עקרונות למידה קונסטרוקטיביסטית
עקרונות למידה קונסטרוקטיביסטית
שלושה מושגים חשובים בגישה הקוגניטיבית:
1. הבנה. איך נדע שמישהו הבין? כאשר הוא יכול להציע הסבר, ליצור קשרים, לשנות ולהרחיב במידת הצורך את ההסבר. כל אלו יחד מצטרפים למבנה ההסבר.
מבנה ההסבר מתחלק ל:
ייצוג - הבאת דוגמאות למה שמסבירים
ידע - על הנושא
מנגנוני שליפה - מאפשר לשלוף מידע מהזיכרון לטווח ארוך
מנגנוני בנייה - מאפשר לנו לקחת את הידע, הדוגמה ומנגנוני השליפה ולבנות הסבר חדש.
הבנה חשובה, כי בלעדיה אין למידה. חשוב להבין את המושג על מנת לדעת האם התלמידים הבינו את הנושא. ניתן לבדוק כל חלק מהמושג.
2. העברה. זהו השלב הבא אחרי ההבנה. יכולת להעביר משהו שנלמד בהקשר אחד להקשרים חדשים. על פי הגישה הקוגניטיבית העברה היא הכרחית ללמידה. אם אין העברה אין למידה מספיק טובה.
לדוגמה: כתיבת מכתב רשמי באנגלית. מלמדים אותו בהקשר מסוים, לדוגמה: מכתב תלונה. אנו נצפה מהתלמידים להשתמש באותם עקרונות כדי לכתוב מכתב רשמי אחר (לדוג': מכתב תודה).
תלמיד יכול להבין ולא יהיה מסוגל להעביר. במקרה כזה אולי היה צורך ללמד אחרת.
התנאים להעברה מוצלחת:
א. ידע ראשוני ברור. אי אפשר להבין משהו שלא קיים, חייבת להיות הבנה.
ב. ידע רחב הקשרים. הידע צריך להילמד בהקשרים שונים ולא רק בהקשר הספציפי. הידע הנלמד אינו צריך להיות מבוסס על הקשר יתר על המידה, כך ניתן יהיה להשליך ולהעביר את הידע להקשרים ותחומים אחרים.
ג. ידע מופשט. מחקרים הראו כי ידע מופשט מועבר בצורה טובה יותר מידע קונקרטי.
יותר קל להעביר מידע קונקרטי. לדוגמה: תבנית לוגית היא ידע מופשט.
המושג "קל וחומר" - הסבר לוגי של המושג ואחר כך יישומו בתחומים שונים.
ד. העברה היא תהליך דינמי ולא מוצר סופי, צריך להזכיר ולחזק את העברה.
ה. מטה קוגניציה - התלמידים צריכים להיות מודעים לכך שעשו העברה, צריך לדבר על החשיבה, דבר המועיל ללמידה.
3. למידה אינדוקטיבית או דדוקטיבית.
אינדוקציה - הסקת מסקנה ממקרים פרטיים ויצירת תיאוריה כללית על סמך אותם מקרים. לדוגמה: הצגת מצגות שמעודדות תלמידים ללמוד. מכאן מתקבלת המסקנה שמצגות או מצעים ויזואליים מועילים ללמידה. צריך להגיע להכללה בכיתה, לתמלל אותה ולוודא שהיא נכונה. דוגמה נוספת: מתן פעלים שונים עם ארבע אותיות שורש והסקת מסקנה שהם ניטים רק בפיעל, פועל והתפעל.
דדוקציה - הסקת מסקנות מהכלל אל הפרט מתוך תיאוריה מסוימת. לדוגמה: קראתי מחקרים שקובעים כי עזרים ויזואליים מעלים מוטיבציה ועוזרים ללמידה, ולכן בשיעורים אני נעזרת בתמונות ומצגות. למדתי שמצגות מועילות ללמידה, לכן אשתמש במצגות בכיתה. דוגמה נוספת: מסבירה על כך שגזרת המרובעים ניטית רק בפיעל פועל והתפעל ואחר כך מתן דוגמאות.
שתי הגישות מתאימות. ממחקרים רבים עולה שבגיל צעיר מתאימה יותר ההוראה האינדוקטיבית, וכלל שהאדם מתבגר, נכון יותר ללמד בצורה דדוקטיבית. הבסיס לגישה זו היא הפסיכולוגיה ההתפתחותית של פיאז'ה, שטען כי ישנם שלבי התפתחות אוניברסלית הכוללים את המעבר מחשיבה קונקרטית לחשיבה מופשטת. ככל שהילד בוגר יותר, כך הוא יכול לחשוב באופן מופשט יותר, כאשר חשיבה דדוקטיבית דורשת יכולת גבוהה יותר של מופשטות.
בכל שיטה חשוב לציין שיש יוצאים מהכלל.
למורים יש נטייה באופן תת מודע ליחס ללומדים שלהם את אותן תכונות כמו להם. אם אנו מודעים לכך, כדאי שנשתדל לעבוד גם באמצעים נוספים.
מה המשמעות להוראה או למה עלינו לשים לב בתכנון השיעור על מנת לעודד למידה על פי הגישה הקוגניטיבית?
השאלה "הבנתם" לא מצביעה על דבר.
1. עיבוד פעיל של המידע- התלמידים יתארו במילים שלהם את שלמדו (ללא חשיבות לשפה או ניסוח). התלמידים יחפשו יישומים של הנלמד בעצמם (מה אפשר לעשות עם הידע?). בצורה זו ניתן לפתח תחושת בעלות על המידע (המידע חשוב ויעזור לי במשהו).
2. השמת המידע בהקשר רחב- להציג את הידע בהקשר מסויים אך במקביל להדגיש את היישום של הידע גם בהקשרים אחרים.
3. הבנה ומשמעות – בהנת עקרונות ומבנים- לאחר השיעור התלמיד יבין את העיקרון והמבנה הכללי ולא רק דוגמה מסוימת. חשוב להתייחס לתהליכים, חוקים וכללים ולא רק לדוגמאות פרטיות. דוגמה: ללמוד על מלחמת העולם השנייה דרך הבנת התהליך ולא רק ע"י הגורמים או למידת העובדות בע"פ. מתן דוגמאות משמעותיות - צריכים לספק דוגמאות שקשורות לתהליכים הנלמדים ורלוונטיות לתלמידים. חשוב להיות מחוברים לעולם התלמידים על מנת ליצור עניין.
ראה גם :