עם הפנים למזרח: קלרה יונה, מייסדת תיכון קדמה בירושלים, מביטה אחורה בגאווה

גלילי, ת' (יוני, 2014). עם הפנים למזרח: קלרה יונה, מייסדת תיכון קדמה בירושלים, מביטה אחורה בגאווה. שיעור חופשי, 109, 15-12.

אשת החינוך קלרה יונה-משומר, שייסדה את תיכון קדמה בשכונת הקטמונים בירושלים וניהלה אותו עד לפני כשנה, מרבה לדבר על החשיבות של שאיפות לעתיד וחלומות אצל ילדים ובני נוער. "כשהגענו לשכונה, הילדים בה חלמו להיות מוסכניק, לכל היותר. לא היו להם חלומות מעבר לזה. לא היה לאן לשאוף", היא מספרת. "כשהקמנו את קדמה, נפתח להם אופק. חלום המוסכניק נעצר. האמנו בילדים, עם כל המשברים והקשיים הלימודיים, החברתיים, האישיים והמשפחתיים. תמיד היינו שם כדי להגיד לילד, 'אתה מסוגל. כל יום אתה יכול לעשות בחירה מחדש'".

במלאת שני עשורים לקדמה, ולנוכח ההצלחות – זכייה בפרס חינוך על העשייה החברתית ממנח"י ומשרד החינוך, ובעיקר כשעשרות מבוגריו לומדים באוניברסיטה – אפשר לומר שלפחות חלק מהחלומות של יונה התגשמו. יונה עצמה פרשה בינתיים מהתיכון – שמנהלת אותו היום מיכל חדד – כדי לנסות ולקדם שינוי במקום שזקוק יותר לכוחותיה. השנה החלה לנהל את בית הספר היסודי בראשון לציון, "נוף ים", שאף הוא נתמך על ידי עמותת קדמה. עתה, כשהיא שוב בנקודת ההתחלה, מעניים להיזכר בדרך שעשתה, ולבדוק מה השתנה.

כשהתבשל הרעיון להקים את התיכונים העיוניים בשכונות, יונה ניהלה את המכינה של האוניברסיטה העברית. "הגיעו אלי חבר'ה אחרי צבא שסיימו שמונה, תשע ועשר שנות לימוד, והחליטו להשלים תעודת בגרות בשנתיים", משחזרת יונה. "הייתה להם מוטיבציה רבה, אבל כשד"ר סבירסקי בא עם הרעיון לפתוח תיכון, חשבתי שזה בעצם הגיוני להתחיל מוקדם יותר". במשך שנה עבד צוות על ההכנה של התיכון, תכנון המודל ויצירת תוכניות הלימודים. כדי לשכנע ילדים להירשם, יונה וצוותה ערכו ביקורי בית בשכונות קטמונים ופת הסמוכה.

הם שיתפו את ההורים בחזון החינוכי והחברתי. "דיברנו עם ההורים על פתיחת אפשרויות, על כך שניתן לילדים ללמוד את הדברים החשובים להתפתותם כאזרחים תורמים; על רצוננו שיהיו פעילים ויתרמו לחברה; שיהיו מודעים לזכויות שלהם". ההורים חשבו שאין מה להפסיד. "תמיד נדמה שהורים מהשכונות הם לא אכפתיים בנושא החינוך. ההפך הוא הנכון. רוב האנשים שגרים שם הם אנשים שעובדים קשה. אני מאמינה שאנשים בכל מקום רוצים את הטוב ביותר בשביל הילדים שלהם. לא צריך להתנשא ולהגיד שלא אכפת להם. הקמנו בשכונה קבוצת הורים. היו דיונים, שיחות וויכוחים על ההקבצות, על בגרות, לימדנו אותם על זכויות הורים במערכת החינוך, ועוד".

השפה השתנתה, וכללה מושגים חדשים. במקום מחנך, דיברו בבית הספר על מלווה. "הרגשנו שמחנך זה חד-צדדי", מסבירה יונה. "שאם רוצים לשנות תפישה, צריכים להגדיר מחדש את התפקיד". אחד היסודות החשובים ביותר של החינוך הוא למידה משמעותית המורכבת מהחוויה, העיבוד, ההמשגה והיישום. "אנחנו עובדים במעגל הזה. כשאת לוקחת טקסט מקראי, היסטורי, לא משנה איזה, ואת ממשיגה אותו, זה הופך לרלוונטי ולמרתק. כשמלמדים למידה מגוונת, משמעותית ומחוברת לילדים, הם מתחברים. אם באים לקטמונים, צריכים לדבר מהמקום שלהם".

קדמה לא התרחב מעל למידותיו. לומדים בו כיום 150 תלמידים, מספר שמאפשר כיתה אחת בשכבה ולא יותר. והנתונים משתפרים והולכים. כיום, כ-40% מתלמידי קדמה רוכשים השכלה גבוהה, ו-75% משלימים תעודת בגרות בתיכון. רבים מאלה שלא יצאו עם תעודת בגרות מהתיכון עצמו, משלימים אותה אחרי השירות הצבאי. טיפוח הצוות הוא אחד מהעקרונות שסביבם בנתה יונה את קדמה, וכיום היא מנסה לעצב לפיהם את בית ספרה הנוכחי. עיקרון חשוב נוסף של יונה הוא מלחמה חסרת פשרות באלימות.

שיתוף התלמידים חשוב בעולמה של יונה. לפני כמה שנים, כשהוצא צו סגירה לבית הספר, יונה החליטה שהתלמידים ילמדו כמה ימים בכיכר ספרא. "התלמידים היו חלק מהמאבק", היא מספרת. "הם כתבו מכתבים לנשיא המדינה ולאחרים. זה היה שיעור אזרחות". גם בבית הספר היסודי שהיא מנהלת כעת היא מטמיעה את עיקרון השיתוף של התלמידים. "במשך שלושה ימים לא הייתי בבית הספר. נכנסתי לכיתות והסברתי לתלמידים את הסיבה להיעדרויות שלי. לשתף בגובה העיניים זה הכלל אצלי. אני מרגישה שאם לא מדברים עם הילדים על מה שמעסיק אותם, הרחוב שולט. לכן, אני מדברת אתם על כל הסוגיות שעולות בגיל הזה – חברות, חינוך מיני ועוד. זה יוצר חיבורים. וזה חשוב כי העולם משתנה, ובמהירות - ולכן צריך לדבר".

בקדנציה הנוכחית שלה בניהול, מתמודדת יונה עם אתגרי העולם הווירטואלי. "אנחנו לומדים להתחבר לעולמם של התלמידים, זו השפה שלהם. הרבה פעמים מורים מתנגדים כי זה דורש מהם ללמוד משהו חדש. ואני אומרת, בואו נלמד. זו חוויה מדהימה כשאחד התלמידים מלמד אותך. זה מעצים ומעניק אפשרות לנהל דיאלוג בגובה העיניים, ליצור ביחד את התוכניות. בעיני, זו מהות הקשר עם התלמידים".

העיקרון של שיתוף ההורים תמיד היה במקום גבוה בסדר העדיפויות של יונה. "ילד הוא בלתי נפרד מההורה, וההורה הוא בן אדם עם תפישת עולם. אם הורה לא מרוצה, ילד מביא אתו את השליליות של ההורה לבית הספר. ואם יש דיבור עם ההורה ובונים יחסי אמון, יש דיאלוג, אף על פי שלא חייבים להסכים". השיח עם ההורים, היא מספרת, הוא דיאלוג תמידי. "אני אומרת להורה שיש תחומים שבהם הוא מחליט, ובאחרים אני מחליטה. ויש שטחים אחרים שאפשר לדון ולדבר עליהם. אני בעד דיאלוג ופשרה. אם יש דברים עקרוניים עמדתי עליהם, ואם לא – שחררתי".

יונה אומרת שהיא שמחה ששר החינוך שי פירון הצהיר שהוא תומך בלמידה משמעותית. "אני לא חושבת שאפשר ללמד אחרת, אבל העובדה ששר החינוך בא ואמר זאת, מחזקת את המורים. זה נותן לנו גיבוי. המוטו שלנו הוא לעשות את החיבורים המקומיים והאישיים עם התלמידים וההורים. בעולם שמשתנה, עם יכולות התקשוב, אני מרגישה שזה מאפשר יותר חופש ויותר אוטונומיה למורות, שיכולות לעשות דברים שרלוונטיים יותר לעולמם של התלמידים". "העובדה שלמידה משמעותית נכנסה למערכת כמושג, מאפשרת לי כמנהלת בית ספר לעשות תהליך עם התלמידים. תהליך שפירושו חקר שבו אני משתמשת בתקשוב ומבטאת דברים דרך אמנות ומוסיקה. אני יכולה לקחת כל נושא בתכנית הלימודים ולהפוך אותו לרב-תחומי".

החגים משמעותיים מאוד בהוויה של בית הספר החדש, כפי שהיה גם בקדמה. בקדמה, היא מזכירה, התלמידים למדו גם על הנושא הטעון של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "ילד אחד בא ואמר 'אמא שלי לא אוהבת את מה שאת מלמדת אותנו'. אבל אני אומרת שהתלמידים צריכים להכיר את המציאות את הנרטיבים השונים, כי זה מביא לדיאלוג. במלחמה אין מרוויחים, יש רק מפסידים. יש פחד ושנאה משני הצדדים. וזה מחלחל לבית הספר. אני חושבת שצריכים לעשות הרבה יותר מאמץ להתקרב וזה לא תלוי רק בנו. צריך לעשות מאמץ בבית הספר, בשכונה. לקחת אחריות".

ההבנה של הצד השני, טוענת יונה, מתחילה מילדות – ולכן היא דוגלת בגישור בסכסוכים בבית הספר. "אני יכולה לשבת במשך שעות עם שני תלמידים שרבו זה עם זה. אני עושה קו באמצע הדף ורושמת את השמות שלהם. על צד צריך להקשיב לשני, אני כותבת מה שנאמר, והם קוראים. כך הם מבינים שכל אחד ראה את הצד שלו ולא ראה את הצד השני, שגם הוא נפגע, ואז מגעיה ההתנצלות והסליחה.

"אף פעם לא התייאשתי מילד. זה יכול להיות קשה ומתסכל. אבל כשאת יושבת אחד על אחד, מגלה אינטימיות וחיבה, אין ילד שלא ייפתח אליך. צריך למצוא בכל ילד את המפתח. אמרתי תמיד לתלמידים, 'אני לא יכולה להכריח פרח לפרוח להיפתח. הוא ייפתח לבד'. אני צריכה לפתוח לו את הסביבה הלימודית, כדי שיוכל לפרוח ולרצות לפרוח, כי אם הוא יקבל מאה הוא יהיה מבסוט. אנחנו יכולים להשפיע, אבל בסוף זה תלוי באדם עצמו. אני חושבת שלרצות לשנות בן אדם זה יומרני. אבל אם ניתן לו סביבה מאתגרת, דבר שמשמעותי לו – אם הוא אכן ירצה להשתנות, הוא ישתנה".

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע