מורדים באמריקה

נתן אונדהיימר, " מורדים באמריקה " , הד החינוך, אפריל 2013 , גיליון מס' 05 , כרך פ"ז, עמודים 24-28.

סיאטל, וושינגטון

בדצמבר האחרון נפל דבר בתיכון "גארפילד" שבסיאטל, וושינגטון. ארבע שנים לאחר הוראה של מועצת המחוז שתלמידי התיכונים הציבוריים בסיאטל חייבים לגשת שלוש פעמים בשנה למבחן הנקרא Measures of Academic Progress, ובקיצור MAP, הבוחן את התקדמותם בקריאה, אלגברה וגאומטריה, המורים מסרבים לשתף פעולה. לדעתם, MAP משבש את מהלך הלימודים התקין בבית הספר ומסכל את המאמץ החינוכי שלהם.

בדצמבר האחרון, בצעד שהיכה גלים בארצות הברית, החליט סגל המורים בבית הספר "גארפילד" להסתכן מאוד ולהחרים את המבחן. עכשיו, כאשר אני מבקר בבית הספר, המורים מניחים בריקדות לקראת המערכה השנייה: החרמת מועד המבחנים הבא, המתוכנן ל־22 באפריל. אני מתקרב למבנה הלבנים האדומות העצום של בית הספר, כדי לנסות ולפצח את חידת המרד של מורי "גארפילד", שהעזו לומר לרשויות "עד כאן!" (ובאמריקאית: "enough is enough!").

"גארפילד" הוא תיכון בעל שם, עתיר מסורת, הישגים ובוגרים ידועים. הוא נוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה וחוגג השנה יום הולדת תשעים. הכניסה לבית הספר רחבת ידיים, ובמרכזה מוטבע הלוגו שלו: כלב בולדוג על רקע סגול. לא מעט גיבורים מקומיים, לאומיים, ואפילו בינלאומיים, למדו פה. ליגת האן-בי-איי משופעת בכוכבים בוגרי בית הספר (כמה אף שיחקו בליגה הישראלית); בוגרים אחרים חבטו הקפות מלאות בליגת הבייסבול, ה־MLB; מפיק המוזיקה הנודע קווינסי ג'ונס למד פה (האודיטוריום המפואר של בית הספר נקרא על שמו) והבוגר המפורסם ביותר – טוב, לא ממש בוגר (הוא נזרק מבית הספר בי"א) – גאון הגיטרה החשמלית ג'ימי הנדריקס. להקת הג'אז של בית הספר מדורגת במקום הראשון בארצות הברית ויש בו גם כמה קבוצות ספורט מעולות.

בתיכון "גארפילד" לומדים כאלפיים תלמידים. רובם מגיעים משכבות מוחלשות. בה בעת, בית הספר משופע במסלולי לימוד מיוחדים ברמה גבוהה ביותר, ועל כן מושך אליו תלמידים רבים ממשפחות מבוססות. צעירים שגרים באזור מתקבלים אוטומטית; צעירים אחרים מצטרפים לרשימת המתנה ארוכה. ההרכב האתני עומד על ארבעים אחוז שחורים, 35 אחוז לבנים והשאר היפסאנים, לטינו־אמריקאים והודים. ב"גארפילד" מספרים על אינטגרציה מוצלחת, אך מורה אחד אומר לי שישנם למעשה שני בתי ספר: אחד לתלמידי השכונה, שחורים בדרך כלל, והשני לתלמידים מצטיינים, לבנים בדרך כלל.

"הצוואר" ו"הגבים"
יש משהו מיוחד באווירה של תיכון "גארפילד", ואני שואל את עצמי מה בבית הספר הזה הניע את המורים להכריז על מרד ולהדליק מורים ותלמידים בבתי ספר ברחבי ארצות הברית. על קירות בית הספר מאוירות נקודות ציון במאבק האזרחי בארצות הברית. "כן, יש כאן אקטיביזים פוליטי", אומר לי אלן קאהן, מורה לאנגלית, "הוא בא לידי ביטוי בחזית 'הצוואר'" (The Necks).

חזית הצוואר?
"כל המורים ב'גארפילד' תמכו בחרם על המבחן, אבל לא כולם הסתכנו, כי רק המורים לאנגלית ולמתמטיקה לקחו את תלמידיהם למבחן. חזית 'הצוואר' מורכבת ממורים לאנגלית ומתמטיקה שמסכנים את צווארם, את עתידם המקצועי; וחזית 'הגַבּים' (The Backs) מורכבת ממורים למקצועות אחרים שתומכים במורי ה'צוואר' אבל אינם מסתכנים".

אנחנו צועדים דרך מסדרנות בית הספר ואלן עוצר מול אחד המשרדים: "אתה צריך לשמוע את הסיפור במלואו", הוא אומר ומכניס אותי למשרדה של כריס מקברייד, רכזת המבחנים של בית הספר.

מקברייד מושיבה אותי לצד השולחן בלחיצת יד אסרטיבית ו"מעבירה את החומר" כמו מורה מקצועית: "MAP הוא לא מבחן של המדינה, אלא של המחוז; הוא לא חלק מהדרישה לסיום הלימודים בבית הספר, ובכל זאת הוא ניתן שלוש פעמים בשנה בשני נושאים: אנגלית ומתמטיקה. אני אחראית על ניהול המבחנים בבית הספר. כאשר חילקתי את המבחנים למורים הם הגיבו ב'אוי, אני לא מאמין שאנחנו עושים את המבחן המטופש הזה שוב'. אחר כך כמה מורים לאנגלית אמרו, בהתחלה בהיסוס ואחר כך בתקיפות, 'אנחנו מסרבים לתת לתלמידים את המבחן הזה'. לא מחיתי ושמעתי בסבלנות את טענותיהם הצודקות. ואז, במהלך יום אחד, כל המורים לאנגלית החליטו שלא לתת את המבחן. ביום שלמחרת הצטרפו אליהם המורים למתמטיקה. אחר כך כינסנו את שאר המורים בבית הספר והם הביעו תמיכה. המהירות שבה זה קרה מתעתעת. זה לא קרה ביום אחד או יומיים; זו רתיחה של כמה שנים. ופתאום זה התפוצץ. אמרנו 'די, אנחנו לא עושים את זה יותר!'"

לפני ה"התפוצצות" פנו מורי "גארפילד" לראשי המחוז פעמים רבות, בכתב ובעל פה, בבקשה לבחון את נחיצות המבחנים, אך ראשי המחוז התעלמו. "הרגשנו שהקול שלנו לא נשמע. גם לאחר שהחלטנו להחרים את המבחן ושלחנו מכתב לאחראי המחוזי, הוא התעלם מאתנו. אז החרמנו את המבחנים ופנינו לתקשורת".

במהלך השיחה מקבלת מקברייד שיחת טלפון. המנהלת המחוזית של מבחן MAP על הקו. היא מנסה לשכנע את מקברייד לעשות את המבחן של 22 באפריל. מקברייד עונה: "אני רוצה קודם לדבר עם המורים שלי". לאחר שיחת הטלפון המתוחה היא מסבירה לי: "עוד לא החלטנו סופית אם אנחנו מחרימים גם את המבחן של האביב. יש לנו ישיבת מורים אחרי הצהריים ובה נחליט". אני מבקש את רשותה להצטרף לישיבה.

הישיבה תכליתית. "הצווארים" תקיפים. הם אומרים בזה אחר זה, כל אחד בסגנונו, שהמבחנים מזיקים: הם מבזבזים את זמן ההוראה והלמידה, אינם מתאימים לתכנית הלימודים, אינם משפיעים על ציוני התלמידים ולכן אינם מתמרצים אותם להצליח, הם סותמים את הספרייה ואת חדרי המחשבים.

ועוד נקודה רגישה: המבחנים משמשים גם להערכת המורים. המורים מתנגדים שיעריכו אותם בצורה כזאת. הישיבה מסתיימת באחדות דעים, אך ללא החלטה מפורשת. בינתיים "הצווארים" שומרים על חזית אחידה.

"מהי עמדת ההנהלה?" אני שואל את מקברייד לאחר הישיבה. "ההנהלה בעמדה מאוד לא נוחה. היא תמכה בנו, אך לא יכלה לומר זאת בגלוי. המחוז לחץ עליה לתת את המבחנים גם ללא הסכמת המורים. עוזרי המנהלת נשלחו לכיתות ומשכו מהן תלמידים בעצמם. זה היה מצב משונה ומביך. בסופו של דבר מתוך 810 תלמידים שהיו אמורים להיבחן, נבחנו רק 180".
פניתי להנהלה וביקשתי את תגובתה. סורבתי בנימוס תקיף.

בשביל התלמידים, בשביל המורים

המורים ב"גארפילד" מוכנים להסתכן. הם מסרבים למלא את הוראות הממונים עליהם. תוצאות הסירוב עדיין לא ברורות – אולי נזיפה בתיק האישי, עצירת הקידום המקצועי, השעיה זמנית, אולי פיטורים.

מה גורם למורים לסכן ככה את עתידם המקצועי? אני שואל את כריס מקברייד, המסתכנת הראשונה.

"תראה, יש לנו תלמידים מאוד מתקדמים אבל גם מאוד מוחלשים. תחזוק המתקדמים וקידום המוחלשים דורשים התמסרות עצומה של המורים. המורים – במיוחד אלה של המוחלשים – מגוננים על התלמידים שלהם ומוכנים להסתכן בשבילם. אני כבר 22 שנים בחינוך ומעולם לא ראיתי מורים שמוכנים לסכן ככה את עצמם למען התלמידים. המורים לא יצאו למאבק על הנושאים הרגילים – משכורת, כיתות קטנות, קידום וכו'; הם נאבקים על עתיד התלמידים, וזה מה שלדעתי כל כך מיוחד בסיפור הזה".

תלמידי "גארפילד" לא נותרו אדישים למאבק של מוריהם. הם הבינו שהוא נעשה בשבילם. אובדאייה סטיוונס, נער עתיר ראסטות וראש מועצת התלמידים, שמח להציג לי את נקודת מבטם של התלמידים: "השנה הראשונה שבה המבחן ניתן הייתה השנה הראשונה שלי בתיכון, וכשעשיתי אותו חשבתי שמשהו בו מוזר; לא הבנתי את החומר, המבחן היה מבלבל. אחרי המבחן ראיתי שאף אחד לא ידע איך לעשות אותו. כשקיבלתי את הציון, שאלתי את המורה מהן ההשלכות שלו והוא שתק ומשך בכתפיו. ואז המורים הודיעו לנו שהם עומדים להחרים את המבחן וביקשו את תמיכתה של מועצת התלמידים. אנחנו לא תומכים באף אחד באופן עיוור, ולכן ישבנו וחקרנו את הנושא לעומק והגענו פה אחד להחלטה: אנחנו עם המורים".

ומה עשיתם?
"התכנסנו קבוצה קטנה של חברֶה וארגנו את החזית. דיברנו על כך כל הלילה לפני המבחן. זה היה דבר חדש. עד אז לא תיארנו לעצמנו שנצטרך לעמוד באופן אקטיבי לצד המורים. בבוקר אמרנו לעצמנו 'טוב, המורים עשו מה שביכולתם, כעת אנחנו צריכים לעשות מה שביכולתנו'. הדפסנו פליירים עם מידע על המבחן שבהם הסברנו לתלמידים למה המבחן בעייתי ואמרנו שהם יכולים לא לעשות אותו בלי שייגרם להם נזק (אבל כדאי שיקבלו אישור הורים). עמדנו בכניסה לבית הספר בשעה 7:30 בבוקר וחילקנו את הפליירים לתלמידים. באמצע היום נכנסה אחת המנהלות לכיתה ואמרה שהתלמידים חייבים לעשות את המבחן גם אם יש להם אישור הורים. הלכנו מיד למנהלת והיא התקפלה וחזרה בה. הראינו לה גם סעיף במגילת זכויות התלמידים שאומר שתלמיד יכול לא לעשות מבחן גם אם אין לו אישור הורים. וכך גם יעצנו לתלמידים לעשות".

מדוע לדעתך מחאת המורים והתלמידים פרצה דווקא בבית הספר שלכם?

"כי יש כאן מודעות חברתית גבוהה. התלמידים יודעים מה קורה מחוץ לבית הספר. לתלמידים ב'גארפילד' פשוט אכפת ממה שקורה בבית הספר ומחוץ לו. אצלנו תלמידים מדברים במסדרונות על תיקים שנידונו בבית המשפט העליון. יש כאן שיח של שינוי, שיח שמאחד את כולם, לא חשוב מאיזה רקע ומוצא. 'גארפילד' זה כור היתוך. אין כאן כמעט בריונות או אלימות. זו לא פעם ראשונה שאנחנו התלמידים יוצאים למאבק. לפני שנתיים הייתי נשיא הקהילה השחורה וכחלק מאיגוד התלמידים יצאנו כנגד קיצוצים של המדינה בתקציב בית הספר".

סטיוונס רומז לי שהוא צריך לחזור לשיעור ואני מצליח להשחיל עוד שאלה: נניח שהמאבק הזה נכשל, מה קורה? "זה מאבק שווה בכל מקרה", הוא אומר. "זה השיעור הכי טוב שקיבלנו בחשיבה ביקורתית ובמעורבות חברתית. אבל בקרוב מגיע המבחן הבא ואנחנו התלמידים של 'גארפילד' לא ניגשים אליו".

מורים מתלבטים
התלמידים כבר החליטו, אך המורים עדיין מתלבטים. הגרעין הקשה של ה"צווארים", שני מורים ו־11 מורות, ובהן כריס מקברייד, מתכנסים בסוף היום בכיתה שכיסאותיה כבר הורמו. כולם מתבטאים. אלן קהאן מקריא אימייל של אחת המורות המסביר מדוע היא נעדרת – היא מורה חדשה וחוששת לעתידה המקצועי. מורה אחר מזהיר מפני בידוד של ה"צווארים" והצגתם כמורים משוגעים או יפי נפש – "וזה אותו דבר". הוא אומר שצריך לחשוב היטב כיצד לשווק את המאבק. מורה אחת מדווחות ששבעה בתי ספר ציבוריים בסיאטל הודיעו שהם מצטרפים למאבק ולא ייתנו לתלמידיהם את מבחן MAP של המועד הבא. הישיבה מתדלקת את המשתתפים והם מצביעים פה אחד: לא מגישים את התלמידים למבחן ב־22 באפריל. הם גם מחליטים שאת הודעת הסירוב הם יפרסמו יחד עם מוריהם של בתי הספר האחרים יום לפני המבחן.

אך מורי "גארפילד" – "צווארים" ו"גבים" – אינם מסכימים על הכול. מורים בעלי מזג מהפכני מתון מבקשים להדגיש ש"גארפילד" אינו צריך להפוך לסמל של מאבק גורף במבחנים הסטנדרטיים. מקברייד אומרת: "ייתכן שיש מורים שרוצים לדון לעומק בכל המבחנים הסטנדרטיים, אבל תזכרו שאנחנו נאבקים נגד מבחן אחד, אנחנו מתרכזים ב־MAP".

מורה ותיקה בשם מלארי אינה מסתפקת במאבק נגד MAP. היא רואה בו חלק ממאבק מקיף יותר במדיניות המבחנים הסטנדרטיים. "לא רק אני, גם מורים רבים אחרים חושבים שאחרי שנעבור את המשוכה הזאת נצטרך לדבר על המבחנים הסטנדרטיים באופן כללי". באופן אישי מלארי אינה חוששת: "אני כבר מבוגרת, יש לי עוד כשבע שנים עד הפנסיה, אותי לא יפטרו. מקסימום אקבל נזיפה בתיק האישי. לא נורא".

ימים יגידו אם מורי "גארפילד" ינהלו מאבק ממוקד במבחן אחד או במדיניות המבחנים הסטנדרטיים בכלל. בינתיים הם נותנים השראה למורים ותלמידים רבים בארצות הברית המבקשים לשנות את מדיניות החינוך של הממשל המרכזי, המדינות והמחוזות.
ראשי המחוז של "גארפילד", אגב, אינם מוכנים לשנות את מדיניות המבחנים בסיאטל, אך הם מינו ועדה שתבחן אותה מחדש. מתוך שלושים חברי ועדה, רק חמישה הם מורים.

תלמידים מורדים פרובידנס, רוד איילנד

בפרובידנס, רוד איילנד – עיר צפופת מהגרים וענייה בדרך כלל שרק שתי אוניברסיטאות יוקרה הנטועות על גבעה אחת שומרות על המוניטין שלה – המאבק נגד המבחנים נמרץ אולי יותר מבסיאטל, ומנהלים אותו בעיקר תלמידים. כאן האויב הוא מבחן המכונה New England Common Assessment Program, בקיצור NECAP.

המבחן פוּתח במסגרת חוק החינוך של הנשיא הקודם ג'ורג' בוש, "שום ילד לא נשאר מאחור", והוא בוחן מאז שנת 2005 את תלמידי הכיתות הגבוהות בפרובידנס בקריאה, כתיבה, מתמטיקה ומדעים. בניגוד ל־MAP של סיאטל, NECAP הוא מבחן עתיר סיכון המשפיע על גורלם של התלמידים. תלמיד שלא קיבל בו ציון "עובר", לא יוכל לסיים תיכון ברוד איילנד. כארבעים אחוז מתלמידי רוד איילנד מתנדנדים בין "עובר" ל"לא עובר". בפרובידנס, עיר מרובת מהגרים, מספר המתנדנדים עומד על כ־65 אחוז.

את המחאה נגד מבחני NECAP הצית איגוד התלמידים של פרובידנס (Providence Student Union – PSU). האיגוד הוקם לפני שלוש שנים ביוזמת תלמידי בית הספר התיכון Hope, הסמוך לאוניברסיטת בראון היוקרתית, בסיועם של שני סטודנטים – ארון רוגנברג וזאק מזארה. רוגנברג סיים בינתיים את לימודיו באוניברסיטה, והוא מנהל במשרה מלאה את האיגוד, הממומן על ידי עמותות שונות.

רוגנברג מתנשא לגובה 1.90 מטרים, לבוש בז'קט עור מהוהַּ ומדבר לאט, שוקל את דבריו. הוא מספר כי בסוף השנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה הוא שם לב לתסכול הרב של מורים ותלמידים עקב קיצוץ בתקציבים של תיכון Hope. הוא וחברו, מזארה, החליטו לעשות משהו. הם נעמדו בשער בית הספר וחילקו לתלמידים עלון שבו קראו להם להתכנס לישיבה. 45 תלמידים באו לישיבה והחליטו להקים איגוד תלמידים בשם Hope United, שייאבק בקיצוצים בתקציבי בית הספר. האיגוד החדש זכה להישגים והועתק לבתי ספר נוספים. אלה התאגדו והקימו יחד את PSU – איגוד התלמידים של פרובידנס. האיגוד הזה יצא לאחרונה למאבק נחוש במבחני NECAP.

רוגנברג מונה שלוש סיבות להחלטה לבחור במאבק: "ראשית, המבחן לא תוכנן להיות מבחן סופי אלא מבחן הבודק התקדמות. לכן אחוזי הנכשלים בו גבוהים כל כך. שנית, לא ייתכן שמבחן סטנדרטי אחד יקבע את גורלם של התלמידים. כאשר המבחן עתיר סיכון כל כך הוא מעצב מחדש את תכנית הלימודים ואת ההוראה והלמידה. שלישית, המבחן מטיל אחריות על התלמיד היחיד ועל המורה היחיד ולא על מערכת החינוך כולה ועל מדיניות החינוך שלה".

איגוד התלמידים של פרובידנס החליט להעמיד את חסרונותיו של מבחן NECAP במרכז תשומת הלב הציבורית. לפני כמה שבועות מאות תלמידים מחופשים לזומבים צעדו אל מחלקת החינוך העירונית כדי לומר למנהיגי החינוך בעיר שתלמיד שנשללה ממנו תעודת סיום הלימודים בגלל ציון "לא עובר" במבחני NECAP משול למת. התהלוכה עוררה תשומת לב תקשורתית רבה ודיון ציבורי.
בשלב השני של המאבק, מספר רוגנברג, תלמידים חיברו מבחן תואם NECAP וניהלו קמפיין בשם "היבחן בעצמך" – ובו קראו לבעלי תפקידי מפתח ברוד איילנד ובפרובידנס לעשות אותו. ב־16 במרץ השנה חמישים בעלי תפקידים – חברי סנאט, שופטים, מנכ"לי ארגונים, תובעת בכירה ומועמד ידוע לרשות העיר – נעתרו ונבחנו. תוצאותיהם חפפו לתוצאות המבחנים של תלמידי פרובידנס: כ־65 אחוז ממחזיקי המשרות הבכירות ביותר בפרובידנס לא היו זכאים לתעודת סיום בית הספר אילו היו תלמידים.

"לקמפיין הזה היה אפקט כביר", אומר רוגנברג. "גם בעלי משרות בכירות שצידדו במבחן אמרו ששינו את דעתם לאחר שעשו אותו – והם אמרו זאת בתקשורת".

איגוד התלמידים של פרובידנס נערך עתה לשלב שלישי ומכריע במאבק. "תלמידים מקבלים השראה מהמרד של 'גארפילד'", אומר רוגנברג, "ועתה הם מדברים על החרמת המבחן".

מה דעתך בעניין זה?

"זה מעמיד אותי במצב לא פשוט. הם צעירים ונלהבים, וזה מעולה, אבל הם מסכנים את עצמם. אם הם לא יעברו את המבחן, הם לא יקבלו תעודת סיום ויהיה להם קשה מאוד להתקדם אחר כך. לכן אני לא בטוח שזו הדרך הנכונה, אבל הם אלה שצריכים להחליט. אני רק מביע את דעתי. בינתיים", הוא מוסיף, "צריך לנהל את המאבק בכל החזיתות. אנשי מחלקת החינוך כאן משתמשים ברטוריקה מתקדמת לכאורה וטוענים שמתנגדי המבחן פשוט לא מאמינים ביכולת של התלמידים ולא מעריכים אותם. אנחנו אומרים שכל התלמידים יכולים לעבור את המבחן, אבל במחיר הפיכת החינוך לאימון לקראת מבחן".

אז מה בהמשך?

"המטרה של PSU היא העצמת התלמידים, ומבחינה זו יש לנו הצלחות גדולות. לפני כשבועיים, למשל, הנהלת בית הספר Hope נענתה לתביעות ממושכות של התלמידים, ואפשרה להם להקים ועדת תלמידים שתטפל בכל בעיות המשמעת בבית הספר. המהלך הגדול הבא שלנו הוא הרחבת המאבק וזה כולל הקמת איגודים דמויי PSU בבתי ספר בכל הארץ. אנחנו מקדמים את הרעיון הזה באמצעות האינטרנט ושיחות סקייפ ועירוב המורים וההורים במאבק שלנו. שלא כמו בסיאטל, המורים כאן עדיין יושבים על הגדר".
אולי תהפוך למורה ותוריד את המורים מהגדר?

"הרבה זמן חלמתי להיות מורה, אבל במאבק הזה גיליתי שיש לי טמפרמנט מהפכני ועם טמפרמנט כזה יפטרו אותי. בית הספר במהותו הוא מוסד שמרני".
•••
פרובידנס וסיאטל לא לבד. התעוררות של מורים, תלמידים והורים נגד המבחנים הסטנדרטיים פקדה גם את פורטלנד, שיקגו, לוס אנג'לס וניו יורק. קבוצות הנקראות United Opt-Out, הנאבקות נגד המבחנים הסטנדרטיים ברמה הלאומית, ארגנו בסוף השבוע של חג הפסחא, ב־30 במרץ, קמפיין בשם "כיבוש משרד החינוך הראשי". פעילים מכל רחבי ארצות הברית הגיעו למחות למרגלות משרד החינוך בוושינגטון. מי שהבינו לאן נושבת הרוח הן 800 אוניברסיטאות שביטלו את התניית הקבלה אליהן במבחנים סטנדרטיים ויצרו מבחן חדש, דומה למבחן הפסיכומטרי הנהוג בישראל. רוח חדשה, מרדנית, נושבת במערכת החינוך האמריקאית. מורים ותלמידים מחוללים אותה. זה לא קרה מעולם. נמתין ונראה עד לאן היא תגיע.