מבחני הבגרות בהיסטוריה ככלי להבניית ידע מונוליתי
מקור וקרדיט : הבלוג שלח אריה קיזל
מבחני הבגרות בהיסטוריה נגועים מזה שנים רבות בנוסח מחייב למדי וחונק עד מאד של שאלות אשר מחייבות שליפת פיסות מידע קצרות, לעיתים לא מחייבות, מכלל הידע הקיים אצל התלמיד (אם בכלל) והטענתו בתוך מחברת התשובות. גם דרך בדיקת המחברות כובלת וכולאת את המעריך לתוך סד שכל קשר בינו לבין תחום הדעת הרחב והמעמיק הדורש יכולת חשיבה, הערכה, ניתוח וביקורת, מקרי בהחלט.
דרך שגויה זו ראויה לבחינה, לשלילה והחלפה כדי לאפשר לתלמיד הישראלי להפיק מלימודי ההיסטוריה ידע ממשי החשוב לו כאזרח העתידי של מדינתו וכחברה בחברה, כסובייקט הראוי לכבוד ולאופק התפתחות. השמרנות הכולאת את המורה והתלמיד בטווח מוגבל של תשובות מתקבלות מחייב שינוי בלא חשש כי תפיסה חדשה של ידע תשמוט את הקרקע מהאמת ההיסטורית, האחת והיחידה. זו האמת שהנרטיב הציוני היה ועודו האחד והיחיד המוביל את כל תוכניות הלימודים בהיסטוריה יהודית והיסטוריה ציונית וכן בהיסטוריה כללית המשועבדת לו בצורה כזו או אחרת. על קברניטי מערכת החינוך לא לחשוש משום שניתן ללמד את ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה הציונית דווקא באופן המעניק ידע רחב ואף אמפתיה כלפי מורשת המדינה והעם.
במשך שנים לא מעטות מתלוננים מורי ההיסטוריה על הנוסח המעייף עד מאד של הצורך לשלוף את השליפות הקונטינגנטיות הללו אבל איש לא שמע להם ואיש כמעט לא העז לעשות דבר. במארס 1990 התכנסו מאות מורים להיסטוריה מבתי הספר ברחבי הארץ באולם בנייני האומה בירושלים. האווירה הייתה טעונה במתח רב והמורים היו מלאי טענות כלפי הממונים על הוראת ההיסטוריה ממשרד החינוך שישבו על הבמה.
המורים קבלו בכעס על הרכב בחינת הבגרות, על הלחץ הכבד, על כמות החומר, על הזלזול אצל רבים מהתלמידים ועל מעמד המקצוע. מאז חלפו ימים רבים ונעשו צעדים להקלת העומס (באמצעות מיקוד החומר לבחינה), לשינוי דרכי ההערכה ואולם במרכזה של בחינת הבגרות נותרו עדיין שתי תקלות מרכזיות שמביאות בהכרח גם לתוצאות הנמוכות בממוצעי בחינות הבגרות בהיסטוריה.
שתי תקלות אלה הן מילות ההוראה המאיימות והמחמירות וכן הצורך בשליפת פיסות מידע (ידע?) מינימאליות והטענתן לתשובה מדויקת שתקל כמובן על הבוחנים ועל דרכי ההערכה המחייבות בעידן שהמערכת מעריכה את עצמה למוות.
להמשך המאמר המלא של אריה קיזל
ראה גם פריטי מידע נוספים שכתב אריה קיזל בפורטל מס"ע
כמורה ותיקה בתחום מעידה על כך שכל שנה המצב מחמיר.אנחנו משתפים פעולה עם שיטה שמשחיתה ומשניאה את ההיסטוריה על הדור הצעיר והבורות חוגגת! המחיר מתבטא בשנאת הזר והשונה ועוד יותר שנאה עצמית .המקור לאותן הסטיות הוא בורות וחוסר כבוד לידע ,למידה והסקת מסקנות(באיזה משטרים חינכו לטימטום???….)
אכן נעמי. אני מסכים איתך מאד. נקווה שהדיון שלנו יתרום לשינוי המצב. הנך מוזמנת לקרוא את הספר שלי שדן בנושאים דומים – "היסטוריה משועבדת", בהוצאת מכון מופ"ת.