נרטיבים של פרקטיקה ובניית זהות בהוראה

Watson, C. (2006). Narratives of practice and the construction of identity in teaching, Teachers and Teaching: Theory into Practice, 12(5), 509-526.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

מילות מפתח: זהות מקצועית, ניתוח נרטיבי, נרטיב

זהות מקצועית – מסורתית זהות נתפשת כמוגדרת וקבועה, כמשהו הקיים בתוכנו (Currie, 1998). לחלופין ניתן לטעון שזהות אינה יכולה להיות רק דבר פנימי שכן היא יחסית, עוסקת בהכרה בשונות ובדמיון בין עצמנו לבין אחרים. לזהות יש משמעות רק בתוך שרשרת של יחסים, ובנייתה ניתנת לתיאור התהליך מתמשך של זיהוי(Widdicombe, 1998). חשיבות הזהות המקצועית מצויה בהנחה שיש קשר בינה לבין פעולה מקצועית (Connelly & Clandinin, 1999), אם כי איננו פועלים בהכרח כתוצאה ממי שאנחנו, לפעמים אנו מי שאנו כתוצאה ממה שאנחנו עושים(Cameron, 2001). "זהות היא מה שצץ בתוך ובאמצעות נרטיב" (Hinchman & Hinchman, 2001 ), מה שמדגיש את האופי החיצוני והיחסי של בניית זהות. אנשים בונים נרטיבים ונרטיבים בונים אנשים, וזהויותינו צצות באמצעות ומתוך תהליכים אלה.

נרטיב – נרטיב זכה לכמה וכמה הגדרות ואפיונים (למשל, Reissman, 1993,Polkinghorne, 1995, Clandinin & Connelly, 2000, Ochs & Capps, 2001). האסוציאציה החזקה בין נרטיב לבין "סיפור" מדגישה את הרעיון שנרטיב נבנה, ויש בו גם מרכיב מלאכותי/מומצא" ((Roberts,2002. הדבר קשה בהקשר של "מחקר מדעי", אולם דווקא תכונה זו עשויה לחשוף "אמיתות" על הדרך בה הפרט מפרש אירועים ובחירות בחייו ויוצר מהם עלילה. כך הופך הסיפור להיות מטאפורה לחיים וסיפור של סיפורים – לפעילות אנושית אוניברסלית.

המחקר הנוכחי - המחקר המוצג הוא חלק ממחקר מתמשך על זהויות מקצועיות של מורים והקשר שלהן ליחסי תלמיד-מורה; מטרתו לחקור את הקשרים בין "זהות מקצועית", "ידע מקצועי" ו"פעולה מקצועית" בהקשר הדיסקורסיבי של המעשה. נקודת המוצא שלו היא שההבנות, המקצועית והפדגוגית, של המורה קשורות לנרטיב שלו על המעשה (Loughran et al, 2003). באמצעות ניתוח של סיפורים ותיאורים אחרים ניתן ללמוד על הדרך שבה מורים בונים באופן פעיל את הזהויות שלהם כאנשי מקצוע בתהליך מתמשך, מאומץ ודינאמי שיש לתמוך בו. המאמר מביא ראיון, שנעשה במסגרת המחקר, עם המורה דן ומתמקד בסיפורים המועלים בו והמתייחסים ליחסים עם תלמידים ועמיתים. במאמר מובא ניתוח מפורט של כמה חלקים מן הריאיון שבהם המורה מספר על הפרקטיקה שלו, ועל הדרכים שבהן הוא בונה את עצמו ואת תלמידיו במסגרת המוסדית שבה הם פועלים יחד. דוגמאות לתמות שנותחו:

א) דן, מורה לא אורתודוכסי – המורה ממצב את עצמו כשונה ממורים אחרים: כלול בשיטה אבל לא כלול בארגון המתקיים בה. הוא חי במתח בין ערכיו החינוכיים לבין מבנה השיטה החינוכית. בהיבט ביוגרפי דן מתאר את שורשיו בחברה/במשפחה ענייה ואת הקשיים שמהם צמח להיות יועץ ומורה, דבר שמשפיע על תפישת התפקיד ועל הזהות המקצועית הנבנית.

ב) שיטות לא אורתודוכסיות של משמעת – סיפורים מעבירים ידע תרבותי על תפקידים חברתיים הולמים, מגדר((gender משפיע אף הוא על ההקשר שלהם. גברים נוטים להתמקד בעצמם בסיפוריהם(נשים-מיקוד חברתי יותר) ומספרים על כשירות או תגובה חכמה ברגע מביך, לעיתים בנימה של יוהרה (Johnstone,1990, Coates,2003). הסיפור של דן מתייחס ישירות לקשר מורה-תלמיד במהלך ההוראה ולאירוע שנוצר בהקשר זה. הוא מציג , בעצם, רגע של בניית זהות : התלמיד מוצג כ"אגוז קשה", כמפר משמעת, המורה – כמגיב חכם למצב העימות האפשרי , בתגובה שיש בה כדי לקיים משמעת ואיזון בכיתה באמצעות הומור. המורה אמנם מציג את התלמיד כמפריע, אך גם כבר-שליטה הניתנת להשגה תוך יצרת מצב המאפשר לתלמיד למלא תפקיד צייתני.

ג) "רשימת החוטאים (sinners") – בסיפור אחר מתייחס דן לפרט מסוים באתוס של בית הספר: מורים מתבקשים לרשום את שמות התלמידים שהפרו משמעת או כללים אחרים של בית הספר, בלשונו - "רשימת חוטאים" המובילה לענישה מסוימת ע"י ההנהלה. דן סירב להגיש רשימה כזאת ובכך מיצב עצמו כנפרד מהמורים ולא כחלק מהם. הוא כמעט מואשם כ"חוטא" ביחס לקבוצת ההתייחסות שלו. הוא עושה זאת משתי סיבות, המבטאות, לדעתו, פרקטיקות שליליות, נוגדות את ערכיו: 1)הצורך לא להציק לתלמידים ולפגוע ביחסיו עמם; 2) הצורך לא להיכנע לסמכות של ההנהלה, לדחות "חוכמה ידועה/מוסכמות".

ד) תפקיד התיאוריה – למרות שבחלק מדבריו דן מבטא מגישה אמביוולנטית לתיאוריה, תחום שבו היא משתקפת בעבודה שלו הוא הייעוץ, תחום שלמד ואף עסק בו במשך חמש שנים. הוא מנסה ליישם בהוראה בכיתה חלק מהמושגים מן הייעוץ, דבר הבא לידי ביטוי באוצר המלים בסיפוריו. גם כאן יש ביטוי להדגשות שלו על זהותו הנבדלת מזו של מורים אחרים בבית הספר.

סיכום – סיפורי המורה הם מקורות שעליהם הוא מתבסס בבניית זהותו המקצועית. יש בהם מקורות ביוגרפיים, מקורות של ידע מקצועי ותיאורטי, ומקורות של הקשר (context) העבודה ושל הקשרים (contexts) חינוכיים רחבים יותר. ביוגרפיה היא עצמה נרטיב שבו המספר מנסה ליצור קוהרנטיות ומשמעות של החיים ע"י יצירת עלילה תוך מבט לאחור. המורה דן יוצר עלילה מתוך הכישלונות החינוכיים שחווה שהם מקור הכוח שלו לדעתו, כמורה. תפקיד הידע המקצועי כמקור לבניית זהות מתבטא בכך שהמורה נשען במפורש על תיאוריה של ייעוץ כדי לבסס את ההוראה בכיתה והדבר מוביל אותו לראות ילדים מתקשים ומקשים כילדים הזקוקים לסיוע ולא לעונש. ההקשר הרחב יותר מהווה חלק מהשיח ועוסק, במקרה של דן, במשמעת בבתי ספר. זהות המורה נבנית גם מדחייה של "חוכמה קיימת/נמסרת" בתחום זה. הוא דוחה דעות קיימות על ניהול כיתה ואפשר שהוא מגלה בכך דבקות בעקרונות הומניסטיים יותר מאשר בעקרונות התנהגותיים. המשחק בין גורמים שונים אלה מראה כיצד הפרט נשען על מגוון מקורות בתהליך בניית הזהות. בעוד שבמובנים מסוימים הם יוצרים בתוכו משמעות קוהרנטית, לפעמים נוצרים מתחים זהותיים שלא תמיד נפתרים.

חשיבות המושג "זהות מקצועית" היא בקשרים שלו ל"ידע מקצועי" ו"לפעולה/עשייה מקצועית", שהם מורכבים ביותר ופועלים בכיוונים שונים. בתהליך זה הקשרים משתנים משפיעים על זוויות ראייה. באמצעות סיפורי מורים ניתן לשלב בין ידע, מעשה והקשר בתוך שיח(ים) חינוכי(ים) קיי(מי)ם. סיפור סיפורים מחייב רפלקציה על אירועים, בחירה מתוכם וארגון שלהם בדרך אומנותית הכוללת משמעות למספר וניסיון לשכנע את השומע. סיפורי מורים מסופרים בתוך קהיליית מעשה והיא מוסיפה ממד שיתופי להתפתחות הזהות ולביסוס ושימור תרבות בית ספר.

סיפורים הם כלי מחקר חשוב בהיותם זירה שבה זהות מעשית וזהות מקצועית נפגשות. הסיפורים כוללים מרכיבים של ידע מקצועי המשוקע במעשה, ובכך הם מהווים כלי מחקרי לבחינת תהליכים אלה.

ביבליוגרפיה

Cameron, D. (2001). Working with spoken discourse, London: Sage.
Clandinin, D.J., & Connelly, F.M. (2000). Narrative inquiry, San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Coates, J. (2003). Men talk, Oxford, UK: Blackwell.
Connelly, F.M., & Clandinin, D.J. (1999). Shaping a professional identity: Stories of educational practice, New York: Teachers College Press.
Currie, M. (1998). Postmodern narrative theory, London: McMillan.
Johnstone, B. (1990). Stories, community and place, Bloomington, IN: Indiana University Press.
Johnstone, B. (2001). Discourse analysis and narrative, in: D. Schiffrin et al., (Eds.), The handbook of discourse analysis, Oxford, UK: Blackwell, 635-649.
Loughran, J., et al, (2003). Attempting to document teachers' professional knowledge, Qualitative Studies in Education, 16(6), 853-873.
Ochs, E., & Capps, L. (2001). Living narrative, Cambridge, MA: Harvard University Press.
Polkinghorne, D.E. (1995). Narrative configuration in qualitative analysis, in: J.A. Hatch & R. Wisniewski (Eds.), Life history and narrative, London, UK : Falmer Press, 5-23.
Reissman, C. (1993). Narrative analysis, London, UK: Sage.
Roberts, B. (2002). Biographical research, Buckingham, UK: Open University Press.
Widdicombe, S. (1998). Identity as an analysts' and a participants' resource, in: C. Antaki & S. Widdicombe (Eds.), Identities in talk, London, UK: Sage, 191-206.