ניתוח מאפייני הדרכה של מורות מאמנות המצליחות בעבודתן עם סטודנטיות המתכשרות להוראה בבית הספר היסודי

מטרת המחקר

במחקר זה הושם דגש על בחינה מעמיקה של עבודתן של מורות מאמנות המצליחות בעבודתן עם סטודנטים להוראה כדי לעמוד על משמעות התרומה שלהן להכשרת המורה העתידי וכדי לתרום לשיפור תכניות ההכשרה למאמנים ההולכות ונבנות בשנים האחרונות בארץ. מטרת העבודה הייתה להתחקות אחר יסודות המומחיות של קבוצת מורות מאמנות זו תוך ניסיון לתאר, לפרש ולהבין את המאפיינים הקבוצתיים והאינדיבידואליים של עבודתן. זאת לאור ההכרה שלמורים מאמנים תפקיד מפתח ביצירת התנאים להפיכת ההתנסות המעשית של הסטודנטים להתנסות משמעותית.

אוכלוסיית המחקר

כללה קבוצה של 11 מורות מאמנות המצליחות בעבודתן עם סטודנטיות להוראה והסטודנטיות שלהן. מאמנות אלה נבחרו על פי חוות דעת של אינפורמנטים קומפטנטיים שכללו: מדריכים פדגוגיים מן המכללות העובדים בשיתוף פעולה עם המורות המאמנות בבתי הספר המאמנים, מנהלי/מנהלות בתי הספר והסטודנטיות שהתאמנו בכיתותיהן של המאמנות בשנת המחקר.  

מערך המחקר והמסגרת הקונצפטואלית

 1. רמה מעשית ורמה הצהרתית        

המחקר התייחס לשתי רמות בעבודת המורות המאמנות:      

הרמה המעשית שכללה התייחסות להתנהגויות של המורות המאמנות בשיחות המשוב שהן מקיימות בעקבות הדגמה וצפייה בשיעורים בכיתות במהלך ההתנסות המעשית, תאור של התנהגויות אלה בתוספת פרשנות של המאמנות על מה שעשו ועל הרציונל שהנחה אותן בעשייה זו.          
הרמה ההצהרתית שכללה את חשיפת האמונות של המאמנות על תפקידן זה.

 2. שתי סדרות פעולה בהתנסות המעשית      

הבחינה של מאפייני שיחות המשוב התייחסה לביצוען בשתי סדרות פעולה אשר אפשרו לשאול שאלות לגבי התופעה הנחקרת. שתי הסדרות נגזרו מהחומר התיאורטי ומהמחקר האמפירי: סדרת הדיגום (modeling) - הדגמת הוראה המתבצעת על ידי המאמן - סדרה זו כוללת הדגמת שעורים על ידי המורות המאמנות, כאשר הסטודנטיות צופות בהן, וקיום שיחות משוב בעקבותיהם.          
סדרת ההתנסות האישית המודרכת - סדרה זו כוללת את ההתנסויות ההוראתיות של הסטודנטיות בכיתות האימון. בסדרה זו המאמנות צופות בסטודנטיות המלמדות בכיתות ומקימות בעקבות זאת שיחות משוב.

3. שאלת ה"מה" ושאלת ה"איך"

בחינת שיחות המשוב התייחסה לממדי התוכן של עבודת המורות המאמנות (שאלת ה"מה" - על מה מדברות המורות המאמנות עם הסטודנטיות?) ולממדי הצורה (באילו אסטרטגיות הן מדריכות את הסטודנטיות?).
ממדי התוכן כללו: תוכן הוראתי (instructional) - כל מה שמתייחס להוראה ודרכיה, לניהול כיתה וללמידת תלמידים. תוכן אישי (personal) - דברי עידוד, חיזוק והבעת ביטחון ואמון מצד המאמנת לסטודנטית.
ממדי הצורה כללו: סוגי אינטראקציות המאפיינים את שיחות המשוב: אינטראקציה מנחה-מייעצת (directive), אינטראקציה מיידעת-מסבירה (informative), אינטראקציה מעוררת חשיבה עצמית ורפלקציה (elicitive) ואינטראקציה מתארת-משחזרת ((descriptive.
צורות ארגון של שיחת המשוב: שיחות המאורגנות סביב  אירועי השיעור הנצפה ושיחות המאורגנות סביב נושאים או עקרונות כלליים. מדובר בשיחות המשוב בסדרת ההתנסות בלבד.  

שאלות המחקר

 1.  אילו ממדים תוכניים (היבט התוכן-שאלת ה"מה") מתקיימים בשיחות המשוב של המורות המאמנות המומלצות כמצליחות בעבודתן עם סטודנטים להוראה ומה הם כוללים?
 2. אילו אסטרטגיות של אימון (היבט הצורה-שאלת ה"איך") מתקיימות בשיחות המשוב של המורות המאמנות המומלצות כמצליחות בעבודתן עם סטודנטים להוראה ומה הן כוללות?  

 כלי המחקר

תצפית - התצפיות נערכו בשיעורים ובשיחות המשוב בשתי סדרות הפעולה. השיחות הוקלטו ושוקלטו לאחר מכן.

שאלון - הפרוטוקולים הכתובים של שיחות המשוב נשלחו אל המורות המאמנות בתוספת שאלון בן 3 שאלות בו נתבקשו להתייחס לתוכן השיחות ולצורתן.

ראיון - נערך ראיון על האמונות והדעות של המורות המאמנות לגבי תפקידן ולגבי אימון סטודנטים בכלל.  

ממצאי המחקר

הממצאים שנתקבלו אפשרו לחשוף את דיוקנן של מורות מאמנות אלה שהוא דיוקן של מורות הרואות בעבודתן עם סטודנטיות המתכשרות להוראה שליחות, אותה הן ממלאות מתוך רצון, מתוך הנאה ומתוך תחושת סיפוק. 

 יסודות המומחיות שמאפיינים את עבודתן כמורות מאמנות ושנחשפו במחקר הם:
1. קיום של שתי סדרות הפעולה, סדרת הדיגום וסדרת ההתנסות, תוך דגש על קיום שיחות משוב בעקבות השיעורים המודגמים ובעקבות השיעורים המבוצעים על ידי הסטודנטיות. זאת תוך מודעות לחשיבות הרבה של שיחות המשוב ככלי בהכשרת הסטודנטיות להוראה.

2. טיפול בתכנים הספציפיים של השיעור, בעיקר בהיבט של טרנספורמציה של תכנים אלה לפעילויות נגישות לתלמיד, ובהיבט של זווית הראייה של הלומד בבואו ללמוד תכנים אלה. וכן בתכנים כלליים להרחבת המודעות הקוגניטיבית של הסטודנטיות לתהליכי ההוראה והלמידה.

3. שילוב תכנים אישיים המבטאים אכפתיות, caring, בקשר עם הסטודנטיות.

4. קיום תהליך של דיגום קוגניטיבי בעבודה עם הסטודנטיות.

5. שילוב מגוון של אינטראקציות שיחה בשיחות המשוב המתקיימות עם הסטודנטיות: אינטראקציה מנחה-מייעצת, אינטראקציה מיידעת-מסבירה, אינטראקציה מעוררת חשיבה עצמית ואינטראקציה מתארת-משחזרת.

6. ממצא מרכזי במחקר היה קיומם של שני דפוסי אימון (mentoring) מובחנים זה מזה באוכלוסיית המאמנות:
דפוס פרטני, הקשרי, המעוגן בקונטקסט של השיעור המידי - דפוס המאופיין במיקום פעילות האימון, שיקולי הדעת, העצות וההסברים בסביבה המיידית של השיעור. נקודת המוצא של המאמנות בדפוס זה היא ניתוח פונקציונלי של תפקיד המורה שמוביל לראיית האימון כתהליך שבו על המורה המאמנת להצמיח מורה קומפטנטי, בעל שליטה במיומנויות הוראה, ובעל יכולות טובות של בניית תקשורת וניהול כיתה. בדפוס זה האימון נתפש כהזדמנות להדגמה ולתרגול הוראה כדי לשפר שליטה במיומנויות וביכולות.
דפוס מכליל, החורג אל מעבר לשיעור המידי - דפוס המאופיין ביציאה מאירועי השיעור הספציפי ובעיגון ההתנסויות הפרטיקולריות של הסטודנטיות בהכללות או קישורן לנושאים מרכזים או לרעיונות כלליים. למאמנת תפקיד בפיתוח החשיבה העצמית של הסטודנטית על התנסותה כמו גם בפיתוח השקפת העולם החינוכית שלה. בדפוס זה ההוראה נתפשת כמושא לרפלקציה כאשר תשומת הלב מכוונת לבעיות שונות שעשויות לעלות במהלכה.  

תרומת המחקר וייחודו

מחקר זה מתייחד בכך שהוא מציג ניסיון להתחקות אחר יסודות המומחיות של מדגם של מורות מאמנות שהומלצו כמצליחות בתפקידן זה ולבחון מהי התרומה האפשרית של הממצאים הללו לתכניות ההכשרה. הדבר מעמיק את ההבנה לגבי תופעת האימון ומקומה בהכשרה, ומאפשר לאנשי מקצוע בהכשרת מורים לגזור מכך השתמעויות קונצפטואליות לדיון ולבחינה של מקומם של מורים מאמנים בהכשרה.

המחקר מאפשר לבחון במבט כולל את תפקודן של מורות אלה בשני תחומי אימון שהם תחומים מרכזיים במרכיב הפרקטיקום הקיים בכל תכניות הכשרת המורים: הדיגום הקוגניטיבי והדרכת ההתנסויות ההוראתיות האישיות של סטודנטיות. באיתור יסודות המומחיות בעבודת המורות המאמנות יש כדי לתרום להבניית מומחיות באימון, ויכולה להיות לכך תרומה הן במישור של בחירה של מורים מאמנים והתאמה בין סטודנטים לבין מאמנים והן במישור של הכשרת מורי בית ספר לעבודה כמורים מאמנים.

מדברים רבות על הנתק הקיים בין המכללות לבין בתי הספר המאמנים למרות עבודתם המשותפת ועל הצורך בשינוי מהות הקשר הזה, מדברים גם בהגדרות חדשות של תפקידי המורים המאמנים והמדריכים הפדגוגיים. רבות נכתב גם על הפער בין הפן התיאורטי של ידע ההוראה הניתן במכללות לבין מה שניתן לסטודנטים במסגרת הפרקטיקום, וכן על זן חדש של מורים מאמנים, mentors, שאכן יראו עצמם כמכשירי מורים. ממצאי מחקר זה תורמים לסוגיית הפער והנתק בכך שהם מצביעים על מציאותן של מורות מאמנות השואפות, בדפוס ההדרכה שלהן, לעיצוב השקפת עולם חינוכית אצל הסטודנטיות, תוך ביסוסה על בחינת ההוראה במונחים של עקרונות כלליים ואשר עשויות להיות דמויות מפתח לשינוי אפשרי בתהליכי ההכשרה. הן יכולות להיות אלה שתיצורנה את הקשר המשמעותי והנכון, החסר היום, בין מרכיב ההכשרה במכללה לבין מרכיב ההכשרה בהתנסות המעשית בבתי הספר ולזמן לסטודנטים התנסות מעשית שתתרום תרומה אמיתית להתפתחותם המקצועית. לאור העובדה שבארץ, מחקר המורים המאמנים נמצא עדיין בראשית, ניתן לראות במחקר זה נדבך נוסף בבניית הידע על מקומם של מאמנים ומאפייני עבודתם בישראל.  

אני רואה את המחקר הזה כחלק מרשת מסועפת של מחקרים שבהם חוקרים נתנו וממשיכים לתת את דעתם על מהותה של תופעת האימון והשפעתה על ההכשרה, על דמותו של המורה העתידי ועל החינוך בכלל. המחקר מאפשר גם להציע המלצות לגבי בחירה והכשרה של מורים מאמנים, ולגבי הקשר הרצוי בין המכללה לבין השדה בהיבט של תרומה אפשרית של מורים מאמנים לקשר זה וכן פותח צוהר לכיווני מחקר נוספים בנושא של בירור דפוסי אימון קיימים של מורים מאמנים וההשלכה שיש להם על מאפייני מרכיב ההתנסות המעשית בתכניות הכשרת המורים.