מורה מחפש משמעת

דומב, ל' (מארס, 2014). מורה מחפש משמעת. שיעור חופשי, 108, 29-26.

המאמר סוכם ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

מחקר של מכון מופ"ת על דמות המורה הנושר, שערכו בשנה שעברה ד"ר רינת ארביב-אלישיב וד"ר ורדה צימרמן, מעלה שבמהלך חמש השנים הראשונות שלהם במערכת, שיעור הנשירה הממוצע בקרב מורים ביסודי הוא 27%, ובחינוך העל-יסודי – 32%. עיקר הנשירה מתרחש בשנה הראשונה לעבודתם – 16% בממוצע.

לפי המחקר, אחת הסיבות המשמעותיות לעזיבה היא קושי בניהול כיתה – משימה מאתגרת ביותר עבור מורים ותיקים ומתחילים כאחד. מורים רבים בוחרים במקצוע ההוראה מתוך תחושת שליחות, אך המפגש עם המציאות גורם להם לא פעם מפח נפש, כאשר התפישה האידיאליסטית מתפוגגת לנוכח הלם המפגש עם כיתה אמיתית.

לכל בית ספר גישה אחרת להתמודדות עם בעיות משמעת, אך אנשי חינוך, מנהלים ומורים ותיקים סבורים כי חלק מרכזי בפתרון הוא הקפדה על חזית אחידה – כך שהתלמידים יבינו כי מולם לא ניצב מורה בודד, אלא מערכת שלמה.

בשלושת התיכונים באילת, למשל, אימצו לפני שמונה שנים את תוכנית הרא"ל למוגנות ומיטביות, של הפסיכולוג פרופ' עמוס רולידר. "המטרה היתה ליצור סדר יום ארגוני אחיד לבתי הספר, עם שפה אחידה וברורה", אומרת שמחה הראל, מנהלת התיכון השש-שנתי "רבין" בעיר. "תהליך הטמעת התוכנית כלל לימודים, סדנאות והשתלמויות של הצוות במשך שנה.

"כיום, למשל, כל המורים בתיכון פועלים על פי נוהל פתיחת שיעור: המורה מגיע לכיתה, רושם על גבי לוח ייעודי את נושא השיעור, מטרתו ותוכנית השיעור, המחולקת לפי זמנים. חמש הדקות הראשונות מוקדשות לבדיקת נוכחות, תלבושת וציוד. העיקרון הוא שלהתנהלות צריך להקצות זמן, ולא לעשות את זה תוך כדי השיעור", מסבירה הראל.

"חמש דקות לפני תום השיעור יש צלצול שמסמן מעבר לנוהל סיום שיעור: המורה מסכם את הנושא, אומר לתלמידים אם היה מרוצה מרמת שיתוף הפעולה, עובר על שיעורי הבית ומציין מה ילמדו בשיעור הבא. הילדים אוספים את הציוד, ובצלצול השלישי יוצאים להפסקה. הגבולות הברורים האלה מונעים את הערבוב בין התארגנות ללמידה".

עוד כוללת התוכנית נוהל של "פסק זמן": תלמיד המפר אחד מכללי ההתנהגות המוסכמים נדרש להפסיק זאת מיד, והדבר נרשם על לוח נוסף. "זהו לוח איפוק והבלגה", אומרת הראל, "מעין רמזור מהבהב". אם ההפרעה נמשכת, המורה מוציא מכשיר קשר וקורא לאחד משלושה "מדריכי מוגנות" שפועלים בבית הספר לאחר הכשרה מיוחדת.

המורה מסביר לתלמיד מדוע הוא מוצא, והילד הולך עם מדריך המוגנות לחדר מיוחד, שבו הוא יושב ועובד. אחרי עשר דקות התלמיד מוחזר לשיעור. "התהליך הזה שיפר את הצורך להתמודד עם קשיים בתוך הכיתה והבהיר למורה שהוא לא לבד במערכה", אומרת הראל. "בסך הכל, המצב בבית הספר השתפר מאוד מאז שהכנסנו את התוכנית".

תוכנית אחרת לבתי ספר מבוססת על משנתו של הפסיכולוג פרופ' חיים עומר. בהתאם לגישתו, בית הספר יוצר קבוצת מורים שתומכים במורה שמתמודד עם בעיה בכיתה. "ההנחה היא שהבעיה אינה של המורה בלבד, אלא של כל הצוות", מסביר עומר. "ברגע שהילדים רואים איך המורים פועלים אופן שיטתי, הם מרגישים בטוחים יותר".

כיום עומר עובד בעיקר עם בתי ספר בחו"ל. אחד מבתי הספר שעבדו בעבר עם עומר הוא בית ספר "קפלן" בחדרה, שנוהל על ידי שרה טוויל, שפרשה מאז. ייחודה של התוכנית ברעיון "הנוכחות החינוכית". בית הספר הגדיר "אורות אדומים" – רשימת כללים כמו חובת נוכחות בשיעור מתחילתו עד סופו, איסור על פנייה למורה בחוצפה, איסור על הפרעה ללימודים בכיתה ואיסור על אלימות פיסית, והפרתם גוררת "צעדי נוכחות".

"במקום להרחיק את הילד כשהוא מפריע, שזה צעד מנכר, אני צריכה להיות נוכחת", מסבירה טוויל. "הרעיון הוא שברגע שהילד מפר כללים, המבוגר לוקח את האחריות לידיו. סמכות המורה מתעצמת מאחר שהוא, ולא הילד, שולט במהלך העניינים.

"המטרה היא לשבור את המעגל שבו הילד מפריע והמורה מגיב, על ידי כך שהמורה לא מגיב באותו רגע, אלא רושם לילד "אור אדום", ומודיע לו שהתגובה תגיע בהמשך (למשל, הזמנת ההורים ליום נוכחות). לצעדים אלה יש השפעה רבה".

גם בית הספר "צליל" בחדרה אימץ לפני שנתיים את תוכנית מקיפה לטיפול בנושא, שבנו אנשי הצוות עצמם. "בימים הראשונים שלי בתפקיד, לא הבנתי מה קורה", משחזרת מנהלת בית הספר, מירב מאור. "מצאתי את עצמי מקדישה את מרבית היום למענה על בעיות משמעת ולעזרה בפתרון בעיות בכיתות".

מאור גייסה את הצוות, וביחד הם פישטו את התקנון הקיים ויצרו מדרג תגובות ברור לכל הפרעה: שיחה עם המורה, יידוע הורים בטלפון, זימון הורים לשיחה, מכתב ושיחה עם המנהלת. בנוסף, נוצר מנגנון תיעוד מפורט: הצוות הכין טופס סיכום שיחה לתיאור המקרה, השיחה וההחלטות שעלו בה. כל טופס כזה נשלח אל מאור ואל היועצת, ומתויק.

"לא עוד שיחות מסדרון", אומרת מאור. "הכל מסודר ומתועד. מבחינת המורים יש כאן לכאורה עוד עבודה, והייתי צריכה להגן על הכלי הזה לא מעט, אבל האמנתי שזה כלי טוב, שנותן מענה ומאפשר מעקב יעיל וראייה כוללת." המצב אכן השתנה לטובה, אומרת מאור, אבל אי אפשר לנוח על זרי הדפנה. "זו המהות של החינוך", היא אומרת.

"כל הזמן אנחנו מנסים למצוא דרכים להגיע אל הילדים, בעיקר הבעייתיים יותר, להבין מאיפה נובעת ההפרעה, ליצור איתם דיאלוג משמעותי ולהעצים אותם. בסופו של דבר, מהות הסמכות של המורה טמונה בקשר משמעותי עם התלמיד".