פיתוח רגשי ופיתוח חינוכי ערכי
Maurice Elias. " Social, Emotional, and Character Development: The Heart of Student Learning", 14.1.2011.
המחבר מראיין את טים ברנן (Tim Brennan), שהוא המייסד של DREAMER Institute for Connective Living ושואל אותו לגבי המסר שפיתח על שבעת המקורות לאנרגיה שאנשים זקוקים להם כדי לחיות חיים מאוזנים ומלאים. הוא טוען שהמסר רלוונטי עבור מורים, מנהלים ובני נוער. ומבקש מברנן לפרט מברנן מה המסר שהוא מעביר מגישתו לכל אחת מקבוצות אלה.
ברנן טוען כי למבוגרים ולילדים יש מערכת מאזנת שמאפשר לנו לעבור את היום. האיזון מגיע מסדרה של חיבורים הדדיים בין תזונה, מנוחה, פעילות גופנית, מודעות, מדיטציה, ביטוי וחידוש, שברנן מכנה The DREAM+E=R Way. כאשר הילדים נכנסים לתהליך של למידה, זה יכול לעזור למורים ולמנהלים להפוך מודעים לכך שהרעב הפיזי של הצעירים שלא אכלו ארוחת בוקר עשוי לבוא לידי ביטוי בצורה של אפתיה כושר שכלי נמוך. רק כאשר מערכת האיזון הבסיסית מרגישה בנוח ומוזנת יכולים המחנכים להוביל את התלמידים לטריטוריה חדשה של למידה גבוהה יותר.
ללמוד פירושו להשתנות על בסיס של חוויה. בני הנוער חווים שינויים בבת אחת ומכל סוג, לא רק כאשר הם יושבים בכיתה אלא בכל רגע של ערות. רק כעשרה אחוזים מהלמידה מתרחשת ברמת המודעות. התחושות החשובות שמחוברות למה שנלמד, ושלאחר מכן יוצרות רגש ופעולה אצל הלומד, המתרחשת ברמה הלא-מודעת. אם החיים לא מאוזנים, בני האדם בדרך כלל נסוגים לתכנות מנטלי בעבר. אם אנו חשים בטוחים, סביר יותר שננוע לעבר טריטוריה חדשה ונצמח, לא רק מבחינה פיזית אלא גם מבחינה מנטלית, רגשית ורוחנית.
כיצד אתה מפתח את רעיונותיך?
במהלך שנות הששים של המאה העשרים כמורה לאנגלית בבית הספר תיכון, מצא ברנן שתלמידיו מוקסמים מהמאמר של אפלטון
(Plato ), "משל המערה" ("Parable of the Cave") מתוך ספרו "הרפובליקה" (The Republic). הם מצאו שהרעיון שאנחנו אסירים של הרעיונות שלנו הוא שימושי ושאנחנו חופשיים לנוע מעבר לרמה הנוכחית של הידע מתי שאנחנו בוחרים, פשוט על ידי כך שאנו מודעים לכך. ברנן ביקש מתלמידיו ולאחר מכן מהמורים ומהמנהלים ומהוועד המנהל של אנשי החינוך שהשתתפו בסדנאות שלו ב- DREAMER Institute, לעצום את עיניהם ולצייר עץ. לאחר מכן הם פתחו את עיניהם והשוו את הציורים. הסתבר שדימוי פשוט וקונקרטי כמו זה של עץ, הניב מגוון של תגובות שונות. ברנן הבין עד כמה מנהיגים חינוכיים חייבים להבין את הפרספקטיבה של התלמידים ושל חברי הצוות שעליהם הם אחראים.
בין כל רעיונותיך, אני מוצא שהנקודות שלך לגבי מנוחה, מדיטציה וביטוי הם המסקרנים ביותר.
האם תוכל להרחיב על כל אחד מהם ולספק הצעות מעשיות למחנכים ולבני נוער?
מנוחה, התחושה של ביטחון בדממה, היא התנאי המקדים הראשון להשגת האיזון האנושי. המורים והמנהלים שיוצרים כיתות ובתי ספר בטוחים עבור כולם, שמציעים זמנים של קריאה שקטה או האזנה שקטה, שמעריכים את השחרור הרגשי שמספקת הפסקה בחצר בית הספר ושיחות פרודוקטיביות בכיתה; עשויים למצוא שבמהלך הזמן תקופות קבועות של ביטחון בשקט/דממה יכולות להפחית את הביקורים של הילד בחדר המנהל בשל בעיות משמעת.
מדיטציה יכולה לנקות את הראש ולרענן. בני הנוער במאה ה-21 נמצאים בפרץ מבולבל של מידע לגבי חייהם, התלמידים עשויים לחוש כאילו הם נמצאים על ספינה ללא קברניט, ללא הגה כיוון, רק זרם בלתי פוסק של שינוי ושל מתח הגורם לטלטול בלתי פוסק. בתי ספר המציעים תקופות של מדיטציה, אפילו לעשר דקות ביום, יראו התקדמות רבה בתחומים של משמעת ואקלים בית הספר. תקופות של רפלקציה שקטה לגבי מה שנלמד בתקופת זמן נתונה בכיתה, ביום בבית הספר, או ביחידת לימוד נתונה, משרתים מטרה דומה.
ביטוי מציב את האני הפנימי שלנו באור. למידה לגבי מה שאנחנו מעריכים, מה גורם לנו להרגיש חשובים לגבי העבודה שאנחנו עושים כמחנכים יכולה לעזור לשמור עלינו שנמשיך ולעזור לנו להציג את האני האמיתי שלנו לתלמידים שלנו. הדבר החשוב ביותר הוא ששימוש כמודל לחיקוי הוא עדיין הצורה החזקה ביותר של הוראה. מתן אפשרות לתלמידינו להביע עצמם בכל דרך החשובה להם (דרמה, מוסיקה, אמנות, כתיבה, דיבור, וידאו) מסייעת לנו כמחנכים לראות על מה הם חושבים ולהאיר את הערכים השוכנים במחשבותיהם. התלמידים יכולים לדבר בכיתה, לרווחת כולם.
עבודתו של ברנן מזכירה למחבר שה-SECD לא ניתן לניתוק מהרווחה הפיזית שלנו בדרך הרחבה יותר ש-DREAMER תופס זאת. כדי שהילדים ילמדו כל דבר – מיומנויות רגשיות-חברתיות כמו גם מיומנויות אקדמיות – בדרכים שיחדשו אותם ויהפכו לחלק מהזהות היומיומית שלהם, הם זקוקים לאיזון הנכון של תזונה, מנוחה, פעילות גופנית, מודעות, מדיטציה/רפלקציה והזדמנויות לביטוי.
קישור למאמר באנגלית