מחינוך למשפט: חוק זכויות התלמיד במבחן החיים בבית הספר

קיזל, א' וגל-אריאלי, נ' (2012). מחינוך למשפט: חוק זכויות התלמיד במבחן החיים בבית הספר. גילוי דעת, 2, 135-131.

חוקי חינוך עשויים להיות משני סוגים עיקריים: חוקי מדיניות, שנועדו להסדיר את מערכת החובות והסמכויות של הרשויות הנוגעות לבתי הספר, וחוקים שנועדו להסדיר את מערכת הזכויות והחובות בתוך בתי הספר. חוק זכויות התלמיד (התשס"א-2000) הוא חוק מהסוג השני. אלא שבין חוקי החינוך בישראל חוק זה הוא אחד ויחיד; אין חוקים נוספים שמסדירים את היחסים בין כלל באי בית הספר לבין עצמם, וביניהם לבין הגורמים המשפיעים על בית הספר מבחוץ, כגון ההורים והקהילה. כל אלה מוסדרים בישראל בהסכמים ובחוזרי מנכ"ל אך לא בחקיקה.

חוק זה עוסק ב"מערכת" מנקודת המבט של התלמידים. שאר השותפים – מורים ומנהלים – חשים כי הוא חוק חד-צדדי ומוטה. חלק מאנשי החינוך רואים בו הצגה חלקית, ועל כן שגויה, של המעשה החינוכי. השיח המשפטי שבמרכזו עקרונות של צד א' מול צד ב' – אכיפה, מערכת היררכית של החלטות מינהליות ומנגנוני ערעור – שונה לחלוטין מן השיח החינוכי שבמרכזו הדיאלוג.

יש לזכור, כי בתוך מערכת החינוך מלכתחילה אין שוויון בין המורה לתלמיד. המורה הוא עובד המערכת, המחויב לה ומחויב לערכיה. חובות המערכת כלפי המורה הן חובות כלפיו כעובד – בנוגע למעמדו, לתנאי העסקתו, לדרך הכשרתו ולקידומו. זה הבדל בסיסי ועקרוני: התלמיד אינו חלק ממערך החובות כלפי המורה, בהיותו מושא של המערכת ויעד קיומה. לעומת זאת, למורה חובות כלפי התלמיד. הוא גורם הראשון שעימו נפגש התלמיד, הוא הנושא הראשי בחובות כלפיו, באופן תואם לזכויותיו וכנובע מהן.

זכויות התלמיד הן חלק מאגד זכויות רחב יותר – של זכויות הילד. נכללות בהן זכויותיו לחינוך התובעות מהוריו ומהמדינה לספק לו חינוך, וזכויותיו בתוך בית הספר, המחייבות את המבוגרים העובדים בבית הספר לדאוג לרווחתו. חוק זכויות התלמיד עוסק בזכות לשהות בכיתה, ללמוד ולהתחנך ולהיענש באופן מוגבל. החוק אינו מסדיר את מערך היחסים הכולל בבית הספר. הוא אמנם מבטיח את זכויות התלמיד היחיד שלא להיות מושעה מבית הספר, אך אינו מסדיר את זכויות חבריו שלא להיות מופרעים על ידו. מבחינה זו הפך החוק לאחד הגורמים הכובלים את היחסים הבית ספריים ובהם זכות הרוב ללמוד בסביבה מכבדת ומוגנת.

שפת הזכויות הלעומתית היא שפה שוויונית. הנחת היסוד שלה היא כי הצדדים הניצים עומדים בגובה שווה, זה מול זה. השפה הפדגוגית היא שפה אחרת. בבסיסה עומדת התפיסה כי למורה סמכויות שאין לתלמיד. מן הגישות הספרטניות ועד הגישות ההומניסטיות המתקדמות, המעמידות את הדיאלוג במרכז – נתפס כוחו של המורה מול התלמיד כנגזר מיכולתו, מכושרו, מהכשרתו, מבגרותו, משליטתו בתחום דעת ומהמנדט הפדגוגי שניתן בידיו. השיח החינוכי אינו רואה בסמכות המורה גורם שאמור לאיים על התלמיד או להטרידו אלא להפך: הוא רואה בסמכות המורה (ואף בסמכות ההורה) כלי המסייע בהדרכת התלמיד, בהצבת גבולות בפניו ובהקניית ערכים כחלק מהפדגוגיה שבית הספר הוא אחת מצלעותיה הפעילות.

הספק שמוטל בעצם מושג הסמכות מבוטא בקול על ידי ההגות המובילה את שיח הזכויות, מהדהד בכיתות ומרוקן את הסמכות המורית מן התוכן שהיה לה ובעצם מכל תוכן ממשי. חוק הזכויות מציב את התלמיד מול המורה כיחיד. במסגרתו עליו ליצור שקיפות ולדאוג לאחריותיות (accountability) שעה שהוא מסביר לתלמידים ולהורים מהו חומר הלימוד, כיצד יילמד ומדוע יילמד כך או אחרת.

חוק זכויות התלמיד משנה את הפדגוגיה הבית ספרית; הוא מאלץ אותה לאמץ עקרונות משפטיים של אכיפה, פרוצדורה סדורה וקביעת מנגנונים היררכיים. אלה זרים לתהליך החינוכי. מושגי המפתח של האתוס הפדגוגי השתפני, כגון "משפחת בית הספר", "קהילת הלומדים", "אני מאמין בית ספרי", שונים תכלית שינוי מאתוס הגבולות ואומדני הסבירות, המידתיות והתקינות המשפטיים. התוצאה היא גישה שמשתיקה את המורים, שמאיימת על העוסקים בחינוך ומשלחת בהם עורכי דין ואיומים בתביעות. האווירה שמשרה החוק בבתי הספר רחוקה מכבוד כלפי זכויות.

הנוסח המלא של חוק זכויות התלמיד, כמו גם שלוש מסות תגובה, מפורסמים בפורום של גיליון זה.

ע"ד ניבי גל-אריאלי היא מורה לשעבר בבית ספר תיכון וכיום עוסקת בהיבטים המשפטיים של החינוך. היא מלמדת תחום זה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, בפקולטה ללימודים מתקדמים במכללת אורנים ובמכללת סמינר הקיבוצים.  עו"ד  גל-אריאלי היא דוקטורנטית במחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה.

ד"ר אריה קיזל הוא חבר סגל הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וראש הרשת הישראלית-גרמנית לחקר ספרי לימוד. מחקריו עוסקים בנרטיבים של קבוצות, בתוכניות לימודים, בספרי לימוד ובפילוסופיה של החינוך. כתב את הספר "היסטוריה משועבדת: ניתוח ביקורתי של תכניות הלימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה כללית ( מכון מופ"ת , 2008 ) .