חינוכית.
בין התרומות של המחקר העצמי להכשרת המורים ברחבי העולם ניתן למנות את חיזוק היחס החיובי והמכבד לעיסוק בהכשרת מורים שאינו מוערך כראוי ואת השינויים החשובים שחלו באיכות ההכשרה כתוצאה מהעיסוק של מורי מורים במחקרים עצמיים. מחקרים עצמיים תורמים לפרופסיונליזציה של עבודת מורי המורים, מאפשרים להם שליטה בהתפתחותם המקצועית ויוצרים מערכת תומכת למורי מורים מתחילים ומנוסים המובילה לחידושים ולשיפורים אמיתיים באיכות ההכשרה. בהקשר הפוליטי הקיים היום המאופיין במאמצים אגרסיביים ועקשניים לויסות הכשרת המורים ולפיקוח חיצוני עליה (Cochran-Smith, 2006) אין די בתרומות אלה. בפועל, קובעי המדיניות אינם מתייחסים לתוצאות המחקרים, ונוטים לכיוון של מדיניות המדגישה חזון צר וטכנוקראטי. אם קהיליית המחקר החינוכי הכללית תכבד את המחקר העצמי ואת הידע הנוצר באמצעותו לטובת ההכשרה, כי אז השפעתו תגדל.
השאלה של מיצוב טוב יותר של המחקר העצמי היא חלק מויכוח רחב יותר הקיים בספרות ועניינו הדרך בה ניתן לקבוע את איכות המחקר העצמי. שאלה זו נשאלת לגבי כל סוגי מחקרי מורים הנעשים ע"י מורי מורים (Zeichner & Noffke, 2001, Furlong & Oancea, 2005). להלן יתמקד המאמר בשאלה כיצד נבנה המחקר על בסיס עבודות קיימות בתחום וכיצד הוא תורם לידע הקיים בתחום.
מחקר-עצמי בהכשרת מורים
מאז שנות ה-90 גדל היקף המחקר של מורי מורים על עבודתם (למשל, Loughran & Russell, 2002
Samaras & Freese, 2006), התפרסם כרך עב-כרס של Handbook on self-study research
(Loughran et al, 2004), ונוסד כתב עת חדש בנושא. יש גם מחקרים רבים בהם מורי מורים חוקרים את עבודתם, אם כי הם אינם מתוארים כמחקרים עצמיים (למשל, מחקרי פעולה, מחקרים שיתופיים) ולדעת הכותב הם שייכים לסוגה זו.
למרות זאת הדיון בדרך בה המחקר העצמי נבנה, נשען או שואב מעבודות של אחרים כמעט אינו קיים. במבואות ובפרקי הסיכום של הספרים והמאמרים יש רק עדויות מועטות למאמצים להביט בחתך על מערכת של מחקרים ולדון כיצד מערכת זו מעשירה את הידע הקיים בשדה. בעשור האחרון חל מעבר ממצב שבו מורי מורים לא יכלו להשתמש במחקר מסוג זה כחלק מתלקיטי הקידום שלהם למצב שבו המחקרים מתפרסמים בכתבי עת חשובים ביותר (Harvard Educational Review, Teachers College Record, Journal of Curriculum Studies). התפתחות זו גרמה לשינוי גדול בחיים ובקריירות של מורי מורים ושל הכשרה והיא מצביעה על כך שראוי לשלב את התובנות של מורי מורים פעילים, כפי שהן עולות ממחקרים עצמיים, בבסיס הידע הרחב הקיים בשדה ובהנחות של קובעי המדיניות.
מהי תוכנית מחקר? research program))
בהכשרת מורים קיימות כמה תוכניות מחקר (למשל, Grossman, 2005, Zeichner & Conklin, 2005). השאלות העולות הן: מהן תוכניות מחקר וכיצד יצרו או יוצרים החקורים קשר בין מחקריהם לבין העבודות של אחרים? בתוכניות מחקר הכוונה היא לתוכניות שבהן החוקרים יתבססו על עבודותיהם של אחרים באופן מפורש בהיבט קונצפטואלי, בהיבט תיאורטי ובהיבט מתודולוגי. משמעות הדבר היא שתתקיימנה אותן הגדרות לאותם מושגים ויהיו שימוש וסיגול של שיטות מחקר וכלים שהופיעו במחקרים אחרים.דוגמה לתהליך מסוג זה היא עבודתה של דרלינג-המונד על ספרות מקרים (Darling-Hammond,2006).
ב-AERA יצא לאחרונה קול קורא לספר על תוכניות מחקר מצטבר כשהכוונה היא ל"רצף של מחקרים אמפיריים של אותה תופעה המאשרים או מרחיבים את הידע באותו תחום" (AERA, 2006). הדגש הוא על העובדה שבתוכנית מחקר החוקרים רואים את עצמם כעובדים יחד בתחום מסוים כדי ליצר ידע תקף ומהימן, וזאת כדי להתמודד עם האופי המקוטע של המחקר החינוכי. לדעת הכותב המחקר העצמי צריך להיכלל בתהליך זה.
כדי להדגים את הגישה המוצגת – קישור מחקר עצמי לתוכניות מחקר קיימות - מביא הכותב שתי דוגמאות של פעילות מחקרית: א. פרויקט שבו הוא מעורב בימים אלה ועוסק במורים הנענים בהוראתם למאפיינים התרבותיים שתלמידיהם מביאים מבתיהם ומקהילותיהם לבית הספר (עמ' 8 – 9 במאמר); ב.מחקר שיתופי הנערך על ידי ארבעה מורי מורים במוסדות שונים על השימוש בספרות מקרים בהכשרה (עמ' 9 – 10 במאמר).
סיכום
באופן היסטורי יש הפרדה בין חקר מורים לבין מחקר אקדמי מסורתי במונחים של הדרך בה יש לטפל באיכות המחקר. הגישה הקיימת מכבר טוענת שאת מחקרי הפעולה לסוגיהם יש לשפוט על פי תרומתם לשיפור דרכי ההוראה ואילו את המחקר האקדמי יש לשפוט על פי תרומתו לידע עיוני (Corey,1953).
במאמר זה דוחה הכותב דואליות זו וטוען שעל המחקר העצמי בהכשרת מורים לתרום לשיפור ההכשרה ולידע הרחב הקיים על שאלות חשובות בתחום זה. תפקידו של המחקר העצמי הוא "ליצור פרובוקציות, לאתגר ולהאיר יותר מאשר לאשר וליישב" (Bullough & Pinnegar, 2001).המחקר העצמי יכול למלא תפקיד זה בכך שיפתח דרכים חדשות להבנת ההכשרה ולהערכה של הקשרים ((contexts ושל תפקידים משמעותיים שראוי לחוקרם (Clandinin & Connellu,1996), ובכך שיהיה שותף לדיונים ובויכוחים על נושאים החשובים למורי מורים, לקובעי מדיניות ולכל החוקרים בהכשרת מורים. חוקרי המחקרים העצמיים צריכים להשתמש במסורות הקימות כבר בקהיליות המחקר האיכותי ולדבר על מה שהם למדו במחקריהם וכיצד הוא תורם למה שכבר נלמד.
השתמעות אחת לעמדת שהובעה במאמר היא שראוי וחשוב שמקומו של המחקר העצמי יודגש וקולו יישמע. ראוי שנתחיל לראות יותר אוספי מאמרים וספרים על מחקר-עצמי המתמקדים בנושאים ייחודיים ולא סתם אוספים העוסקים בהיבטים של מחקר עצמי כדרך חקר. ראוי גם שנתחיל לראות יותר דיונים במחקרים עצמיים אישים על הדרך בה הם נשענו על עבודות קודמות מבחינה מתודולוגית וסובסטנטיבית. המחקר העצמי יופיע בדפוס בכנסים מקצועיים בקשר עם צורות מחקר אחרות ולא יהיה מבודד כצורה אקזוטית של חקר המופרדת מכל השאר.
המציאות הפוליטית של הסטנדרטים, המבחנים והפיקוח החיצוני העומדת בפני ההכשרה במדינות רבות והמונעת על ידי דעות ניאו-ליברליות (Hursh, 2004) דורשת שחוקרי המחקר-העצמי יהיו מעורבים יותר בזרם המרכזי של המחקר ושישלבו את זוויות הראיה ואת הקולות של מורי מורים פעילים בדיונים על מדיניות המשפיעים על דרכי ההכשרה ברמה מקומית. שכן, אם חוקרים אלה ימשיכו בדרך הקיימת של אי-מתן דגש לעבודתם העולם האקדמי וקובעי מדיניות ההכשרה ימשיכו להתעלם מהם.
ביבליוגרפיה
American Educational Research Association (2006). Call for proposals for a handbook of cumulative research programs in education. Retrieved September 13, 2006 from: www.aera.net/?id=1479. Bullough, R., & Pinnegar, S. (2001). Guidelines for quality in autobiographical forms of self-study research, Educational Researcher, 30(3), pp. 13-21.
Clandinin, J., & Connelly, M. (1996). Teachers' professional knowledge landscape: Teacher stories, stories of teachers, school stories, stories of schools, Educational Researcher 25(3), pp. 24-30.
Cochran-Smith, M. (2006). Policies, practice and politics in teacher education, Thousand Oaks, CA: Corwin Press.
Cochran-Smith, M., & Zeichner, K. (Eds.) (2005). Studying teacher education, Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.
Corey, S. (1953). Action research to improve school practices, New York: Teachers College Press.
Darling-Hammond, L., (2006). Powerful teacher education, SF: Jossey-Bass.
Furlong, J., & Oancea, A. (2005). Assessing quality in applied and practice-based educational research: A framework for discussion. Oxford, UK: Oxford University. Department of Educational Studies.
Grossman, P., (2005.) Research on pedagogical approaches to teacher education, In: M. Cochran-Smith & K. Zeichner (Eds.), Studying teacher education, Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.
Hursh, D. (2004). Undermining democratic education in the U.S.A..The consequences of global and neoliberal policies for education policies at the local, state and federal levels, Policy Futures in Education, 2(3/4), pp. 601-614.
Loughran, J., & Russell, T. (Eds.) (2002). Improving teacher education through self-study practices, London: Routledge / Falmer.
Loughran, J., Hamilton, M., LaBoskey, V., & Russell, T. (Eds.) (2004). International handbook on self-study of teaching and teacher education practices, Dordrecht, The Netherlands: Kluwer.
Samaras, A. P., & Freese, A. R. (Eds.) (2006). Self-study of teaching practices, NY: Peter Lang.
Schulte, A. (2004).Examples of practice: Professional knowledge and self-study in multicultural teacher education, In: J.Loughran, M., Hamilton, V., LaBoskey, & T. Russell, (Eds.) (2004). International handbook on self-study of teaching and teacher education practices, Dordrecht, The Netherlands: Kluwer.
Shulman, L. (2004).Truth and consequences:Inquiry and policy in research on teacher education, Journal of Teacher Education, 53(3), pp. 248-253.
Tidwell, D., & Fitzgerald, L. (Eds.) (2006).Self-study and diversity, Rotterdam, The Netherlands: Sense Publishers.
Zeichner,K. (2006). Studying teacher education programs: Enriching and enlarging the inquiry, In: C. Conrad & R.Serlin (Eds.), The Sage handbook on research in education, Thousand Oaks, CA: Sage.
Zeichner, K., & Noffke, S. (2001). Practitioner research, In: V. Richardson (Ed.) Handbook of research on teaching (4th ed.), Washington, DC: AERA.
Zeichner, K., & Conklin, H. (2005). Teacher education programs, In: M., Cochran-Smith, & K. Zeichner, (Eds.) (2005). Studying teacher education, Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.
אשמח לקבל את המאמר המלא למייל שליבתודה מראשבלהה