לשחות נגד הזרם

מקור: הד החינוך, כרך פ"א, גיליון מס' 7, עמ' 106-107
 
בניגוד למצבם של העוסקים בהכשרה המקצועית במקצועות אחרים, מורי המורים עוסקים במקצועם גם בשעה שהם עוסקים בהכשרה המקצועית להוראה.
מורי המורים, גם כשהם מכשירים להוראה, ממשיכים לחנך וללמד את הדור הבא של המורים. עובדה זו מהותית שכן היא מחייבת את מורי המורים לשמש דוגמא אישית לסטודנטים להוראה.
אפיוניו של המורה הטוב מותנה במטרות שהחברה מבקשת ממנו לממש, בדמות הבוגר שבית הספר מתבקש "להפיק".
למי שמתבונן כיום במערכת החינוך בישראל נדמה שתשובה אחת נתפסת כמובנת מאליה: המורה טוב הוא זה שגורם לתלמידיו ללמוד – ובפרשנות (השנויה במחלקות ערכית) המקובלת כיום על פוליטיקאים, הורים ואפילו על חלק מציבור המורים – המורה הטוב הוא זה שתלמידיו מצליחים בבחינות.
לתפיסה זו השלכה מידית על דמות המורה שאותו יש להכשיר. גישה זו ממקדת את המבט אל מה שאפשר "להעריך", "למדוד" ו"להשוות". המטרה החשובה ביותר של מערכת החינוך היא הציונים והתעודות, לדעת בק תפיסה זו מוטעית ומסוכנת. היא אמנם מפתחת תלמיד שיודע להשיג ציונים גבוהים, אך ספק אם מצמיחה תלמיד שבאמת מבין, יודע ויודע ללמוד.
 
"מערכת החינוך שבה שולט ה"כמה" משעבדת את עצמה לתפיסה צרה ומוגבלת של "טובת הילד". בשמו של עתיד כלכלי היא גוזרת על מרבית הילדים הוויית חיים שמכינה אותם לתפקיד צרכנים פסיביים, משוללים אמצעי הגנה, אל מול המתקפה חסרת רסן של הפרסומת והרייטינג, של הרדוד והשטחי."
 
לדעת בק אין זה מקרה גם שהילדים, בחושיהם הבריאים מגיבים בשלילה ולעתים באלימות למה שמסמל להם בבית הספר, למה שהם מכנים בשם לימודים. יתרה מזו, הם חשים בזיוף ובציניות של הסיסמאות שבהן רוויה המערכת הדואגת כביכול לטובתם, ובעצם מנציחה את מיצובם של החלשים.
לטענת בק תפיסה זו אינה הכרחית ולנוכח מגבלותיה וסכנותיה אפשר וצריך להציב לה חלופה. כך למשל, השקפת העולם הפוסטמודרנית מעמידה בסימן שאלה את רעיון הקדמה, את הרציונליות הטכנית שעומדת בבסיסו, ואת צורת החיים הקפיטליסטית-צרכנית הרווחת כיום.
 
תהליך של הוראה שמממש תפיסה זו צריך לעסוק יותר בשאלות "כיצד לאפשר לתלמידים לבנות את זהותם?", ו"לשם מה הם צריכים לבוא לבית הספר?", ופחות בשאלה ,מה התלמידים יודעים?", ועוד פחות בשאלה "כמה הם יודעים?". במוקד התהליך צריך לעמוד הדיאלוג עם הילד במובן הקלאסי-יווני של המילה: שיח מעורר ספק, דיון מעורר שאלות, סימן שאלה על מה שנראה מובן מאליו, כפירה במוסכמות על מנת להרחיב אופקים.
כנציג החברה, מערכת ערכיו של המורה איננה ניטרלית. הוא מציע לתלמידים דרך חיים והשקפת עולם. הוא מציע להם ידע ומורשת מדעית ותרבותית. אך הוא מוכן להעמידם יום יום במבחן. הוא פתוח לדיון עליהם. הוא נכון להצדיקם. הכשרת מורים ראויה של תחילת המאה ה-21 צריכה לחנך אותו למלא תפקיד מורכב זה. במוקד תהליך ההכשרה המקצועית להוראה צריכה לעמוד אישיותו של המתכשר על כל רבדיה.
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya