לא נהיה פינלנד

תמיר, י' (יוני, 2015). לא נהיה פינלנד. הד החינוך, פ"ט(5), 20-18.

ספרו של פאסי סאלברג "לומדים מפינלנד" הוא ספר קריא ומעורר עניין. פינלנד הפכה בעשורים האחרונים לממלכת החינוך, וסאלברג משרטט בצורה בהירה ומובנת את התפתחות מערכת החינוך שלה משנות השישים של המאה הקודמת ועד לעשור האחרון.

הקריאה בספר מעוררת קנאה עזה בחברה שסדר העדיפויות החברתי, הכלכלי והחינוכי שלה מעודד צניעות, מקצועיות ושיתוף פעולה. הסיכוי שישראל — שהיא חברה תחרותית, אינדיווידואליסטית, מעמדית, חשדנית ובלתי הוגנת — תצליח לחקות את המודל הפיני אפסי. מי שחושב שאפשר ללמוד מפינלנד איך לחזק את מערכת החינוך הישראלית מבלי לשנות באורח ניכר את אורח החיים הישראלי טועה; השיעור הפיני החשוב ביותר הוא שמערכות חינוך נטועות בעולם הערכים הסובב אותן ובתנאים הכלכליים והחברתיים שהן מתמודדות עמם.

ובכל זאת פינלנד מציעה כמה שיעורים חשובים שכדאי להאזין להם. הראשון והמרכזי שבהם הוא שמערכת חינוך איכותית מתבססת על עיקרון אחד פשוט — מורים! מורים! מורים! גיוס והכשרה של מורים טובים הזוכים לאמון, תמיכה וליווי מקצועי לאורך שנות עבודתם. השיעור השני הוא שהמפתח להצלחה הפינית הוא שילוב בין אמון אישי וגמישות ניהולית. מערכת החינוך מאמינה במורים ומאמינה למורים, ומשום כך היא מעזה להקנות להם אוטונומיה חינוכית וניהולית רחבה.

פינלנד, כותב פרופ' הרגריבס בפתיחה לספר, "היא דוגמה לאומה שאין בה פיקוח בית־ספרי וגם לא תכנית לימודים סטנדרטית; אין בה כמעט מבחנים עתירי־סיכון וחורצי גורלות, והיא אינה תופסת את השינוי החינוכי במונחים של מרוץ לצמרת" (עמ' 25).

הצבת אמון לפני אחריותיות והציפייה ממורים ש"ישתמשו בשיטות הוראה חלופיות, יבנו סביבות למידה מותאמות לסוגים שונים של תלמידים, ויראו בהוראה מקצוע יוקרתי" (עמ' 51) מצמיחות תנאים ייחודיים להצלחה.

בספרי "מי מפחד משוויון? על חינוך וחברה בישראל" אני מקדישה פרק שלם לשאלה למה לא נהיה פינלנד. הפרק מצביע על המתח העמוק בין השאיפות החינוכיות הישראליות לבין הקשיים העצומים שמערכת החינוך הישראלית מתמודדת עמם ואשר נחסכים מאנשי החינוך הפינים.

פינלנד היא חברה הומוגנית מאוד: 89 אחוז מאזרחיה פינים, 5 אחוזים שוודים, 1.3 רוסים, 0.8 אסטונים ובני כל המיעוטים האחרים מהווים כ־4 אחוזים. רוב הפינים משתייכים לכנסייה הלותרנית, שרבים ממנהיגיה תומכים במדינת הרווחה ונחשבים למזוהים עם עולם הערכים הסוציאל־דמוקרטי. כך יוצרת הכנסייה הפינית עולם ערכים משותף שאזרחי פינלנד מזדהים עמו.

בשנים האחרונות מעוררים ויכוחים על הגירה ועל מקומה של פינלנד באיחוד האירופי תחושות לאומניות עזות ומעודדים הקצנה. בבחירות שהתקיימו ב־2011 זינקה התמיכה במפלגת הימין הקיצוני "הפינים האמיתיים", המתנגדת להגירה ולחברות בגוש האירו, מ־4 אחוזים לכ־19 אחוז מכלל קולות הבוחרים. האידיליה הפינית מתחילה להתערער.

רמת השונות הכלכלית בתוך החברה הפינית נמוכה. על פי מדד ג'יני, פינלנד נמנית עם המדינות שאי־השוויון בהן קטן ביותר (מקום 106 מתוך 115). העובדה שפינלנד היא חברה שוויונית, שיתופית והוגנת מקרינה על התנהגות ההורים. בחברה שאינה מקדשת את ההישגיות האישית והתחרות בה מוגבלת, הורים מגוננים פחות על ילדיהם ואינם רואים בהפניה לבית ספר זה או אחר או לחינוך המקצועי פגיעה חמורה בעתידם הכלכלי והחברתי של ילדיהם.

החינוך המקצועי בפינלנד הוא מסלול מקובל שלומדים בו כ־40 אחוז מהתלמידים. ההומוגניות האתנית והחברתית גורמת לכך שתלמידים המופנים (לאחר ייעוץ מקצועי הניתן במסגרת בית הספר — רעיון נפלא שכדאי לאמץ אותו) לחינוך מקצועי אינם מזוהים עם קבוצה אתנית מסוימת. החשש שההפניה לחינוך מקצועי מיועדת לשמר הגמוניה אתנית־מעמדית אינו הופך לגורם מכריע ביחס ההורים למערכת החינוך בכלל ולחינוך המקצועי בפרט. יתר על כן, החינוך המקצועי הפיני מאפשר השלמה ומעבר למסלולים אקדמיים, דבר המקל על הורים וילדים לבחור במסלול מקצועי בידיעה שיוכלו לעבור ממנו, אם ירצו, למסלול אקדמי.

רמת העוני בקרב הילדים בפינלנד נמוכה מאוד, ועומדת על פחות מ־4 אחוזים. בתי הספר אינם צריכים להתמודד עם שאלות של מצוקה כלכלית או רעב בקרב ילדים, וכל הילדים מקבלים ארוחת צהריים בחינם.

גם רמת הבדלנות החינוכית בפינלנד נמוכה, ובני מהגרים ובני המעמדות השונים משתלבים בבתי הספר הכלליים. ההנחה הפינית היא שרצוי שריכוז המהגרים לא יעלה על 20 אחוז — שיעור שיבטיח את הצלחתו של בית הספר בכלל ושל ילדי המהגרים בפרט. ואכן, ההישגים של ילדי מהגרים בפינלנד (שרובם באים ממדינות העולם המערבי המשכילות) עולים על אלו של ילדי מהגרים במדינות אחרות.

רמת הילודה בפינלנד נמוכה מאוד. לכן הדור הנוכחי של הילדים זוכה לכיתות קטנות והשקעה גבוהה לילד, מה שמאפשר לימוד אינטימי בקבוצות פרטניות (רעיון שאומץ בישראל במסגרת "אופק חדש" כחלק מתהליך הלמידה מפינלנד).

השינויים שהתרחשו בחינוך הפיני לא נכפו על המורים. ההפך הוא הנכון: כבר ב־1946 פיתח ופרסם ארגון המורים היסודיים תכנית חינוכית משלו. התכנית עוררה דיון לאומי בפינלנד שהתמקד בצורך להגביר את השוויון והצדק החברתי, והיה סימן לנכונותם של המורים לשינוי רדיקלי.

החברה הישראלית נמצאת, אם כן, בקוטב חברתי־כלכלי־מוסרי הפוך לזה שמצויה בו החברה הפינית. כאן המקום להעיר שחבל שהספר אינו כולל פתיח המכיל מידע רחב יותר על החברה הפינית ומדגיש את ייחודיותה של חברה זו לצד תהליכי השינוי והקשיים שהיא מתמודדת עמם בשנים שעברו מאז כתיבתו.

פינלנד הפכה לממלכת החינוך במידה רבה הודות להישגיה הגבוהים במבחני פיז"ה. הטענה הרווחת היא שהצלחה במבחני פיז"ה היא מפתח לצמיחה כלכלית. והנה למרות ההצלחה החינוכית נתונה פינלנד בשנים האחרונות במשבר כלכלי עמוק, והתל"ג שלה בנסיגה מתמדת. למעשה, למרות הצלחתה בבחינות הבינלאומיות ואף שמערכת החינוך שלה נחשבת לטובה בעולם, הביצועים הכלכליים של פינלנד הם מהנמוכים ביותר במדינות גוש האירו. ישראל לעומת זאת, שהחינוך שלה נחשב על פי מדד פיז"ה לבינוני מאוד, נתונה בצמיחה כלכלית העולה על זו של פינלנד כמו גם של מדינות אחרות המצטיינות בחינוך.

על פי נתוני הבנק העולמי מ־2013, צמחה כלכלת ישראל בקצב של 2.5 אחוזים והגיעה למקום 130 בעולם ברשימת המדינות הצומחות, ואילו הכלכלה הפינית חוותה גידול שלילי של 0.2- אחוזים, והגיעה למקום 203 בעולם ברשימת המדינות הצומחות. מה השתבש בכלכלה הפינית? יש הטוענים שהקשיים הכלכליים נעוצים במשבר הסחר עם רוסיה, שינויי שער הרובל, שינויים בתעשיית הנייר ובעיקר קריסתה של חברת נוקיה, שהיא הגוף הכלכלי הגדול בפינלנד. יש הרבה מן האמת בטענות אלו, אך הן מלמדות עד כמה רופף הקשר בין הצטיינות במבחנים הבינלאומיים למדדים של הצלחה כלכלית.

אז מה נוכל ללמוד מפינלנד? אם המטרה היא לשכפל את מערכת החינוך הפינית כדי להגביר את הצמיחה הכלכלית, אנחנו נושאים עינינו אל הכיוון הלא נכון. אם המטרה היא לשכפל את עולם הערכים הפיני, הרי שאנחנו רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, והדרך להתקרב אליו ודאי לא תלויה במערכת החינוך, באופן הכשרת המורים, בגודל הכיתות או באופן ניהול בתי הספר.

 ללא קשר למערכת החינוך אפשר לומר בוודאות שלטוב ולרע — לא נהיה פינלנד. המרב שאנחנו יכולים להיות זה ישראל טובה יותר. לכן במקום להביט רחוק, צריך להתבונן קרוב אל הדברים שמערכת החינוך הישראלית יודעת לעשות היטב: לטפח את החדשנות והיזמות שצומחות כאן, את המורים הצעירים שמצטרפים למערכת ואת המורים האיכותיים שכבר נמצאים בה ולשפר את ערכת הכלים שמערכת החינוך הישראלית מעניקה למוריה ולתלמידיה. בקיצור, הגיע הזמן ללמוד מעצמנו.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע