מה היה קשה בבגרות בהיסטוריה?
פרופסור אייל נווה
פרופ' נווה הוא ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב ומרצה להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים
יהיה זה מגוחך לבקש מתלמידים בישראל למנות את הקרבות של יהודה המכבי, לרשום לפי הסדר את הנציבים העליונים ששלטו בארץ בתקופת המנדט, או לבחור שלוש ערים מתוך הערים המעורבות שנכבשו במלחמת העצמאות במסגרת תוכנית ד'. כל מומחה יאמר ששאלות אלה מיותרות, מעמיסות על הזיכרון, אינן מפתחות חשיבה ביקורתית, ואפילו פוגעות בדיסציפלינה בהפיכתה לרשימת מכולת שיש לזכור. הרי ברור לכל בר דעת שאינפורמציה בסיסית כזאת אפשר לדלות בחיפוש פשוט בגוגל, ולכן היא חסרת חשיבות בתהליך הלמידה.
אז זהו שלא. בישראל דווקא אוהבים את השינון של רשימות מכולת ואפילו מצאו פתרון כדי להעניק לכך מראית עין של חשיבה ביקורתית. במקום רשימת קרבות, אישים, מקומות ותאריכים, התלמידים נדרשים לציין שתי סיבות, שלושה ביטויים, ארבע תוצאות וחמש דוגמאות לנושא היסטורי מסוים, להסביר אחד ממרכיבים אלה, להדגים את האחרים ללא הסבר, לאזכר מאפיינים דומים בסיטואציה היסטורית אחרת ולעתים אף לחלץ רשימת נושאים מוגדרת ממקור היסטורי מילולי או חזותי. כך אפשר להמשיך בניהול ספירת מלאי ורשימות מכולת הניתנות בקלות לכימות ולמדידה, ולכנות זאת חשיבה ביקורתית ומורכבת. שנות הלימוד, המורים, המיקודים השונים, ספרי הלימוד שמכינים לבגרות ומבחני המתכונת, מתכנתים את התלמידים לשכלל את הרשימות הללו על ידי טכניקות שינון שונות ומשונות. זה שנים שהלומדים מפנימים משחקי אינפורמציה כאלה, המנוגדים מהותית לכל תהליך יצירתי של עיבוד ידע - זוכרים מה שצריך בבחינה ושוכחים הכל למחרת.
בבחינת הבגרות האחרונה ( יוני 2013 ) בהיסטוריה, שתי שאלות ניסו לחרוג מהתבנית השבלונית, ולבקש המשגה מופשטת ורפלקסיה ביקורתית בנושא הלאומיות, אחד הנושאים המורכבים והמאתגרים. השאלות נוסחו באופן גמלוני במקצת, שיצר מראית עין של קושי בלתי ניתן לגישור, אבל כוונתן היתה טובה ומרעננת. וכך כוונה טובה מצד הגורמים המקצועיים נענתה ב"גיהינום" של זעקות שוד ושבר מצד רוב התלמידים והמורים, שמעולם לא התנסו בחשיבה ביקורתית בשיעורי ההיסטוריה. השאלה גם איתגרה מערכת שלמה של תעשיית תשובות לבגרות, שלא היו באמתחתה תשובות מוכנות למכירה. להבא, כשחושבים על שינוי מרענן שכזה, יש ליישמו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, ולא כבלון ניסוי, המנוגד לתבניות השינון המאפיינות את לימודי ההיסטוריה בישראל.
יש כאן עניין של היפוך הסדר ההגיוני.קודם מלמדים בשיטה ותפיסה של חשיבה, ניתוח ומתן תשובה מנומקת.(ולא בשיטת השינון) ורק אח"כ – בוחנים על כך.ייתכן שזהו ניסיון "למשוך" את המורים להכנה בהתאם לחשיבה שונה(וברוכה) אבל התלמידים משלמים את המחיר וזאת חייבים למנועהכדור כעת במגרש של משרד החינוך! (ולא רק בלימודי היסטוריה)