מפגש עם 'אחרים' במוסדות להשכלה גבוהה (בין סטודנטים יהודים לערבים): לקראת מסוגלות בין-תרבותית? – דוח מחקר
לב ארי, ל' וחסיסי-סאבק, ר' (2016). מפגש עם 'אחרים' במוסדות להשכלה גבוהה (בין סטודנטים יהודים לערבים): לקראת מסוגלות בין-תרבותית? דוח מחקר. תל אביב: מכון מופ"ת.
מפגשים בין-תרבותיים במוסדות להשכלה גבוהה עשויים לתרום להיווצרותה של "מסוגלות בין-תרבותית" שפרושה שינוי לטווח ארוך ברמת ידע, עמדות והתנהגות כלפי "האחרים" המאפשרים יחסי גומלין חיוביים בין חברי קבוצות תרבותיות שונות. בישראל, מהווים לעיתים מוסדות להשכלה גבוהה את ההזדמנות הראשונה ואולי אף האחרונה למפגשים בין תרבותיים משמעותיים בין סטודנטים יהודים לערבים. עבור היהודים הערבים הם בבחינת "האחרים" וכך גם היהודים עבור הערבים.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון הקשר בין מפגשים עם ''האחרים" (יהודים לערבים) וחווית הלימודים במסגרת תואר שני, במכללות לחינוך ובחוגי חינוך באוניברסיטאות, לבין הבנייתה ופיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית. ההשערה המרכזית הייתה שמפגשים חברתיים, אקדמיים ותרבותיים בין יהודים לערבים, במסגרת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, יהוו גורם משמעותי בהבניית מסוגלות בין-תרבותית על היבטיה הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים.
במחקר התבססנו בעיקר על המתודה הכמותית בסקר מתאמי. כלי המחקר בו עשינו שימוש במחקר זה הוא שאלון עמדות שכלל שאלות "סגורות". הרכיב האיכותני במחקר כלל שאלות "פתוחות" בהן פירטו הסטודנטים את תרומת המוסדות לפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית והצעות לשינוי במדיניות בהקשר זה.
במחקר השתתפו 436 סטודנטים מחמישה מוסדות להשכלה גבוהה: שלוש מכללות לחינוך ושתי אוניברסיטאות (חוגי חינוך בלבד) בשנת לימודיהם האחרונה לתואר שני במוסד. דגימת הסטודנטים על פי מוסדות לימוד הייתה מכוונת וכללה שלוש מכללות לחינוך: שתים בצפון הארץ ואחת במרכזה. המכללות נבחרו מאחר ובשלושתן לומדים, זה לצד זה, סטודנטים יהודים וערבים. באשר למאפיינים סוציו-דמוגרפים, הרי שמדובר בעיקר בסטודנטיות (89%), בגיל ממוצע של 37 שנים. מעל לשני שלישים מהמשיבים (69%) הם יהודים ו- 31% מגדירים עצמם "ערבים" או "אחרים". הסטודנטים למדו בתכניות מנהיגות חינוכית לסוגיה ובכלל זה גם הדרכה ותכנון לימודים (42%), הוראה לאוכלוסיות מיוחדות: ייעוץ חינוכי, הוראה משלבת לנוער בהדרה וללקויי למידה (ביחד 40%) והוראת תחומי דעת – שפות, מתמטיקה ומדעים ורב-תחומי (ביחד 18%).
ממצאי המחקר המרכזיים מעידים על כך שכל אחד ממרכיבי מסוגלות זו מוסבר על ידי גורמים שונים; חווית הלמידה האקדמית במוסדות להשכלה גבוהה תורמת לחלק ניכר ממשתני המסוגלות הבין-תרבותית, בהתאם להשערותינו. יחד עם זאת לצד החוויה, ישנם משתנים נוספים שמסבירים קיומה או אי קיומה של מסוגלות זו. משתנים נוספים הם אלה הקשורים עם מפגשים המתקיימים מחוץ למוסדות להשכלה גבוהה, עמדות כלפי רב-תרבותיות, סוג המוסד ותחום הלימודים לתואר שני וכן הלאום, כאשר ערבים מגלים ידע משמעותי בהרבה על אודות היהודים, דבר הנובע מכך שכבר במערכת החינוך הם נחשפים, כילדים וכנערים להיסטוריה ולתרבות היהודים.
לצד התחושות החיוביות והשפעת המוסדות להשכלה גבוהה (בעיקר מכללות) על פיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית, נכתבו מספר הערות ביקורתיות בכל הקשור לשינויים ושיפורים שיש להחיל במכללות ובאוניברסיטאות: בשיטות ההוראה – להפכן לרגישות תרבות, בתכני הלימוד – להעשרת הידע והתכנים הקשורים בהכרת "האחרים", בהרכב ובגיוון הסגל (לצרף מרצים ערבים), בהתייחסות לחגים ולתרבויות השונות ובעידוד סטודנטים מהמגזרים השונים לשתף פעולה בהיבטים הפורמלים של הלמידה. בניתוח ההצעות שהעלו הסטודנטים לגבי מדיניות עתידית מוצעת למוסדות להשכלה גבוהה לשיפור ולחיזוק עמדות חיוביות כלפי ה"אחרים" ולפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית, הבחנו בשני צירים: האחד בהקשר ללאום (יהודים בהשוואה לערבים), והשני בהקשר לסוג המוסד האקדמי (מכללות בהשוואה לאוניברסיטאות).
סטודנטים ערבים העלו את ההצעות ממקום של מיעוט החש מקופח ומנסה להיטמע ולהיות מקובל על ידי הרוב היהודי, ולהרגיש שווה ל"אחרים" וכן על מנת להביא את עצמם לידי ביטוי ולהראות ל"אחרים" מי הם ב'אמת', על מנת שיכירו אותם בשאיפה לגרום לניפוץ סטריאוטיפים שליליים ועל מנת לחשוף את תחושותיהם כמיעוט מקופח ושאינו שווה זכויות לרוב היהודי. לעומתם, הסטודנטים היהודים העלו הצעות דומות אך ממניעים שונים שאפשר לשייך אותם למסוגלות בין תרבותית: להכיר את ה"אחרים", לשלב אותם באקדמיה ובמידת מה "להגן" עליהם.
סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות העלו הצעות לשיפור ברמה הראשונית של המסוגלות הבין-תרבותית והיא להכיר את "האחרים" וללמוד עליהם. כנראה מאחר ולא נחשפו לאקלים מוסדי המעודד פיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית באופן נרחב. ממצאים אלה מעידים על כך שבמכללות יש אקלים מאפשר יותר ומזמין בכל הקשור לפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית.
מסקנות המחקר הן שמכללות ואוניברסיטאות יכולות לשלוט במידה רבה בתוצאות המפגש הבין-תרבותי עם "האחרים" המתרחש בתחומן. כאשר מעוניינים שחוויית המפגשים הבין-תרבותיים תתורגם למסוגלות בין-תרבותית, יש לפעול בכל הקשור בהתאמות של תכניות הלימודים הפורמליות והבלתי-פורמליות, הכשרת מרצים המתאימה להוראה בסביבה מרובת תרבויות ושיקוף ובקרה תמידיים על תהליך ההתערבות המכוון ויעילותו בהכלת סטודנטים בקמפוסים. מוצע לפיכך לגבש מדיניות המקובלת על הנהלת המוסדות להשכלה גבוהה כמו גם על המרצים המיועדת לשינוי שיטות ההוראה והלמידה מהרצאות ולמידה עיונית ללמידה חווייתית, ביקורתית ומשלבת סטודנטים כחוקרים את המציאות.
חשיבות המחקר היא בעיקר בתרומתו האפשרית לגוף הידע הקשור במפגש עם 'אחרים' במוסדות להשכלה גבוהה שונים (מכללות ואוניברסיטאות) ובדרכים לפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית בקרב סטודנטים לתואר שני. עד כה מרבית המחקרים על אודות מפגשים בין-תרבותיים ותוצאותיהם התמקדו בסטודנטים לתואר ראשון, הלומדים לתחומי דעת שונים ובעיקר בעמדותיהם כלפי ה"אחרים" ורב-תרבותיות. כאן נבחנה לראשונה, תרומתם הדיפרנציאלית של מוסדות להשכלה גבוהה שונים בישראל, לשינוי עמדותיהם של מורים ומחנכים ונכונותם לשינוי התנהגות ובהתנהגות חינוכית בפועל בהקשר למסוגלות בין-תרבותית ולהטמעת חינוך לרב-תרבותיות. ממצאי המחקר מצביעים בבירור על משתנים ברמת המוסד האקדמי (לצד גורמים אחרים) המשפיעים על מסוגלות בין-תרבותית, בהקשר התודעתי, הרגשי וההתנהגותי, כתוצאה ממפגש עם סטודנטים 'אחרים'. התייחסות למשתנים אלה ולהצעות השונות שהעלו הסטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות עשויה לסייע בגיבוש קווי מדיניות בהנהלות מוסדות אקדמיים המעוניינים בפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית בתחומיהם.
ניתן להרחיב מחקר זה גם למוסדות להשכלה גבוהה בעולם, על מנת לבחון את נכונותם של סטודנטים דומים, מקבוצת הרוב והמיעוט כאחת, לאמץ עמדות חיוביות כלפי "האחרים" ורב-תרבותיות ולחנך ברוח רב-תרבותית ב"שטח", כתוצאה מהלימודים במוסדות להשכלה גבוהה ומפיתוחה של מסוגלות בין-תרבותית. פיתוחה של מסוגלות זו עשויה להפחית דעות קדומות וסטריאוטיפים הקשורים בתפיסת "האחרים" ותופעות של ניכור ואף אלימות הנלווים למפגשים בין-תרבותיים בעולם ובישראל.