עריכת מחקר בכיתה

Larry Cuban. " Doing Classroom Research" in Larry Cuban on School Reform and Classroom Practice, May 14, 2014.

הכותב פרופסור אמריטוס לארי קובן , הוא מטובי החוקרים בעולם בנושאי תהליכי למידה ושינוי חינוכי. 

קובן מחפש אחר תשובות  לשאלות הגדולות לגבי האופן שבו המדיניות מיתרגמת לפרקטיקה בכיתה.
הוא טוען כי המפתח להבנת מורים, הוראה, למידה, ותלמידים, הוא הקדשת זמן לצפייה ולהאזנה בכיתה בשחקני המפתח היוצרים את השיעורים.
ולכן, מחקר בכיתה הוא חיוני להבנת האופן שבו ההחלטות של קובעי המדיניות שכוונו לשיפור תכנית הלימודים וההוראה (לדוגמא, הסטנדרטים הממשלתיים החדשים בחינוך בארה"ב, שילוב טאבלט 1:1 בגני ילדים והערכת המורים על בסיס ציוני התלמידים במבחנים) מוצאות לפועל.

המחבר טוען כי לרוע המזל מחקר אינטנסיבי כזה נערך פחות ופחות.
בפוסט זה, המחבר רוצה לתאר כיצד הוא עורך (וערך) מחקר בכיתה ומדוע, הוא מאמין, שחשוב לערוך מחקר כזה.

המחבר הוא מורה למדעי החברה מזה 14 שנים, מפקח מחוז במשך שבע שנים ופרופסור במשך 20 שנים.
במהלך עבודתו כמפקח, המחבר ביקר בכיתות במהלך יומיים או יותר בשבוע.
וכפרופסור הוא ערך פרויקטים של מחקר בכיתות ובבתי ספר.

מכאן, הוא יודע רבות על האופן שבו מורים מלמדים והתלמידים לומדים בתוך בתי הספר המדורגים לפי גיל מהגן ועד בית הספר התיכון.
אולם חרף ההתנסויות הללו, הוא נותר עם שאלות בלתי פתורות לגבי מורים והוראה.
לדוגמא, במשך מספר חודשים, קובן ישב בכיתות בצפייה במורים ובאופן שבו הם מלמדים היסטוריה.

כמורה שלימד היסטוריה בשלושה בתי ספר תיכוניים לפני כחצי מאה, פרופסור לארי קובן מבנה מחדש את האופן שבו הוא עצמו ומורים רבים להיסטוריה לימדו משלהי שנות החמישים של המאה העשרים ועד תחילת שנות השבעים באמצעות מסמכים, סקרים, חפצים, ותריסרים של מקורות ראשוניים ומשניים אחרים.

וכך נוצרת אגירה מתמדת של פיסות חלקיות כדי ליצור תמונה מטושטשת של הוראת ההיסטוריה, שתיתן פתרון למה שהתרחש בכיתות כאשר התלמידים למדו את ההיסטוריה של ארצות הברית, את ההיסטוריה העולמית וקורסים דומים לפני מספר עשרות שנים.

תמונה כזו תהיה לגבי מה קרה בכיתות בעבר.
כדי לתפוס את האופן שבו מורים מלמדים היסטוריה בשנת 2014, המחבר חוזר לבתי הספר התיכוניים ומראיין מורים ויושב בכיתות כדי לקבל תמונה עכשווית שניתן להשוות אותה לתמונה שנבנתה מחדש שהמחבר צילם לפני חצי מאה.

המחבר מציין מה הוא עושה ומדוע.
קיימות דרכים רבות לתיעוד האופן שבו מורים מלמדים היסטוריה: צילום השיעורים בוידאו; הכשרת צופים להשלמת הפרוטוקולים לגבי ההתנהגות של המורה ושל התלמיד מתגלות הפעילויות בכיתה; צופים מנוסים כותבים דו"ח על ההתנהגות של התלמידים ועל ההתנהגות של המורה ועל הפעילויות שנעשות בכיתה במהלך השיעור; עריכת ראיונות עם המורים לגבי האופן שבו הם מלמדים; שאילת התלמידים שאלות לגבי האופן שבו המורים שלהם מלמדים; ודרכים אחרות נוספות.

כל גישה משלבת אובייקטיביות וסובייקטיביות בתפיסה לגבי המתרחש בכיתה והבנת מה שהוקלט.

המחבר השתמש בכל האמצעים שצוינו לעיל במשך שנים, אבל הוא הסתמך בעיקר על נוכחותו בכיתה וכתיבה או הקלדה על המחשב הנייד שלו את מה שהתלמידים והמורים עושים במהלך השיעור.

כל גיליון נייר או מסך מחשב מחולק לטור צר לטור רחב.
בטור הרחב המחבר רושם מדי מספר דקות מה המורה עושה, מה התלמידים עושים, מעברים שמכוונים על ידי המורה מפעילות אחת לפעילות אחרת.
בטור הצר, המחבר מעיר הערות לגבי מה שהוא רואה. ההערות כוללות קישורים (או נעדרות קישורים) למה שהמחבר רואה בין מה שהמורה אומר לבין מה שהתלמידים עושים.
המחבר מעיר הערות לגבי האופן שבו התלמידים מבצעים או לא מבצעים את המשימה והתחושה של המחבר לגבי האופן שבו התלמידים קשובים למה שמתרחש בשיעור.

היתרון העיקרי של גישה זו הוא השהייה בכיתה ואיסוף השיח המוסגר המילולי והלא-מילולי של מה שמתרחש מדי מספר דקות כמו גם הבחנה בתנאים בכיתה שלעתים קרובות לא מבחינים בהם.
המחבר, כמורה מנוסה המכיר את החינוך מבחינה היסטורית ואת המהלכים הנפוצים המתרחשים בשיעורים, יכול גם להעריך את הקשר בין המורה לבין התלמידים שצופים אחרים המשתמשים בפרוטוקולים או בסרטי וידאו שונים עשויים להחמיץ.

החיסרון העיקרי של דרך זו של צפייה בשיעורי היסטוריה היא הסובייקטיביות וההטיות הרבות שהמחבר רואה ממה שהוא מפרש.
המחבר מתאר באובייקטיביות את תנאי הכיתה החל בסידורי השולחן של המורה ושל התלמיד דרך מה שנמצא על לוחות המודעות ועל הלוחות בכיתה ואיזה מכשירים אלקטרוניים, אם ישנם, זמינים בחדר.
המחבר מתאר, מבלי לשפוט את ההתנהגות של המורה ושל התלמיד.
והוא צופה ביותר משיעור אחד.
אבל ההטיות, כמו בגישות אחרות למחקר של חיי הכיתה, נותרות.

לאחר צפייה בכיתות, הוא עורך ראיונות בני חצי שעה עד 45 דקות עם המורים.
לאחר רישום ההיסטוריה של המורים בבית הספר והתנסויות אחרות שלהם, הוא שואל את המורים סדרה של שאלות לגבי מה שהתרחש במהלך השיעורים.
הוא שואל מה היו המטרות של המורים והאם הם מאמינים שהם השיגו את מטרותיהם.
אז, הוא שואל לגבי הפעילויות השונות שהוא צפה בהן במהלך השיעור.
במענה על שאלות אלה, המורים מציינים בפניו את הסיבות לכך שהם עשו (או לא עשו) דבר מה בשיעורים.
ברוב הדוגמאות, המורים מציינים בפניו סיבות לגבי מה שהם עשו, וכך הם מעבירים מפה של ההנחות ושל האמונות שלהם לגבי הוראה, לגבי למידה, ולגבי התוכן שהם מלמדים.
בכל התן-וקח של הדיונים האלה עם המורים המחבר אינו שופט אותם לגבי ההצלחה או הכישלון של הפעילויות השונות או של השיעור עצמו. 

הנתונים האלה מספקים הצצה לגבי האופן שבו מורים מבצעים בפועל את ההחלטות של קובעי המדיניות.

קישור למאמר באנגלית

ראה גם:
קישור למאמרים של פרופסור לארי קובן בפורטל מס"ע