ללמוד מאלה שאינם מלמדים עוד: להתבונן בנשירת מורים דרך עדשת ההתנגדות

Glazer, J. (2018). Learning from those who no longer teach: Viewing teacher attrition through a resistance lens, Teaching and Teacher Education, 74, 62-71

• המחקר בוחן את תופעת נשירת המורים המנוסים, ולא, כמקובל, את תופעת הנשירה של מורים בראשית מסלולם המקצועי
• המחקר מציע פרספקטיבה חדשה להבנת תופעת הנשירה: נשירה כביטוי להתנגדות
• לא אובדן ערכי המורים הוביל לנטישתם את המערכת, אלא דווקא עמידה עליהם
• אותם גורמים שהופכים את המורה לטוב, הם אלה שמובילים לעתים לנשירתו
• מרבית המורים העוזבים מדווחים כי הרשויות המחוזיות לא התעניינו בסיבות עזיבתם
• יש לאסוף נתונים רבים יותר על תופעה זו כדי להתמודד עמה באופן ראוי ומבלי לפגוע באיכות ההוראה

למאמר המלא

לקריאה נוספת

להקשיב לשטח: מה חסר בהכשרת מורים, לדעת מורים שנשרו

מדידה בלתי פוסקת של מורים יוצרת מתח ומובילה לנשירה

למידה מקצועית של מורים מתחילים ומורים ותיקים באמצעות תלקיטים של רפלקציות

מבוא

רוב המחקרים על נשירת מורים מתמקדים במורים שעזבו את ההוראה מוקדם מאד במסלול המקצועי. על מנת להבין את החלטות המורים לעזוב, מחקרים אלה עושים שימוש בתיאוריות אירגוניות, תיאוריות חוללות עצמית או תיאוריות של בחירה רציונלית.

זווית התבוננות חדשה

המחקר הנוכחי, לעומת זאת, מבקש להרחיב את היריעה על ידי חקירה של אוכלוסייה שונה ובאמצעות אימוץ פרספקטיבה חדשה, זווית חדשה, על האוכלוסייה האחרת אותה הוא בוחן. המחקר מתמקד במורים בעלי ניסיון ומחויבות למוסד, ולא במורים חדשים, שהחליטו לנטוש את כיתת הלימוד לאחר שכבר היו מוכשרים לקריירה של הוראה ולאחר שרכשו תחושת מסוגלות עצמית: מורים אלה יכונו במאמר לחילופין מורים מנוסים, מורים מושקעים, או מורים שהשקיעו (invested teachers).

נשירה כהתנגדות

זווית המבט החדשה באמצעותה ביקשו החוקרים להתייחס לתופעת הנשירה של מורים מנוסים היא ההתנגדות. זווית זו מאפשרת בחינה של הכוחות הפועלים על ההחלטה לעזוב, ובנוסף מעודדת דיון וחקירה של מושג ההוראה האידיאלית של המורים שבחרו לעזוב את המקצוע ושל ערכיהם.

באמצעות ההבנה של נטישת המקצוע כהתנגדות, ניתן להבין מחדש ובאופן בהיר יותר גם תמות שונות (ישנות) מספרות המחקר הקיימת על נשירה. כך למשל המחקר הנוכחי תרם להבנת חשיבות האוטונומיה של המורים ולהבנת משמעותה של אדמיניסטרציה תומכת. בנוסף, הורחבה ההבנה באשר ליחסים בין תחושת המסוגלות העצמית של המורים לבין החלטתם לעזוב, כלומר, הוסבר מדוע, למרות תחושת המסוגלות העצמית, המורים מוותרים על ההוראה. לסיום, הועמקה הבנתנו את ההשלכות של חוסר הביטחון התעסוקתי על מורים ועל עבודתם.

התבוננות במורים אלה, שכבר השקיעו את מרצם בהכשרה וברכישת ניסיון, דרך נקודת המבט של התנגדות, מאתגרת גם את הטענות לפיהן הנוף המקצועי באופן כללי עובר שינויים. כך למשל, מועמדות בסימן שאלה תיאוריות הגורסות ששיעורי הנשירה ההולכים ועולים תלויים בכלכלת המאה ה-21 בה כלל הקריירות, ולא רק קריירת ההוראה, הן זמניות או לפחות אינן קריירות לטווח ארוך (Mayer, 2006).

סיבות הנשירה

המורים העוזבים בהם עוסק המחקר הנוכחי לא חיפשו קריירה חדשה, נהפוך הוא. מדובר באנשים שהצליחו בעבודתם, אך בשלב זה או אחר נתקלו שוב ושוב במדיניות או בפרקטיקות אליהן התנגדו. חוסר שביעות הרצון שלהם לא נבע מכוחות שוק, מתפיסה אחרת למקצוע, או מיחס חדש לקריירה באופן כללי, אלא מיישומי מדיניות ומתוצאותיהם.

הפניה לעדשת ההתנגדות עשויה להאיר יחסים ולחשוף סיבות שאחרת היו נותרות עלומות (Scott, 1987). עצם העובדה שהמורים הללו פרשו באופן פרטי, כלומר כל אחד בנפרד ובלי מחאה ציבורית או קולקטיבית, כמו גם העובדה שמרבית המרואיינים (23 מתוך 25) דווחו שלא זכו להתעניינות מטעם מחוז בית הספר שעזבו, כלומר שלא נשאלו לסיבת העזיבה, הופכת למעשה את קולותיהם לבלתי נשמעים. אם הבנתנו את ההתנגדות תהיה מוגבלת רק לאלה שנלחמו באופן מופגן וציבורי נגד מדיניות בית הספר או נגד תנאים להם אינם מסכימים, נחמיץ (בלא כוונה) את סיפוריהם של מאות ואלפים שעוזבים את המערכת באופן פרטי, והמשמעות של הסיפורים שלהם תחמוק מתודעתנו. מחקר זה מאגד, למעשה, סיפורים אלה, דיווחים אלה, ומהווה צעד ראשון לקראת קריאתם באופן שיסייע בידינו לשאול שאלות על כוח, על הערכים של המורים, ועל האופן שבו אלה מביאים לתופעת הפרישה מהמקצוע.

עזיבה כפעלנות מורית

יותר מכך, השימוש בעדשת ההתנגדות מסייע לראות בהחלטה לעזוב ביטוי לפַּעֲלָנות המורית (Teacher agency), דהיינו ליכולתם של מורים לחולל שינויים בבתי הספר ובדרכי ההוראה והלמידה. זאת, במקום להתמקד בהסברים התלויים בכישורים, במאפייני מערכת או במצבים שמקובל לראות כאלה המובילים את המורה לעזוב. אם נתייחס להחלטה לעזוב כאל אקט אפירמטיבי, כלומר כפעולה שמביעה העדפה, ולא רק בקרב המורים שמתפטרים באופן מופגן וציבורי, הרי שאנו עשויים לזכות בתובנות חדשות אודות מגמות ההתשה והנטישה של המורים בכלל. הפניה למושג ההתנגדות לצורך הבנתה של הנשירה (ובכלל של עייפות החומר) טומנת בחובה הבנה נוספת, והיא שבחינה של ערכיהם של המורים עשויה להיות קרקע פוריה למחקר נוסף אודות הפרישה, הן כדרך להבנה מלאה יותר של סיבות העזיבה, אך גם כדרך להבנה שלמה יותר של הנשארים במסגרת.

השלכות המחקר על אנשי השטח ועל קובעי המדיניות

מתוך זווית המבט החדשה שמציע המאמר, כלומר מתוך ההתבוננות בנשירת המורים דרך עדשת ההתנגדות, נובעות כמה הצעות שביכולתן לייעל את מדיניות התגובה לנשירה ולתרום לניסיונות לפתור את הבעיה. אלמור ומקלפלין (1988) זיהו בעיה העלולה לעלות עבור מתקני מדיניות המבקשים לשנות במהירות את פרקטיקות ההוראה. הם מצאו כי "חוסר התגובתיות" של המורים, הנתפסת לעתים קרובות כחסם, או כמכשול של הרפורמה, נובע למעשה מאותם גורמים ממש שעל פי רוב מהווים דווקא תנאי לתפקוד מקצועי יעיל: אמונה חזקה במקצוע, מחויבות לתפקיד וידיעה של המקרים הפרטיים העולים מן השטח (Elmore & Mclaughlin, 1988). מחברי המאמר מזהירים כי מתקני המדיניות עלולים לגרום לשינוי בגורמים אלה, רק למען החלתה של הרפורמה. עם קונפליקט דומה עלולים להתמודד גם אלה המבקשים לצמצם את הנשירה. הגורמים להחלטה לעזוב את הכיתה הם לעתים אותם גורמים המביאים את המורה להתנגד לרפורמה: אמונות ועמדות חזקות, מחויבות לערך ההוראה, ידע על האופנים בהם ניתן להגיע להצלחה בכיתה.

מתוך עדויותיהם של המורים המנוסים העוזבים עולה כי הם מפגינים "מצפון מקצועי" (craft conscience), הם בעלי תחושת חוללות עצמית ובנוסף הם מדגישים את חשיבותה של ההמשכיות בהחלטתם לעזוב- כל אלה מרכיבים שעשויים לתרום לתפקוד מוצלח בהוראה (Santoro, 2017). חשוב, אם כן, שבמסגרת המאמצים להפחית את העזיבה, קובעי המדיניות לא יגרמו לתוצאה בלתי מכוונת ובלתי רצויה, ולא יביאו בשוגג לירידה באיכויות החיוניות כל כך לתפקודו התקין והטוב של המורה.

דרך אחת, למשל, להשיג ירידה באחזי הנשירה, בהתבסס על דיווחיהם של המורים העוזבים שהשקיעו, היא גיוס של כוח עבודה  מתאים יותר, כלומר מחויב פחות לערכי ההוראה, אותם ערכים אשר הביאו בסופו של דבר לנשירתם של המורים המשקיעים. אלא שמורים כאלה עלולים כמובן להתגלות כטובים פחות מבחינה מקצועית.

במקביל, מתוך דיווחי המורים המשקיעים עולה בבירור הצורך שקובעי המדיניות ואנשי השטח יתחילו לאסוף באופן שיטתי יותר נתונים על המורים הנושרים. בעזרת מידע שייאסף באופן שיטתי יותר ובהיקפים גדולים יותר, נוכל להמשיך ולפתח תיאוריה המכירה בהבדלים בין סוגים שונים של עזיבה ויודעת לתאר את מאפייניהם. דרך בחינה וזיהוי סוגים שונים של מורים שעזבו ובאמצעות הצבעה על הסיבות השונות לעזיבתם, נוכל לפתח תובנות רחבות ועמוקות יותר אודות חייהם וחוויותיהם של מורים באופן כללי, ושל גורמי עזיבתם בפרט.

ביבליוגרפיה

Elmore, R. F., & McLaughlin, M. W. (1988). Steady work. Policy, practice, and the reform of American education. Santa Monica, CA: The RAND Corporation

Santoro, D. A. (2017). Teachers' expressions of craft conscience: Upholding the integrity of a profession. Teachers and Teaching, 23(6), 750-761

Scott, J. C. (1987). Resistance without protest and without organization: Peasant opposition to the Islamic Zakat and the Christian Tithe. Comparative Studies in Society and History, 29(3), 417-452.