מדברים מהשטח : לשכלל את היכולת הטיפולית

איילת פישביין . "מדברים מהשטח : לשכלל את היכולת הטיפולית", הד החינוך , אוגוסט 2012 , עמודים 84-85.

"משרד החינוך", אומרת ד"ר דליה אלוני, "דוגל זה שנים בגישת הילד במרכז. בכל אספת הורים ראשונה המורה מבטיחה שכל ילד יקבל מענה לצרכיו, שתהיה התייחסות לקשייו. ההורה מרגיש שלמרות שיש בכיתה ארבעים תלמידים – בכל זאת יראו את הילד שלו. השאלה היא אם ההבטחה מציאותית. היום, בגלל חוק השילוב וגורמים נוספים, רמת ההטרוגניות בכיתות גבוהה מאוד וכדי לקיים את ההבטחה, מורים וגננות נדרשים ליצירתיות בפתרון בעיות ולשכלול היכולת הטיפולית שלהם".

ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מנחה סדנאות לחדרי מורים

לכן היא מציעה:

ליצור קשר אישי עם התלמידים
"בשבועות הראשונים של שנת הלימודים חשוב להזמין כל תלמיד לשיחה אישית ותמיד לסיים את השיחה בשתי שאלות: 'מה הצליח לך השבוע' ו'מה היית רוצה לשפר השבוע'. אלה שאלות שעולות ממחקרי אושר שגילו כי אנשים שמודעים ורגילים לדבר על ההצלחות שלהם ומקבלים עליהן אחריות הם אנשים מאושרים יותר. השאלה השנייה מקנה לתלמיד מודעות למה שטעון שיפור. יש בה מסר של קבלת אחריות ושל אקטיביות, והיא נותנת לילד הרגשה שמצפים ממנו לפעולה אבל הוא לא לבד. אפשר לחשוב על פתרונות ביחד. כך גם מעודדים את התלמיד להיות יצירתי בחיפוש פתרונות אפשריים לבעיותיו".

לבחור משימה משותפת לגיבוש
"חשוב לעסוק בגיבוש הכיתה, בייחוד בתחילת שנה. אפשר לתת משימות קטנות ומאתגרות, למשל הרכבת פאזל משותף או בניית גשר מקוביות לגו. מחלקים את הכיתה לקבוצות משימה, ובכל אחת ממנים תלמיד שצופה בפעילות ואחר כך מוסר לכיתה את הבחנותיו. גם משימה בסגנון 'מה ניקח אתנו לאי בודד' יכולה להיות חינוכית ומלמדת, ליצור אווירה חיובית בכיתה ולהעביר ערכים חברתיים חשובים: להיות חלק מקבוצה, עזרה הדדית, שיתוף, קבלת אחריות וסדרי עדיפויות".

להשתמש בצמיד "עשה זאת"
"אנחנו רוצים ללמד את הילדים לקבל אחריות, למלא תפקידים ואתגרים ולייצר אצלם שינוי בזמן קצר. אחת הדרכים לערב את התלמידים היא בעזרת צמיד 'עשה זאת'. זה צמיד גומי כיתתי, שבכל שבוע מישהו אחר עונד אותו. מי שהצמיד אצלו מחליט על משימה שיבצע. כשהוא משלים את המשימה כותבים אותה על בריסטול גדול, תולים בכיתה, ומעבירים את הצמיד לילד אחר. חשוב שהמשימה תנוסח באופן חיובי, למשל: 'השבוע אעזור לאחי הקטן' או 'השבוע אכנס בזמן לכיתה מההפסקה'. בעזרת צמיד 'עשה זאת' הילד נעשה אקטיבי בפתרון הבעיה ומקבל אחריות על עצמו".

לפתור בעיות ביחד
"חשוב להראות לילד שהוא יכול לא רק לקטר ולהעביר ביקורת, אלא שאכפת לנו מהסביבה ושבכוחות משותפים אנחנו יכולים לפתור בה בעיות, למשל שירותים מלוכלכים. אחת הדרכים היא לשלוח את כל ילדי הכיתה, לא רק את הוועד, לראות בעיה שאותרה בבית הספר ולנסות כקבוצה לפתור אותה. לשאול את הילדים מה הם רואים בחצר בית הספר שהוא לא בסדר בעיניהם (לדוגמה: לא שתלו פרחים; אין משחקים), ולחשוב יחד אתם מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה".

לטפח ולעודד תחומי עניין אישיים
"אנחנו רוצים להוציא מהמערכת ילדים רחבי אופקים. בעזרת שעת העשרה אפשר להרחיב את אופקיהם של התלמידים ואת תחומי העניין שלהם. דרך אחת לעשות זאת היא לטפח בכל ילד תחום ייחודי. המורה יכולה לבקש מכל ילד להגיע לשיעור חברה עם הרצאה קטנה והפעלה מתחום העניין שלו. המטרה היא שכל אחד יתרום מהידע שלו וישתף בו אחרים".

למפות את הכיתה בתמונה רחבה
"כדאי למורה למפות את הכיתה, לא רק ברמה הדידקטית, אלא ברמה של כוחות וקשיים. איך מזהים את הקשיים? פשוט מתבוננים בהתנהלות הכיתה בלי פניקה. מורה לא צריך לדבר כל הזמן, אלא גם להתבונן ולפעול – אבל לא מיד, אלא רק אחרי תצפית. אחרי תצפית כדאי שהמורה ישאל את עצמו מה הילדים בכיתה צריכים. לדוגמה: יש לי הרבה ילדים חדשים בכיתה, מה הם צריכים כדי להרגיש שייכות? איפה יש פערים בין החומר הלימודי שאני רוצה להעביר לכיתה לבין המקום שהילדים נמצאים בו? מורה צריך להסתכל לא רק על ילד ספציפי, אלא להגדיר את הבעיות בצורה רחבה. למשל: לא לומר 'יש לי בכיתה שני ילדים שתמיד מפוצצים את השיעור', אלא להגיד: יש לי בכיתה שני ילדים שבינם לבין שאר התלמידים יש פער ברמת ההתנהגות המצופה'. יש להבחין בהבדלים בין הבנים לבנות ולהיות מודעים לכך שבנות פחות מאובחנות כי יש להן פחות בעיות התנהגותיות. חשוב שהמורה ימצא את הפערים בכיתה ויחשוב עליהם. הוא יכול לעשות זאת דרך הקשבה ושאילת שאלות בסגנון 'מה אתם צריכים'. בדומה, מורה יכול להידבר עם מורים מקצועיים שנכנסים לכיתה, עם הסייעת והיועצת ועם ההורים".