לחבר את ההורים לבתי הספר: דוח היוזמה למחקר יישומי בחינוך באקדמיה הישראלית למדעים

דיין, א' (אוקטובר, 2015). לחבר את ההורים לבתי הספר: דוח היוזמה למחקר יישומי בחינוך באקדמיה הישראלית למדעים. הד החינוך, צ'(1), 26-24.

היקף המשאבים והמאמצים הגדול שהושקע בעבודתה של ועדת שכטמן תאם ללא ספק את חשיבותו הרבה של הנושא שהוצב לפני חבריה. לא פחות מתשעה אקדמאים בכירים, שהסתייעו בשני אנשי צוות מנהלי ובתשתית הארגונית הענפה של האקדמיה הלאומית למדעים, התכנסו במשך יותר משנתיים וחצי ודנו בסוגיה המעסיקה כמעט כל מנהל ומורה במערכת החינוך הממלכתית ורבים מהורי התלמידים המתחנכים בה — איך להסדיר את מערכת היחסים, המורכבת והבעייתית כל כך, בין המורים לבין הורי התלמידים.

עבודת הוועדה הייתה יסודית ומקצועית, אך המלצותיה כלליות מאוד; אם ירצה בכך, הממסד לא יתקשה להתעלם מהן. דוח הוועדה אמנם מדגיש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את חשיבות שיתוף הפעולה בין הורים למורים ואת השפעתו החיובית על ההתפתחות התקינה של התלמיד במישור הלימודי והאישיותי כאחד, אך הוא נמנע מהצגת תפיסה השונה באופן רדיקלי ממה שמקובל כבר עתה במערכת.

"לפני שנתיים וחצי, כאשר פנו אליי מהאקדמיה הלאומית למדעים והציעו לי לעמוד בראש הוועדה", מספרת פרופ' ציפורה שכטמן בריאיון שהתקיים במשרדה באוניברסיטת חיפה, "התלבטתי אם לקבל את ההצעה. בסופו של דבר נעניתי בחיוב כי חשבתי שהנושא מאוד מאוד חשוב. הפערים בין ההורים לבין הממסד החינוכי, ובמיוחד הפערים בינם לבין המורים ושאר אנשי הסגל החינוכי בבתי הספר, הולכים ומתרחבים, הולכים ומחריפים. אני משוכנעת שחייבים לעשות מאמץ לצמצם אותם ולחבר את ההורים לבתי הספר. החיבור הזה חשוב כי הוא פשוט חיוני להתפתחות התקינה של המתבגר".

בעשורים האחרונים חלו ביחסי הכוחות הפנימיים של מרכיבי המשולש — הורים, מורים ותלמידים — שינויים מפליגים המערערים את האיזון הדרוש להתפתחות המיטבית של בני הנוער. "בעבר", מסבירה פרופ' שכטמן, "נהגו ההורים להתייצב לצד המורים נגד ילדיהם. היום המצב שונה לחלוטין. רוב ההורים מתייצבים לצד ילדיהם נגד המורים". אף לא אחד משני המצבים הקיצוניים האלה רצוי.

התמורות שחלו בעשורים האחרונים הן בקרב המורים והן בקרב התלמידים מסבירות את התייצבותם של ההורים לצד ילדיהם ונגד המערכת המקצועית. "מצד אחד, ירידה באיכות המורים", מפרטת שכטמן, "ומהצד האחר עלייה ניכרת באינטליגנציה של התלמידים". הירידה באיכות המורים נובעת לטענתה בעיקר מהעובדה שפועלות היום בישראל "יותר מדי מכללות להכשרת מורים". כדי לשרוד כלכלית, "הן נאלצות לקבל מספר רב של תלמידים ללא מיון קפדני", תופעה שמורידה כמובן את הרמה של בוגריהן ושל ההוראה בבתי הספר.

התלמידים מצדם חשופים היום לאינטרנט ולטכנולוגיות מודרניות נוספות שמעלות בהתמדה את רמת הידע שלהם. "במצב הזה", קובעת שכטמן, "לא פלא שיותר ויותר הורים סבורים שילדיהם חכמים יותר ומשכילים יותר מהמורים שלהם. וזה מה שגורם להם להתייצב שוב ושוב לצד הילד ונגד בית הספר".

להלך הרוח הלא בריא הזה יש השפעות על התנהגותו של בית הספר ושל אנשי הסגל החינוכי שלו. "אנשי סגל בית הספר רואים שההורים מתייצבים נגדם ולכן הם חוששים מהם", מסבירה שכטמן. "ניסיונות של ההורים לגלות מעורבות בנעשה בבית הספר נתפסים כניסיונות התערבות בעבודת בית הספר וזה מביא את בית הספר להתגונן ולנסות להדוף את ההורים". כל עוד בית הספר ימשיך להתייחס לשיתוף הפעולה עם ההורים כאל "ניסיונות התערבות", היא אומרת, "המצב לא ישתפר".

גם ההורים חייבים להפנים את חשיבות שיתוף הפעולה בינם לבין מחנכי ילדיהם. לכן, את ההרצאה שנשאה ביום העיון לסיכום עבודת הוועדה פתחה פרופ' שכטמן בהפניית אצבע דווקא כלפיהם.

אחת התפיסות הרווחות אצל הורים לנערים מתבגרים, אמרה, "מתבטאת באמירה שגורה בפי רבים מהם — 'אתם רוצים להגיד לי שהילד שלי, שעוד מעט יתגייס לצבא, בכלל זקוק לעזרה שלי?'. העניין הוא שכן, הוא מאוד זקוק לעזרה שלכם. וקשר טוב עם בית הספר הוא חיוני כדי שההורים יוכלו לעזור לילדיהם בצורה הטובה ביותר".

רצוי מאוד שההורים והמורים יסייעו להם מתוך שיתוף פעולה רב ככל האפשר ובצורה מתואמת ככל האפשר. מתחים וחיכוכים בין הורי התלמיד לבין מוריו, קובעת שכטמן, הם אבן נגף בהתפתחותם התקינה של המתבגרים. מכאן נובעת כמובן גם חשיבותה של הידברות ביניהם המבוססת על אמון הדדי.

ועדת שכטמן הוקמה ביוזמת הממסד כדי להביא לשיפור התנהגותו, ולכן המלצותיה מופנות למורים ולמערכת שבה הם מתפקדים. "במשוואה מורים־הורים", מציינת פרופ' שכטמן, "המורים הם הגוף המקצועי ולכן הם גם אלה שצריכים להעמיק את המקצועיות שלהם כדי לעבוד, יחד עם ההורים, לטובת הילדים. ההורים רוצים את טובת ילדיהם, אבל על המורים מוטלת האחריות המקצועית".

ההמלצות העיקריות המופנות לרמה הכלל־מערכתית קוראות למשרד החינוך "להנחות את בתי הספר בעניין חשיבותה של מעורבות הורים מותאמת ומיטבית לקידום התלמידים ברמה החינוכית, הלימודית והרגשית"; "להנחות את בתי הספר לפתח מדיניות בית ספרית בנושא" שתובל על ידי מנהל בית הספר "בשיתוף אנשי הסגל החינוכי, התלמידים וההורים"; "לפעול באמצעות חקיקה ראשית או חוזרי מנכ"ל לקביעת מדיניות ממלכתית של מעורבות הורים, מדיניות שתסדיר את חובותיהם וזכויותיהם של ההורים ושל אנשי הסגל החינוכי"; "לפתוח אפיקים ליידוע רציף ושוטף של ההורים בדבר זכויותיהם וחובותיהם".

המלצה חשובה נוספת, פרטנית קצת יותר, קוראת למשרד החינוך להכניס את סוגיית המעורבות של ההורים אל תכניות ההכשרה המקצועית גם של המורים וגם של מנהלי בתי הספר. "מומלץ", נכתב בדוח הוועדה, "להרחיב את ההתייחסות לקשרי מורים־הורים בכל שלבי הכשרת המורים — במהלך הלימודים לקראת קבלת תעודת הוראה, בזמן התמחות ובמסגרת פיתוח מקצועי למורים".

השפעת אופייה הרב־תרבותי והלא שוויוני של החברה הישראלית על שיתוף הפעולה בין הממסד החינוכי לבין הורי התלמידים נידונה בפרק מיוחד בדוח, והיא אחת מנקודות התורפה של מערכת החינוך.

הדוח קובע ש"היכולת של קבוצות מיעוט לעומת קבוצות דומיננטיות ליטול חלק פעיל בעשייה בבית הספר ולמצות את הקשר עם בית הספר כדי לקדם את ילדיהם מלווה בקשיים לא מעטים. נסיבות החיים של קבוצות מיעוט אתניות וקבוצות מעוטות אמצעים כלכליים ואחרים, בני המעמד הנמוך למשל, לצד הפער התרבותי בין מערכת החינוך לבין התרבות הייחודית של בני קבוצות אלו, הופכים את האינטראקציות בין בית הספר להורים ללא מועילות ולעתים לכאלה המלוות בקונפליקטים ובתהליכי הדרה".

למרות כלליותן של ההמלצות, הדוח הוא מסמך רב־חשיבות שיוכל לתרום תרומה חשובה לשיפור המצב באחת מנקודות הממשק הרגישות שבין מערכת החינוך לבין הציבור השולח את ילדיו להתחנך בה.

זה יקרה כמובן רק אם מקבלי ההחלטות במשרד החינוך יתייחסו אל המסמך שכתבו פרופ' שכטמן ועמיתיה ברצינות הראויה ויימנעו מלעשות את מה שעשו פעמים רבות בעבר עם מסמכים דומים — לטמון אותם עמוק במגירה ולשכוח מקיומם.

אך פרופ' שכטמן מאמינה במערכת, ולכן גם הסכימה לקבל על עצמה את התפקיד. "בפגישה האחרונה שקיימתי עם אנשים במשרד החינוך שוב הוזכרה המגירה הזאת", היא אומרת בחיוך. "הבנתי שהדוח לא יוכנס לשום מגירה. להפך. אמרו לי שכבר התחילו להיערך לטיפול בהמלצות שלנו ושכבר מינו מישהי בשירות הפסיכולוגי חינוכי שתהיה אחראית לתחום הורים־מורים".

כך ייתכן ש"בין הורים למורים בחינוך העל־יסודי — תמונת מצב והמלצות", הספר שפרסמה הוועדה ואורכו כמעט מאתיים עמודים, לא ישמש בעתיד רק סטודנטים וחוקרים שירצו להתעמק בתחום, אלא יביא למהפכה באופי היחסים בין מורים להורים בבתי הספר.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע