מה המשותף לייצור ולהוראה?

Francesca Duffy. "What Do Teaching and Manufacturing Have in Common?", September 20, 2011.

במאמר דעה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס" (Los Angeles Times), המחברים סול רובינשטיין (Saul Rubinstein), צ'רלס הקצ'ר (Charles Heckscher) ופול אדלר (Paul Adler) משתמשים בהיסטוריה של הייצור בארה"ב ומקבילים בינה לבין הדעה הרווחת בחינוך הציבורי של "האשם את המורה".

במאמר שכותרתו " להתקדם מעבר ל"האשם את המורה": הבעיה עם בתי הספר אינה המורים; זו מערכת הניהול הדוחקת אותם הצדה", טוענים המחברים כי כמו שבשנות ה-70' של המאה העשרים, הואשמו עובדי בתי החרושת בירידה בפרודוקטיביות כאשר חברות אמריקאיות החלו להפסיד את נתח השוק שלהן למתחרות היפניות, כך המורים מואשמים כיום מואשמים לעתים קרובות בחולשות של החינוך הציבורי.


הטיימס מחדד את הטיעון של אדוארד דמינג שכישלון התעשייה האמריקאית קשור יותר למערכת הניהול המיושנת מאשר לביצוע של העובדים.

המחברים כותבים:
כי הגל הנוכחי של הרפורמה בבית הספר מעודכן על ידי אותם מיתוסים של ניהול שכמעט הרסו את הייצור של ארה"ב.

במקום לראות את המורים כתורמים המרכזיים למאמצי שיפור המערכת, מבצעי הרפורמה  בארה"ב מתמקדים בהפיכת המורים לברי חליפין.

במקום לשתף פעולה עם המורים  בארה"ב ועם ארגוני המורים בתכנון הרפורמה, הם נדחקים הצדה כמעכבים את קבלת ההחלטות מלמעלה-למטה.

במקום לקרב בין המורים כדי שיהפכו לאנשי מקצוע יעילים, מנהלי המחוז בארה"ב משתמשים במדדי ביצוע אינדיבידואליים כמותיים פשוטים.

המחברים טוענים כי העמדה של "האשם את המורה" מובילה  בארה"ב לשימת דגש על המבחנים המתוקננים, קריטריונים צרים של הערכת המורים, תגמול לפי מצוינות, שחיקה של הקביעות, הפרטה, שוברים ובתי ספר מסוג charter.

המטרה העיקרית של מדדים אלה הייתה מתן דין וחשבון גדול יותר לגבי המורים – כאילו שהחולשות של החינוך הציבורי נגרמו בשל פלישה של מורים חסרי יכולת ולא-איכפתיים לכיתות.

מחברי מאמר הדעה מביאים כדוגמא את ABC Unified School District שליד לוס אנג'לס, שבו נציגי האיגוד והמנהלים עבדו בשיתוף פעולה כדי לפתח מערכות של הערכות וסיוע של עמיתים ותכניות הנחיה כדי להגביר את איכות ההוראה – שיעור הבוגרים של המחוז הוא כעת 15% מעל לממוצע הארצי.


קישור למאמר באנגלית

קישור למאמר באנגלית מהלוס אנג'לס טיימס