פיתוח פדגוגיה להוראת מחקר- עצמי

Lunenberg, M., Samaras, A.P.(2011). Developing a pedagogy for self-study research: lessons learned across the Atlantic, Teaching and Teacher Education, 27, 841-850.

המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

מילות מפתח: התפתחות מקצועית, מחקר עצמי.

המאמר מדווח על מחקר-עצמי קולקטיבי על הוראה שנעשה בהולנד ובארה"ב באמצעות מתודולוגיה של דיאלוג בין חוקרים.
כותבי המאמר הכלילו על בסיס עבודתם ששה קווים מנחים להוראת/להנחיית חקר בגישת המחקר העצמי: חמשת הקווים הראשונים נוצרו על בסיס מה שהכותבים למדו מהרפלקציות, המשוב וההערכות של שותפיהם, ואילו הקו המנחה הששי עלה מהרפלקציות המשותפות של שני הכותבים על למידה כיצד ללמד או להנחות חקר כזה (הנקודות מנוסחות כהנחיות ישירות למנחה):

1) נקודת הפתיחה היא ה"אני"(I): הבטח שהמשתתפים במחקר-העצמי יוזמים וחוקרים את החקר שלהם הממוקם בפרקטיקה שלהם ומשתמשים בשיטה הקשורה לחקר זה. עיסוק בנושא קרוב יוצר הנעה רבה בקרב החוקר, גם אם חוקרים מתחילים ומנוסים חשים לעיתים קרובות פגיעים בבואם לעסוק במחקר מסוג זה ( Loughran et al., 2004 Fletcher, 2007,). תחושת חוסר הביטחון נובעת בין היתר מהחשש שמחקר מסוג זה אינו "מדעי" דיו. נושא המחקר לא צריך לצאת תמיד מבעיה, הוא צריך להיות נושא שהחוקר חש לגביו מחויבות אמיתית. יש להקדיש תשומת לב להיבטים אתיים של המחקר. שאלות המחקר צריכות להיות ברות-טיפול ולהוביל לתשובות שימושיות ומקדמות. על המנחה להציג ללומדים מגוון של כלי מחקר ונתונים שכבר קיימים וניתן להיעזר בהם.

2) למידה: הדגש את היבט הלמידה הקיים במחקר-עצמי, היבט שיש בו למידה משופרת ומתמשכת המתרחבת אל מעבר לאדם עצמו. למחקר העצמי שתי מטרות: למידת החוקר על עצמו ועשייתו ותרומה לידע הכללי בתחום (Whitehead,2009,Zeichner, 2007). על המנחה להקדיש תשומת לב למתן סיוע למשתתפים בהבנת השפעת עבודתם המחקרית על עצמם ועל אחרים, למצוא איזון בין מתן תמיכה לבין מתן תשובות ויצירת תלות, להיות מודע ונכון לראות את אלה שמחקר עצמי אינו מתאים להם ולהציע למשתתפים הלומדים הצעות להמשך למידה לאחר תום המחקר.

3) יצירת ידע והצגתו: הדגש את הצורך בשיתוף מחקרי ע"י חשיפתו באמצעות היצגים ופרסומים. חשיפת המחקר לציבור מאפשרת סקירה וביקורת, וגם עיצוב ועידון העבודה והפיכתה לשימושית גם בעבור אחרים (LaBoskey, 2004, Bullough & Pinnegar, 2004 ). על המנחה לתת הזדמנויות רבות לחלוק בעבודה באמצעות דיאלוג וכתיבה, לקדם היצגים ולתמוך ולכוון את החוקרים לפרסם את ממצאיהם. בשני המקרים, ההולנדי והאמריקאי, שעליהם מבוסס מאמר זה הסתיימו המחקרים בפרסומים שונים(למשל, Breslin et al., 2008, Rentrop, 2010)

4) חקר שיתופי ביקורתי: צור מבנים דיאלוגיים בין המשתתפים לצורך מעורבות תומכת ויוצרת כך שהחוקרים יתרמו ויעשירו אלה את אלה ואת הקהילייה הלומדת כולה. במבנים אלה יודגשו מתן משוב הוגן ובונה מעבר לעצות טכניות, כדי שהחוקר יבין כיצד אחרים מפרשים את מחקרו בתוך הקהילייה החוקרת. מאחר ששיתוף פעולה הוא תהליך טעון רגשית וקוגניטיבית, יחסי עבודה יעילים המאפשרים למשתתף להשמיע את קולו, מרכזיים להישרדות רגשית ולצמיחה (John-Steiner, 2000). על המורה המנחה ליצור קהיליה שיש בה בטחון אינטלקטואלי ותמיכה, להכיר במגבלות האישיות של האנשים ולערב אורחים להציג את ההתנסויות שלהם בתהליך מחקרי כזה.

5) הליך מחקרי שקוף ושיטתי: ספק וקדם הזדמנויות מתמשכות למשתתפים לשתף את עמיתיהם בתיעוד עבודתם בגלוי כדי להעריך ולתקף את איכות המחקר. על המקיימים מחקר-עצמי להיות בעלי מחויבות עמוקה לבדיקת הממצאים והפרשנויות עם עמיתים כדי להרחיב את האפשרויות ולאתגר זוויות ראייה וכך להגביר את האמינות והתוקף של עבודותיהם((Whitehead, 2004. בשקיפות ובשיטתיות הכוונה לכך שהחוקר פתוח, ישר ורפלקטיבי. הוא מקיים רישום ברור של איסוף הנתונים ומחפש עדויות לביסוס טענותיו. המחקר העצמי צריך להיתפש כמעגל של שאלות, גילוי, יצירת מסגרות לידע וחידושן (framing/reframing) כל הזמן. על המנחה ליצור תרבות של שקיפות, לא להניח שהמשתתפים יודעים כיצד לקיים מחקר, לעודד אותם לתת אמון בתהליך כתהליך של גילוי ולא רק של פתרונות ברורים ולהתנסות במסע מחקרי במשותף.

6) דיגום של מורים: ברר/צור את האותנטיות של המחקר העצמי ע"י התנסות בו. כאמור מדובר בלמידה של החוקרים-הכותבים את התהליך של התכשרותם להוראת מחקר-עצמי. הם, כתלמידיהם, חקרו את עבודתם והאירו את הצד האישי(emic) בה. הרעיון של דיגום מפותח בהכשרת מורים, ויש בו היבט של הצגת פרקטיקה מופתית של מורה. עם זאת דיגום כולל גם חקר ההוראה, העלאת שאלות על ההוראה ומורכבויותיה והארת החשיבה הפדגוגית (Loughran, 2006). מדובר בתהליכים מקבילים שבהם המורה מקיים תהליך למידה על הפרקטיקה שלו במקביל לתהליך שמקיימים הלומדים (Samaras, 2009).

מבלי לטעון שששה קוים מנחים אלה יישומיים בכל ההקשרים, הכותבים מציעים דיון במורכבויות ובערך של פדגוגיה של מחקר עצמי. המחקר מספק בסיס קונצפטואלי, תיאורטי ומעשי למחקרי המשך בתחום זה.

ביבליוגרפיה

Breslin, D., et al., (2008). Embarking on an adventure while drawing the map: journeys through critical friend work in self-study methodology, In: M. Heston, et al., (Eds.), Pathways to change in teacher education: Dialogue, diversity and self-study, Proceedings, Herstmonceux Castle, East Sussex, England, Cedar Falls, IA: Uni. of Iowa, 31-35.
Bullough, R.V., & Pinnegar, S. (2004). Thinking about the thinking about self-study: an analysis of 8 chapters, in: J.J. Loughran, et al., (Eds.), International handbook of self-study of teaching and teacher education practices, Dordrecht, The Netherlands: Kluwer, 313-342.
Fletcher, S. (2007). Educational research mentoring and coaching as co-creative synergy, International Journal of Evidence-Based Coaching and Mentoring, 5(2), 1-11.
John-Steiner, V. (2000). Creative collaboration, NY: Oxford University Press.
Loughran, J.J. et al., (2004). .), International handbook of self-study of teaching and teacher education practices, Dordrecht/Boston, The Netherlands: Kluwer.
Loughran, J.J. (2006). Developing pedagogy for teacher education: understanding teaching and learning about teaching, London: Routledge.
Rentrop, J. (2010). On the spot methodology: the teacher educator as a methoforical flame, in: Erickson, et al., (Eds.), Navigating the public and private: negotiating the diverse landscape of teacher education, 8th international conference of self-study, East Sussex, England, Provo Utah: Brigham Young Uni. 215-219.
Samaras, A.P. ( 2009). Self-study of teacher educators in the USA: a double helix design, Poster Presentation, EARLY, Amsterdam.
Whitehead, J. (2004). What counts as evidence in self-study of teacher education practices? In: : J.J. Loughran, et al., (Eds.), International handbook of self-study of teaching and teacher education practices, Dordrecht, The Netherlands: Kluwer, 871-903.
Whitehead, J. (2009) How do I influence the generation of living educational theories for personal and social accountability in improving practices: using a living theory methodology improving educational practices , in: D.L. Tidwell., et al., (Eds.), Research methods for the self-study of practice, Dordrecht: Springer, 173-194.
Zeichner, K. (2007). Accumulating knowledge across self-studies in teacher education, Journal of Teacher Education, 58(1), 36-46.