פיתוחה של יחידת לימוד – נרטיב אישי
מאת: ליאורה ישראלי
מקור:
Proceedings of the fourth conference on teacher education
June 23-27, 2002. Achva college of education
"עקבות בעשב" היא יחידת לימוד המיועדת לבתי ספר יסודיים, החל מכיתה ג', העוסקת בחינוך לסובלנות בדרך אלגורית תוך הצגת ערכה החיובי של חברה הטרוגנית ורב-תרבותית.
מוקד עיסוקו של המאמר הוא בשאלה כיצד לחדור למערכת הבית-ספרית, שהיא עמוסה ותובענית ולהוביל תהליך שינוי שהיה רלבנטי ויישומי לבית הספר בדרך סובלנית ורב-תרבותית. החלק הראשון של המאמר מדגיש ומאיר את מורכבותו של הקוריקיולום, החלק השני, "הקוריקולום כמשקף קולות של מורים ותלמידים" עוסק בחשיבות פיתוחה של אינטליגנציה רגשית בתוך הקוריקולום והחלק האחרון מתאר את הניתוח הנרטיבי ככלי מחקרי ששימש את המחברת בעבודתה.
yyya
לא קראתי את המאמר השלם, לכן אין לי, עדיין, תובנות לגביו.כל דברי מכאן אינם מתייחסים למאמר כלל, אבל קשורים בקשר הדוק למהותה של יחידת לימוד "העוסקת בחינוך לסובלנות".סיפורון קצרצר:יהודי אחד פונה לרבי ושואל: "רבי, התינוק שלי בן שנה. מתי להתחיל לחנך אותו?"עונה לו הרבי: "איחרת בשנה שלמה".יש לי תובנות עקרוניות לנושא 'חינוך לסובלנות', כמו גם לנושא 'חינוך לסבלנות', כמו גם לנושא 'חינוך לאי-אלימות', כמו גם לחינוך לערכים בכלל ובפרט:העיקרית ביותר שבהן היא שהחינוך מתחיל הרבה לפני שהילד מגיע למערכת החינוך המשתייכת למשרד החינוך ("חינוך מתחיל בבית").אז תגידו נכון, שאי אפשר לחנך את ההורים. בכל אופן – לא אנחנו. זה נכון.אבלאנחנו יכולים וצריכים כולנו, כל צוות חינוכי בכל גיל, להתנהג באופן שיבטא את הערכים שאנחנו מעוניינים להקנות.אם לא נתנהג באופן כזה, הילד לא יפנים שום ערך שהתכוונו.ויש י-ם של מחקרים העוסקים ב'תכנית הלימודים הסמויה'.הבעיה העיקרית של יח"ל חינוכיות-ערכיות היא, שהן נותרות כשיעור נוסף במערכת….- "מה למדת בגן היום, ילד מתוק שלי?"- "למדנו שצריך לאהוב את החברים כמו את עצמנו, כי ואהבת לרעך כמוך"- "יופי… ובמה שיחקת היום?"- "שיחקנו בתופסת עם —. הוא ניסה לתפוס אותנו ולהרביץ…"- "מה? למה להרביץ? איזה ילד לא מחונך !"- "כן, אבל זה היה נורא מצחיק, כי קראנו לו 'אזניים של ארנבת אזניים של ארנבת' ככה"- "לכי שבי ליד — ! עם +++ את כל הזמן מפטפטת"- "אבל המורה, אני לא רוצה לשבת ליד —, היא שמנה ומעצבנת / היא כושית סמבו / תראי ת'בגדים שלה המלוכלכים" (אל תמחקו את המיותר: הכל מיותר, אבל הכל נאמר והרבה יותר. ואל תגידו שלא שמעתם…)- "איך את מדברת?! זה לא יפה להגיד ככה!!! לכי שבי ליד תמר ותתנצלי על דברייך!!!"וזה במקרה הטוב, כשהמורה מרגישה שהתייחסה למקרה ופתרה אותו. עבודנו קשה, ופעמים רבות בלתי אפשרי לתמרן בין כל הנסיבות הלוחצות מסביב: תלמידים אחרים, הנהלה, הורים, פיקוח, דרישות ומטלות מסוגים שונים, ועוד ועוד.אבל המקרים האלה, שקורים בכל רגע, חייבים לגרום לנו לעצור ולהגיב באופן נחרץ, שיגיע אל כל הילדים בכיתה וגם בגילאי גן. למשל:לומר: "אצלנו לא מעליבים את הזולת. איך את מרגישה כשמעליבים אותך? איך אתם מרגישים כשאומרים לכם מילה לא נעימה?"לשוחח עם הילדים על הנושא. לדבר על כך שהילד שהעליבו הוא אדם בעל רגשות בדיוק כמו המעליבים.לבוא למחרת עם מטלה לילד המעליב, שעוסקת בנושא ההעלבה, עם או בלי קשר לילד הנפגע.למשל:- לכתוב חיבור, שישלח למנהל/ת ולהורים, שעוסק בנושא מהיבט מסויים.- במשך חודש להיות החבר הכי קרוב של הילד הנפגע: לשבת לידו ב'מפגש' / בכיתה, לעבוד איתו בקבוצה, לשחק איתו, להכין איתו שיעורים, להיפגש איתו אחה"צ, ללכת לגן שעשועים יחד וכו' (הכל בהתאם לגיל כמובן)- וכיו"ב כיד הדמיון החינוכי** ולמה רק למחרת לתת את המטלה?כדי להתקשר להורים, לשוחח איתם ולספר מה קרה לפני שהם מתקשרים אליך בעצבים על התייחסותך למחמל נפשם.להסביר להם שזקוקים לעזרתם כדי שהמטלה תשיג את מטרותיה החינוכיות-ערכיות בקשר לפעילותו של הילד אחה"צ.לשתף את מנהל/ת ביה"ס, אם צריך, בכדי להשפיע בנושא.זה, ורק זה, הוא חינוך לסובלנות, שהכרחי כל-כך לחיים בחברה הטרוגנית ורב-תרבותית. רק באופן זה, כשהם מוקפים מסביב במבוגרים שאכפת להם – רק כך יתחילו הילדים, לאט לאט, מאוד לאט, להתנהג באופן ראוי כלפי הסובבים אותם.רק כך ירכשו התנהגות שמאפשרת שליטה בדחפים. ובהצלחה לכולנו.והעיקר שיהיה טוב (גם) לעם ישראל. אמן.
שלום רב,ניסיתי להגיע למאמר המלא ולא הצלחתי. אוודה לכם על הפנייה.תודה