על חינוך וחילוניות – קבלת שבת בגן הילדים הלא דתי בישראל
יפה, א' ורפופורט, ת' (2013). על חינוך וחילוניות – קבלת שבת בגן הילדים הלא דתי בישראל. בתוך ב' אלפרט וש' שלסקי (עורכים), הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך (עמ' 271-231). תל-אביב: מכון מופ"ת.
טקס קבלת השבת הוא טקס ייחודי בחיי גן הילדים בישראל. אמנם מדובר בטקס המעוגן בלוח השנה, אך המחזוריות שלו אינה שנתית אלא שבועית, וככזה הוא נחגג מדי יום שישי, עשרות פעמים במשך שנת לימודים. אפשר גם לראותו כטקס מעבר ייחודי, שכן הוא אינו מסמן מעבר הנוגע למעגל החיים של היחיד, כי אם מעבר קבוצתי בזמן מימות השבוע "הרגילים" ליום המנוחה.
מרכזיותו ושכיחותו השבועית של טקס קבלת השבת בהתנהלות הגן החילוני – הלא דתי – כמו כן מעמדו האיתן, עוררו את השאלות העומדות במרכז מחקר זה, המבוסס בעיקרו על צפייה בטקסים של קבלת שבת בגנים חילוניים.
על מנת להבין את האופן שבו הטקס מתנהל וכדי לעמוד על משמעותו בחינוך הלא דתי בגיל הרך, צפו בו מחברות המאמר בגנים שונים ובחנו כיצד הוא מעוגן בפרקטיקות טקסיות הנשענות על עולם המסורת היהודית. תוך כדי צפייה הן הקשיבו למסרים חינוכיים שונים השזורים בטקסים, המתבטאים בשלושה סוגי שיח (פסיכולוגי, אינדיבידואליסטי וקוסמו-פוליטי).
מניתוח הנתונים עולה כי בתפיסה החילונית די במספר מינימלי של פרקטיקות כדי לסמן את הטקס או את השייכות לקולקטיב (מגזר). פרקטיקות אלה, המכוננות לפי תפיסת מחברות המאמר "טקס מינימלי", הן המקנות לטקס את משמעותו. המחברות מראות כיצד טקס מינימלי זה מכונן ומתנהל באמצעות יחסי גומלין שונים בין פרקטיקה לשיח ובין טקסט לקונטקסט (הקשר).
הממצאים מלמדים על מעין הכלאה בין המסורת לבין החילוניות ומערערים על הדיכוטומיה המקובלת בין דתיות לבין חילוניות בחינוך ובתרבות הישראלית. במחקר זה מנסות המחברות לברר בתוך ההקשר החברתי-הפוליטי-החברתי של ישראל את טיבה של ההכלאה הייחודית המתקיימת בטקס קבלת השבת. בחינה כזו עשויה ללמד על הגן הלא דתי, על תהליך כינונו של סובייקט חילוני ועל מאפייניה של החילוניות היהודית בישראל כיום.
החילוניות היא לא מה כן היא בעיקר מה לא…
אין לה להציע כלום שנוגע לשבת שכן השבת היא מקור האמונה הדתית. יום שישי לקראת שבת הוא עוד יום ככל הימים ואל תנסו להתפלסף…
עם ישראל אינו עם ככל האומות,
יהודי הוא יהודי בכל מקום שהוא נמצא גם אם הוא אמריקאי דובר אנגלית, ובין אם אתיופי דובר אמהרית, למה? כי יש דבר אחד שמאחד אותנו, בין אם אני חילוני ובין אם אני דתי, בין שמאלני ובין ימני, יש לנו מצוות גם אם גדלתי בבית חילוני ולא חונכתי לשמור מצוות, אבל התורה שייכת לי, כי קיבלתי אותה בהר סיני, אמנם אני מתקשה להאמין בזה כי לא חונכתי כך, אבל אני יודע כי השבת היא אות בין הבורא ובין בני ישראל,
ואת השבת אני רוצה שילדתי או ילדי תחוש או יחוש כל שבוע מחדש. כי אני יהודי למרות שלא שומר הכל.