להיות מורה משמעותי

אבינון, י' (2014). להיות מורה משמעותי. ביטאון מכון מופ"ת, 52, 31-29.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

מהי "הוראה משמעותית"? הוראה משמעותית היא הוראה המושתת על שלוש הנחות יסוד אלה: 1. אי-אפשר לכפות את הלמידה; 2. בני אדם הם יצורים סקרניים מטבעם; 3. החינוך אינו משהו שעושים לאנשים, אלא משהו שאנשים עושים לעצמם.

מתוך הנחות יסוד אלה נגזרים העקרונות האלה: 1. עקרון המעורבות: אדם לומד "כיצד ללמוד" על-ידי כך שהוא שותף מלא לתהליך הלמידה. הלמידה מתבצעת על-ידי הלומד. הלומד הוא שיוצר את הלמידה; 2. עקרון הרלוונטיות: למידה משמעותית היא למידה שקשורה בעולמו של הלומד; 3. עקרון כבוד האדם וחירותו: אמונה מוצקה בחוכמתם, בבגרותם ובאחריותם של התלמידים.
הוראה משמעותית היא אפוא הוראה שבה מתרחש תהליך דיאלוגי של התדיינות וחקירה, המבוסס על יצירת ידע לשם הבנה ומחויבות לכבוד האדם.

מטרותיה של הוראה משמעותית הן: 1. לעודד את סקרנותם של התלמידים ולדרבן אותם לשאול שאלות, להטיל ספק, לא להתעלם מקשיים וללמוד להתמודד עם שגיאותיהם ועם כישלונותיהם; 2. לפתח בתלמידים יחס ביקורתי כלפי דפוסי ההתנהגות והערכים המקובלים בחברה שבה הם חיים. לטפח בהם את היכולת האינטלקטואלית והרגשית לחשוף עיוותים של אמת, של יושר ושל הגינות בתרבות שהם חיים בה; 3. לסייע לתלמידים להיות אנשים בלתי-תלויים העומדים ברשות עצמם, מקבלים על עצמם את האחריות לחייהם ומכוונים את גורלם על-פי שיקול דעתם.

המורה המשמעותי הוא מורה מחויב ומעורב. הוא משוכנע בחשיבותם ובערכם של הנושאים שהוא מלמד. הוא פשוט אוהב את ההוראה. הוא ניחן באישיות אמיצה, בדמיון (מעוף), בידע והבנה וביכולת להוקיר את הזולת.

מורה משמעותי הוא גם מורה שדורש מתלמידיו יותר, מכיוון שהוא דורש מעצמו יותר. הוא מציב לתלמידיו אתגרים ותובע מהם מאמץ. ולבסוף, המורה המשמעותי יודע שבית הספר איננו המקום היחיד (ולעיתים אף לא המרכזי) שבו מתרחשת למידה, ושמה שקורה לילדים מחוץ לכותלי בית הספר הוא חלק בלתי-נפרד ומשמעותי מחינוכם ומהתפתחותם.

ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר עם רצון טוב, סקרנות וחדוות למידה. אך כבר בשנים הראשונות לשהותם בבית הספר הם לומדים כי: אין מקום לאנרגיה הפיזית העודפת שלהם בשטח בית הספר; על היחיד לפעול כמו כולם (להיות קונפורמי) או להסתכן בהשפלה ובהדבקת תוויות; ציות לכללים הוא עיקרון חשוב; לשגות יכולה להיות חוויה מאוד לא נעימה; אין מקום לשאיפות ספונטניות ולאינטרסים אישיים בבית הספר; מורה וסמכותיות הם היינו-הך; בית הספר, בכללותו, הוא ניסיון לא מהנה.

ובהמשך, בחלוף השנים, הם לומדים עוד כי: רוב ספרי הלימוד משעממים; לא רצוי לחלוק על דעתו של המורה; אפשר להצליח בלימודים מבלי להתאמץ או להשקיע (ראו מכת ה"הברזות" מן השיעורים); אפשר לרמות כל עוד לא נתפסים (ראו מכת ההעתקות בשיעורי בית ובמבחנים); חלומות בהקיץ, שרבוט ופנטזיה עוזרים להעביר את היום מהר יותר; מי שמשקיע ומשיג ציונים טובים הוא "יורם" (חנון); רוב הלימודים הרלוונטיים מתרחשים מחוץ לכותלי בית הספר; לרעיונות מקוריים אין מקום בבית הספר; בחינות וציונים הם המאפיינים העיקריים של החינוך; חלק גדול מן המורים בכיתתם הם לא אישיים ומשעממים.

מול מציאות רדודה ועגומה זו אפשר וצריך להעמיד מציאות אחרת, המבוססת על הוראה משמעותית, שבה: מעודדים סקרנות ומשבחים את גילוייה; המורה הוא אדם אמפתי, מכבד ואכפתי; אפשר ללמוד דברים חדשים, בכוחות עצמך ובעזרת המורה; יש מקום לספונטניות; התלמיד פעיל ותורם לקבוצה הלומדת; התלמיד מוערך כאדם.

ובנוסף לכך, התלמיד: לוקח חלק בבחירות של חומרי הלימוד; יש לו הזדמנות להתבטאות ולעשייה יצירתית; נותן ביטוי רב יותר לדעותיו ולרגשותיו; מפתח אמון עצמי וחיבה עצמית; מגלה שלמידה מהנה; אוהב ללכת לבית הספר; מחבב ומכבד את מוריו ויודע שהם מחבבים אותו; מוצא בבית הספר מגוון הזדמנויות לפיתוח הרצונות והאינטרסים הרבים והגדלים שלו; מפתח התמצאות במקורות: דרכים למציאת מה שהוא רוצה ומעוניין לדעת; קורא, חושב ודן בסוגיות חברתיות מרכזיות לזמנו; לומד שיש דברים קשים מאוד ללמידה, הדורשים מאמץ, ריכוז ומשמעת עצמית; לומד להתמודד עם משימות מתוך שותפות בעבודת צוות; לומד כיצד ללמוד: הוא בדרכו להיות אדם מחונך.