לכו בדרך הישר – להעתיק זה מיותר

לאה ברץ, רוני ריינגולד.  "לכו בדרך הישר – להעתיק זה מיותר" , דפי יוזמה , כתב עת ליוזמות חינוכיות , תשס"ט 2008 ,  מכון מופ"ת .

עיקר הממצאים במאמר :

דיון
המחקר הנוכחי  בחן את עמדותיהם של סטודנטים להוראה במכללה גדולה בדרום הארץ בנוגע להעתקה. העמדה הכללית כלפי אופן העתקה, דהיינו, העתקה מלאה, גזירה והדבקה או שכתוב, היא בינונית, ואין שלילה גורפת של הנושא או קבלה גורפת. נקודת המוצא היא ראיית ההעתקה כפעולה מודעת. ההעתקה היא הזכות המזוהה יותר מכול עם זכויות היוצרים, ויישומה בעידן המידע שנוי מחלוקת ומעורר דילמות קשות.
בחינה של עמדות הסטודנטים כלפי מקור ההעתקה מלמדת כי הם רואים בהעתקה מחבר מעשה שלילי יותר מהעתקה מסורתית (מספר או מכתב עת)  או מהעתקה מהרשת, אולם אין בעיניהם הבדל מהותי בין שני האחרונים. כיוון שהעתקה מהרשת קלה יותר, קרוב לוודאי שהיא נפוצה יותר.
השאלות שנשאלו הסטודנטים מתמקדות באופן מובהק בפעולות, שהן פעולות של העתקה ללא כיבוד זכויות היוצרים. חשוב להדגיש כי סטודנט חייב לעבור קורס אוריינות ממוחשבת, המפגיש אותו עם כללי הכתיבה המדעית, ומן הסתם מתן קרדיטציה לכותב היא אלף-בית של הנלמד.
בכל מקורות ההעתקה שנבדקו, העמדה השלילית ביותר שנמדדה היא כלפי הורדה מלאה של קבצים או העתקה של תכנים, והעמדה החיובית - כלפי גזירה והדבקה. בתהליך של גזירה והדבקה יש פעולה של שינוי או תהליך של שינוי מן המקור. לכן הסטודנט סבור כי יש בכך משום התערבות שלו בתהליך הגשת העבודה, ועקב כך הוא חש תחושה של הקלה כלפי המעשה. ואולם דין גזירה והדבקה מבחינה חוקית כדין העתקה מלאה. גם בנושא זה היה צורך לשמור על קרדיטציה מלאה לכותב בכל חלק שנגזר והודבק. להערכתנו, גם כאן הציונים היו צריכים להיות זהים לציוני העתקה  מלאה.  בפועל לא נמצא כן!  ממצא זה מורה שהסטודנטים אינם מבינים את העיקרון. הדבר בא לידי ביטוי בהרחבה בעבודתה של יערי בהתייחס לנושא הציטוט מתוך מקור (יערי, 2004 ).

בהתייחס למקורות ההעתקה נמצא שהעמדות כלפי העתקה מספר ומהרשת דומות, ואילו העתקה מחבר נתפסה באופן שונה. ההסבר לכך ניתן ברמה הרגשית. אצל המעתיק מספר או מהרשת נוצרת תחושה של דיספרסונליזציה, ותחושת הניכור הזאת מאפשרת העתקה ביתר קלות. ההעתקה מרשת קיבלה ערכים גבוהים מעט יותר מההעתקה מספר. הדבר נובע מהנגישות הרבה לרשת ומהתובנה כי הרשת היא מדיום פרוץ.
בשאלת החוקיות של ההורדה מן הרשת נבדקו שני היבטים: עניין זכויות היוצרים ומהות העבירה הפלילית הכרוכה במעשה ההורדה. בסוגיית זכויות יוצרים התקבלו ערכים בינוניים למדי. הפגיעה הגבוהה ביותר שנתפסת היא הורדת עבודה מהרשת. התוצאות מורות כי יש הבנה של הנושא, אולם לא הבנה מוחלטת, בעיקר לא בנוגע לשאלת הפגיעה בעת העתקה מספר. בעיקרון, העתקה מרשת ומספר היו צריכות להניב את אותה תשובה. מדוע סבורים הסטודנטים שהעתקה מרשת חמורה יותר? אביב ( ,2005 ) כותב שאחותה התאומה, אך לא זהה, של זכות היוצרים היא הזכות המוסרית. זכות מוסרית מגיחה לאוויר העולם יחד עם זכות היוצרים, אך במסגרתה היוצר זכאי כי שמו יצוין על יצירתו, בהיקף ובמידה מקובלים. זכות מוסרית גם מקנה ליוצר היצירה את הזכות שלא יתבצע ביצירתו סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך של היצירה אשר עלולה לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. זכות מוסרית אינה תלויה בזכותו החומרית של המחבר ביצירה, והיא תעמוד לבעל הזכות, אף לאחר שזכות היוצרים, כולה או מקצתה, הועברה לאחר. במילים אחרות, גם אם העברתם, למשל, את זכויות היוצרים שלכם בעיצוב לחברה שהזמינה את העיצוב מכם, הזכות המוסרית שלכם תיוותר בידכם, וזכותכם כי שמכם יופיע בסמוך ליצירה. תקופת חיי הזכות המוסרית בישראל זהה לזו המוקנית לזכות היוצרים, קרי, חיי המחבר בתוספת 70 שנים.

את העיקרון המוסרי הזה הסטודנטים אינם מבינים עד תום. הדברים תואמים את עקרון התפיסה המוסרית על פי קולברג (1976)  . בעיני הנשאלים העתקה אינה נתפסת כמעשה רמייה, ואינה נתפסת כמעשה פלילי בערכים בינוניים ומטה. לעומת זאת, הורדה מהאינטרנט נתפסת כשלילית ביותר. יש לתמוה מדוע ספר מקודש בעיניהם פחות מאשר הורדה מן האינטרנט? התוצאות מוכיחות כי קיים בלבול בין המדיות. סיבה אפשרית לדבר היא העובדה שכיום הסטודנטים נחשפים בתהליך הלמידה אל הרשת יותר מאשר אל הספר. הרשת הופכת למשאב הלמידה בצד הספר, אבל ניכר שהסטודנט מנצל את הרשת באופן נרחב: החל מסיכומי מחברות המועלות לרשת, תקצירי מאמרים או ספרים וכלה ביכולת לקנות עבודות מוכנות.
גם קורס האוריינות הנעשה ברשת חושף אותם ליכולות של עבודה עם רשת. בשדה המגע עם הספר הולך ומצטמצם, ואילו הרשת חודרת לכל קורס.

בשאלה הבוחנת את נושא המוסריות ביקשנו לבחון, האם העתקה נתפסת כמעשה של פעולה ראויה או מעשה שאינו ראוי מבחינה מוסרית? העמדות כלפי סוגיה זו הציגו ערכים בינוניים. הציפייה הייתה שהסטודנט יתפוס את עניין ההעתקה כמעשה בלתי מוסרי בעליל . הסבריו של ניסן , 1996 כפי שהוצגו לעיל, מאפשרים להסביר את דרך פעולתם של הסטודנטים, אולם בהחלט לא להבין את הנושא או את העיקרון הערכי המונח בתשתיתו.  בניתוח הסוגיה של עבירה מוסרית התקבלו ציונים בינוניים, אבל גבוהים יותר מאשר בשאלת האחריות. העתקה נתפסת כעבירה מוסרית - להעתיק מהאינטרנט זה לא מוסרי, ואילו גזירה והדבקה מרשת נתפסות כמוסריות יותר.

על מנהלי המוסדות האקדמיים להכיר בעובדה שהעתקה שיטתית היא מציאות קיימת ובעיה החותרת תחת הערכים של ההשכלה הגבוהה. רמייה של סטודנטים איננה רק ביטוי לחוסר מוסריותם אלא ביטוי וגורם לחוסר יושר חברתי שיטתי.  מוסדות חינוכיים ברחבי העולם עומדים חסרי אונים לנוכח המצב הזה. האקדמיה היא המקום שבו צריכה להתקיים חשיבה אינטלקטואלית עצמאית, מקורית וחופשית, ובה יש צורך להפחית את ההזדמנויות לרמייה ולהגביר את ההסתברות להיתפסות. הרמייה מהווה איום על האקדמיה ואיננה בבחינת התנהגות לא ראויה. המאבק נגד רמייה הוא מאבק למען היושרה האקדמית, והיא צריכה להיעשות באמצעות דיאלוג סטודנטיאלי  (Huton, 2006 ) . תהליך ההעתקה באקדמיה בכלל וזו המתבצעת באמצעות הרשת בפרט הם סימפטום לבעיה חברתית,  שראשונים  (חז"ל )  כבר עמדו עליה. אי-לכך מערכת החינוך, משמע הגוף האחראי להובלת החינוך, המכללה, אמורה לפעול לשינוי המצב. יש להגדיר עקרונות פעולה, ויש לבנות קוד אתי שיוטמע במערכת, יופנם על ידי כל החברים בארגון ויהווה בסיס לתהליך חינוכי רחב. כל ארגון אקדמי יעצב תכניות ופעילויות משלו על פי עקרונות וערכים המקובלים עליו. כאשר עסקינן במוסד להכשרת מורים, חשיבות המאבק ברמייה גדולה על אחת כמה וכמה. כאשר עסקינן בסטודנטים להוראה - מורים לעתיד ומחנכיו העתידיים של דור האזרחים הבא של המדינה - השתמעויותיה של התופעה מתעצמות, וכך גם הצורך להיאבק בה.