משחקים במספרים

שרף, ר' (ינואר, 2015). משחקים במספרים. שיעור חופשי, 112, 25.

מדרכות בחצר בית הספר מסומנות במספרים, והילדים קופצים עליהם בהתלהבות. אבל מה שנראה כקפיצות אקראיות על מדרכות אלו ואחרות, הן למעשה התשובות של התלמידים לשאלות מתמטיות ששואל המורה. תלמידי כיתות ב' מזנקים אל תוצאת המכפלה והחילוק, ילדי כיתות ח' מתעכבים על המספרים שמייצגים תשובות לשאלות של חזקות ושברים ואילו תלמידי הכיתות הגבוהות יותר דורכים על מספרים ראשוניים בלבד וחוזרים דרך מספרים פריקים.

המשחק הזה מבקש ליצור אצל התלמידים חיבור בין כיף והנאה לבין לימודי המתמטיקה, מקצוע שפעמים רבות נתפש כמאיים ומלחיץ. מחקרים רבים מראים כי העברת נושאים מתמטיים בדרך מהנה, שגם מדרבנת ומעודדת את סקרנותם, מקרבת אותם אל המקצוע ומונעת קשיים בהמשך לימודיהם.

חמוש בתובנות אלה, ערך ד"ר יהודה אשכנזי מהמחלקה למדעי המחשב והמתמטיקה באוניברסיטת אריאל מחקר בן שנתיים שבו פיתח משחקים ופעילויות לחידוד המחשבה ולחיזוק הידע המתמטי. משחק המדרכות שתואר בפתיח הוא אחד מהם. את רוב הפעילויות הוא ניסה בבתי ספר יסודיים, ואחרות בחטיבות ביניים. בעקבות הלקחים הוא ערך שינויים במבנה המקורי של הפעילויות, ואת מה שגיבש תוך כדי ניסוי וטעייה ריכז בספר "לימוד מתמטיקה באמצעות משחק", בהוצאת אוניברסיטת אריאל.

"הפעילות המהנה יכולה לשמש כלי לשינון והטמעת החומר הנלמד, לחיזוק השליטה בחומר ולהעלאת הביטחון העצמי", אומר אשכנזי, "וחלק מהפעילויות גם יכולות לסייע בחיזוק החשיבה הלוגית". לדבריו, חשובה לא פחות ממטרות אלו היא התוצאה שמתקבלת מחיבור אסוציאטיבי של מתמטיקה והנאה: הפחתת לחצים וצמצום התחושה השלילית הנובעת מחוסר הצלחה במקצוע.

מדוע תלמידים חווים תחושה שכזו?

"אני חושב שזה נובע מחוויה של חוסר הצלחה. אנשים אוהבים לעסוק במה שהם מצליחים בו, וכשהם לא מצליחים, זה מרתיע. סיבה נוספת היא ככל הנראה הדרך שבה מלמדים מתמטיקה. בגילים הצעירים במיוחד, לימודי מתמטיקה כרוכים בתרגילי שינון רבים. של לוח הכפל, למשל. זה משעמם. מאחר שאין מה לעשות וחייבים לשנן את המספרים כדי לדעת את לוח הכפל, צריך לחשוב מה יכול לסייע בכך. אם את לוקחת את אותו תרגיל שינון ומוסיפה לו משחק בכדור – אז התמונה משתנה".

מחקרים מראים כי לימוד מתמטיקה בעזרת משחק מסייע במיוחד לתלמידים החלשים יותר, כיוון שהוא מחזק בהם את הביטחון העצמי. "החזקים מסתדרים בכל מקרה", אומר אשכנזי, "אבל בזכות המשחק אנחנו יכולים לקבל משך זמן ארוך יותר של ריכוז מהילדים החלשים, והם מוכנים להשקיע זמן נוסף כדי ללמוד את מה שחייבים. במקרים מיוחדים של תלמידים עם בעיות של קשב וריכוז, משחק הוא הדרך היחידה כמעט להגיע אליהם. התלמידים החזקים נהנים לא פחות מהחלשים, ואף שמבחינתם פעילות כזו אינה מועילה תמיד מבחינה דידקטית, היא תורמת להם בהפחתת לחצים".

למרות כל היתרונות שבפעילויות אלה, סבור אשכנזי שלא יהיה נכון להפריז בהן. "הניסיון גם מראה שלא כדאי שהפעילויות יתבצעו בתדירות קבועה", הוא אומר, "פעילות קצרה, של כחצי שעה בסוף השיעור, פעם בשבועיים-שלושה יחד עם פעילות אחת ארוכה פעם בשנה היא התדירות המומלצת. עם זאת, התדירות האופטימלית תלויה כמובן בתחושת המורה ובגיל התלמידים. בגילים הצעירים, תדירות קיום הפעילות תהיה גבוהה יותר.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע