מחקרים המדגישים את מצוקתם של התלמידים השקטים

Sparks, S. D. (2012). Studies highlight classroom plight of quiet students. Education Week, 31(32), 1-1, 16.

מחנכים מחפשים לעתים קרובות דרכים להוציא תלמידים שקטים מקליפתם, אבל מחקרים מציעים שבתי הספר יכולים לשפר את התוצאות האקדמיות של התלמידים המופנמים על ידי הפחתת הלחץ להיות חברותיים ולתת לכל התלמידים מעט יותר זמן לעשות רפלקציה.

סוזן קיין (Susan Cain), המחברת של הספר "שקט:כוחם של המופנמים בעולם שאינו יכול להפסיק לדבר" שיצא השנה לאור בהוצאות רנדום האוס (Random House), טוענת שילדים כאלה מפסיקים לעתים ללמוד כאשר הם מרגישים מאוימים מבחינה רגשית בסביבה הכיתתית שבה להיות מוחצן נחשב לנורמה.

מיז קיין אמרה ש"לעתים יש נטייה לראות בכך מצב נחות או אפילו פתולוגי, כך שהמורים מרגישים שעליהם להפוך את התלמידים המופנמים למוחצנים". לדוגמא, מצב שבו המורה בכיתה יורה שאלות מהירות ופונה אל התלמידים ומבקש מהם לענות.

מר רוברט ג'יי קפלן (Robert J. Kaplan), פרופסור לפסיכולוגיה ומומחה לביישנות מאוניברסיטת קרלטון (Carleton University) באוטווה שבקנדה, אומר ש"אם המורה שואל שאלה ופונה לתלמיד כלשהו, והתלמיד אינו עונה תשובה מייד, למורה אין זמן לשבת ולהמתין שהתלמיד יענה. מה שקורה בדרך כלל, המורה פונה לתלמיד אחר, והמורה חושב שהתלמיד שלא ענה אינו אינטליגנטי או שלא הכין את שיעורי הבית".


האיטיות בדיבור יכולה להשפיע באופן דרמטי על ההצלחה של התלמיד בכיתה שבה השתתפות בשיעור ופעילויות קבוצתיות הן חיוניות.
מחקר משנת 2011 מצא שמורים דירגו תלמידים שקטים באופן היפותטי כבעלי יכולות אקדמיות נמוכות ביותר וכפחות אינטליגנטיים, בהשוואה לילדים היפותטיים דברנים או טיפוסיים מבחינת התנהגותם. 

ממצא מעניין, מורים שזוהו כמי שדירגו עצמם כביישנים הסכימו שתלמידים שקטים יצליחו פחות מבחינה אקדמית, אבל לא דירגו אותם כפחות אינטליגנטים.

יש הבחנה בין ביישנות-שבדרך כלל מקושרת עם חשש או חרדה סביב מגע חברתי-לבין מופנמות, המקושרת לנוחות של אדם עם רמות שונות של גירוי.



תלמיד ביישן, ברגע שהוא או היא מתגברים על החשש, עשוי להפוך למוחצן, המומרץ על-ידי היותו במרכז תשומת הלב.
לעומת זאת, לדברי מר קפלן (Mr. Caplan) ומיז קיין (Ms. Cain), ילד מופנם עשוי להרגיש נוח בדיבור בכיתה או להתרועע עם מספר חברים, אבל "לטעון מחדש את האנרגיות" שלו בהיותו לבד והוא מאוד אנרגטי כאשר הוא עובד או לומד בסביבה שבה יש פחות גירוי חברתי או אחר.

מר קפלן (Mr. Caplan) ועמיתיו מצאו הבדלים בין תלמידים ביישנים לתלמידים מופנמים כבר בגיל 4: בתצפיות על משחק, ילדים ביישנים נטו לרחף בחרדה מחוץ לקבוצה או לילדים לא מוכרים, בעוד ילדים מופנמים/מכונסים בעצמם שיחקו בשמחה יחסית לבדם ולא ניסו לגשת לילדים אחרים.
מחקר משנת 2011 לגבי מורים, המחנכים היו צפויים יותר להגיב לתלמידים דברנים יותר בהתערבות ישירה או אסטרטגיות של למידה חברתית, בעוד לגבי ילד שקט, הם היו צפויים יותר פשוט לצפות בילד ולחכות או לדווח על ההתנהגות של הילד למנהל או להורים.

מר קפלן (Mr. Caplan) טען, בהוסיפו שמתלמידים שקטים לעתים קרובות מתעלמים, ש"ילדים שקופצים מסביב לחדר ומכים אנשים בפנים זקוקים שיפנו אליהם תשומת לב מידית. בכיתה שבה יש משאבים מוגבלים, המשאבים מופנים לילדים המרעישים".

ממחקרים נפרדים שערכו מר קפלן (Mr. Caplan) ועמיתיו הפסיכולוגית קתלין יוז (Kathleen Hughes) מאוניברסיטת קרלטון; מרי מ. רדה (Mary M. Reda), פרופסורית חברה באוניברסיטת סיטי בניו יורק ואחרים, נמצא שלתלמידים שקטים וביישנים יש לעתים קרובות קושי עם ציונים בכיתה, אבל זה מגיע מרמות נמוכות יותר של השתתפות בכיתה ומיומנויות אורליות.


יתרון המבחנים
חלק מהמחקרים הראו שתלמידים מופנמים יכולים להיות טובים יותר מתלמידים מוחצנים בכתיבת מבחנים. מיז קיין (Ms. Cain ) טוענת כי "ההורים של התלמידים המוחצנים אמרו לה שתלמידים אלה מעולם לא למדו לעבוד לבדם, כך שכאשר עליהם להיבחן...יש להם בעיה".

מצד שני, היא אומרת, התמקדות רבה מדי בעבודת התלמידים בכיתה אינה בהכרח מכינה את התלמידים לעבודה בקבוצה המבוססת על פרויקט הנפוצה יותר במקומות העבודה.

מיז קיין (Ms. Cain) טענה ש"אני חושבת שרוב החוסרים שלנו (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) הם בעיה תרבותית כמו גם בעיה פדגוגית; הילד שאוהב לשבת עם עצמו ולפתור בעיות במתמטיקה או מדעים אינו זוכה לתמיכה; "רוב הפעולות המדעיות נערכות בצוותים, אבל למדענים יש עדיין פרטיות ואוטונומיה ביום העבודה שלהם", היא אמרה, קשה לשכפל סביבות כאלה בכיתה.


מסגרת ידידותית
בובי מקדונלד (Bobbi MacDonald), המנכ"לית של City Neighbors, בתי ספר מסוג charter בבולטימור, מנסה ליצור סביבה ידידותית יותר למופנמים בשלושה קמפוסים של הרשת.

ברוב הכיתות של City Neighbors יש עירוב של שולחנות כתיבה, שולחנות ופינות קריאה עם כסאות רכים ועל חלק מהקירות יש לוחות מלמעלה עד למטה או tag boards, כך שהתלמידים יכולים לעבוד על תכנית הלימודים מבוססת פרויקט של בית הספר לבד או בקבוצות קטנות.
יצירת קבוצות קטנות יותר, הכוללות שניים או שלושה תלמידים במקום חמישה תלמידים או יותר, ומתן תפקידים ברורים לכל חבר בקבוצה יכולה לסייע לתלמידים השקטים לתרום את תרומתם.

מחקרים על סטודנטים בקולג' מצאו שבקבוצות גדולות במיוחד או בקבוצות בלתי מובנות, החברים הדברנים יותר בקבוצה יכולים להיות דומיננטיים, אפילו כאשר הם לא עונים את התשובה הנכונה.

"ישנם מצבים רבים שבהם כל כך הרבה דיבורים אינם עוזרים, ואפילו אם יש דיבורים רבים, יש פחות זמן לשבת ולחשוב על התשובה", אמרה Diana Senechal, מורה לשעבר בבית הספר הציבורי York City ומחברת הספר שיצא לאור בשנת 2011, "רפובליקה של רעש: אובדן הבדידות בבתי הספר ובתרבות", שפורסם על ידי הוצאת Rowman & Littlefield Education.

לטענתה, "הפעמים שבהן נכנסים לשיחה-הקשבה לדברי אחרים וחשיבה על כך-יכולות להיות חשובות מאוד".
בייחוד במקצועות כמו היסטוריה, הקוראת לכל התלמידים לחשוב על הקשרים בין האירועים לבין האנשים, מורים צריכים לעודד את כל התלמידים להתנסות בותר בהקשבה ובהתבוננות במקום להסתמך בעיקר על דיונים בכיתה ועל עבודה בקבוצה, טענה Ms. Senechal.

במחקר אחד של חקר מקרה קטן, Paul G. Barker, דוקטורנט למנהיגות חינוכית באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה והנשיא של בית הספר התיכון Our Lady of Good Counsel שב-Olney במדינת מרילנד, ראיין בוגרים שסיימו את בית הספר ומוריהם ראו בהם תלמידים שקטים.
התלמידים אמרו שמוריהם תפסו אותם לעתים קרובות כפחות מעורבים בכיתה, אבל הם למעשה ראו את הזמן שהם לקחו כדי לעבד את הרעיונות לפני שהם מדברים כ"יתרון למידה", מצא מר בארקר.


מציאת נקודות זכות
ההתפתחות של הטכנולוגיה החינוכית גם עשויה לסייע.
מיז קיין מצאה שתלמידים מופנמים הגיבו לעתים תדירות יותר בדיונים בכיתה שנערכו באופן מקוון, כאשר היה להם זמן לאסוף את מחשבותיהם והם יכלו לתרום מבלי שאחרים דיברו מעל לראשם. באופן דומה, מחקר הראה שתלמידים מופנמים עונים לשאלות לעתים קרובות יותר כאשר המורים משתמשים במערכות תגובה אנונימיות עבור התלמידים.

תשוקה יכולה להיות המניע הטוב ביותר עבור תלמידים מופנמים על מנת שיהיו יותר מעורבים בשיעור, אמרה מיז קיין. לדוגמא, ב- City Neighbors כל תלמיד בחטיבת הביניים נדרש לקרוא 25 ספרים במשך השנה, ולאחר מכן לדון בהם בשיחה פנים אל פנים עם המורים.
הפורמט צורך יותר זמן מאשר הצגה של ספר בכיתה, אמרה מיז מקדונלד, אבל הוא מספק סביבה בטוחה לילדים שקטים ולתלמידים עם בעיות בקריאה כדי לדון במה שהם קראו.