מורים נהדרים לא מלמדים

Ben Johnson. "Great Teachers Don't Teach", June 28, 2013. 

המחבר מספר על שיחה ברשת LinkedIn, שבה שאל מישהו "מהם המאפיינים של מורה אפקטיבי?"

המחבר נזכר בפרופסור נהדר לפסיכולוגיה שלימד אותו בקולג'.
הפרופסור לפסיכולוגיה היה מורה אפקטיבי משום שהוא סיפק התנסויות שיצרו זיכרונות לטווח ארוך.

המחבר טוען כי מניסיונו מורים טובים דואגים לתלמידים שלהם.

מורים טובים מכירים את החומר ויודעים כיצד להסביר אותו.

מורים טובים מצפים ודורשים רמה גבוהה של ביצוע מתלמידיהם.

מורים טובים הם מספרי סיפורים נהדרים המרתקים את תשומת הלב של תלמידיהם.

כל זה טוב ויפה, אבל מורים נהדרים מתכננים התנסויות למידה שמתמרנים את התלמידים לכסא הנהג ולאחר מכן המורים סרים מהדרך. התלמידים לומדים בצורה הטובה ביותר באמצעות למידה התנסותית אישית שהיא פיזית, רגשית, אינטלקטואלית ורוחנית.

ג'ון דיואי (John Dewey) עשה זאת בשנת 1935 כאשר הוא תמך בתיאוריות שלו לגבי למידה התנסותית/חווייתית. כיום אנו קוראים לכך קונסטרוקטיביזם.

בכיתה
מורה נהדר ימצא דרך לתת לתלמידים סיבה ללמוד מיומנויות או ידע ולאחר מכן יאפשר להם להציג את מה שהם למדו באמצעות מה שהם יכולים לעשות. זה נקרא למידה מבוססת פרויקט.

מורה נהדר יגרום לתלמידים לרצות להגיע לבית הספר רק כדי לראות איזה דברים מעניינים הם יחקרו ויגלו מדי יום. אנו קוראים לכך חקירה.

הפילוסופיה שתומכת במורה נהדר כזה היא פשוטה.
התלמידים לומדים בצורה הטובה ביותר הם כאשר שולטים בלמידה שלהם.
התלמידים חייבים להתנסות בעצמם במהלך הלמידה ושום דבר שהמורים יאמרו או יעשו לא ישנה זאת.
למידה אמיתית דורשת עשייה, לא רק הקשבה או צפייה.

המילה "מורה" מרמזת על זרימת הידע והמיומנויות מאדם אחד למשנהו. בין אם זה באמצעות הרצאה, או מצגת power point, זה מערב שיחה עם התלמידים.

סוקרטס הצליח לעשות זאת כאשר הוא רק ענה על שאלה באמצעות שאלות נוספות והתבונן במה שהוא יצר – חלק מהמוחות הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. אנו מכנים זאת שיטה סוקרטית.

כמובן שקיימים מקרים שבהם הוראה ישירה הכרחית, אבל רק כדי להיות מסוגלים לעשות משהו בעזרת ידע או מיומנות, אבל המורה הנהדר מתכנן התנסויות למידה שמאלצות את כל התלמידים להיות מעורבים.

כדי ללמוד, התלמידים חייבים לעשות משהו. אנו קוראים לכך למידה מבוססת ביצוע.

נקיטת פעולה
בחזרה להנחה המקורית של המחבר: מורים נהדרים אינם מלמדים.

מורים נהדרים גורמים לתלמידים ללמוד בעיקר על ידי כך שהתלמידים מלמדים את עצמם.
אז הידע הזה יהפוך לקבוע ולמוערך מאשר לבלתי רלוונטי.

בספרו "ללמד את התלמידים לחפור עמוק יותר: הליבה המשותפת בפעולה" (Teaching Students To Dig Deeper: The Common Core in Action), המחבר מספק דרכים מפורטות כיצד לגרום לתלמידים לשבת בכסא הנהג וכיצד לגרום למורה לפנות להם את הדרך.

המחבר מספק גם למורים סיבה לשנות את הדרך שבה הם מלמדים כך שהם יכולים למעשה להפוך ל"מהנדסי למידה" במקום ל"מורים".


קישור למאמר באנגלית