עברית ונקרופיליה : זעקת המורה ללשון

הדגש החזק, המַפּיק והחטפים ז”ל: אלו דוגמאות לגוויות שאנו, המורים ללשון, ממשיכים להתעסק אתן, כאילו לא בביה"ס אנו עובדים, אלא במכון הפתולוגי.
עומד לו המורה ללשון בכיתה ואומר לתלמידיו "שווא בראש המלה הוא שווא נע", ואת המלה "שווא" הוא מבטא פעמיים בשווא נח בראש המלה.
וזאת מפני שתורת ההגה והצורות של העברית התִּקנית, הרִשמית, זו הנלמדת בשיעורי הלשון בבית הספר והמדוברת (פחות או יותר) בפיהם של קרייני החדשות ברדיו ובטלוויזיה, היא תורת ההגה והצורות של עברית המקרא, כפי שמתעד אותה הניקוד הטברני, ולא תורת ההגה והצורות של העברית שלנו, העברית הישראלית. לעברית הישראלית יש כללי דקדוק משלה, והם שונים מכללי הדקדוק של עברית המקרא ( רינה ברוך) .

למאמר של רינה ברוך בעיתון במוסף התרבות השבועי של עיתון "הארץ"
עברית ונקרופיליה : זעקת המורה ללשון