כתיבה אקדמית: ידע בהתהוות?
מאת: G. Badley
מקור וקרדיט:
Badley, G. (2009). Academic writing: contested knowledge in the making? Quality Assurance in Education, 17(2), 104-117.
המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת
מטרת המאמר: לשקול אם כתיבה אקדמית יכולה להיתפש כיצירת ידע ומדוע צריך לאתגרה כל הזמן?
מערך המחקר: דיון רפלקטיבי השוקל את ההקשר של כתיבה אקדמית, ידע, רפלקציה וסיוע לאחרים לכתוב.
ממצאים: כל כתיבה אקדמית פתוחה לאיתגור מתמיד.
מגבלות: המאמר מבוסס על התנסויות וחשיבה של כותב אחד.
השתמעויות מעשיות: שימושי למנחי כותבים אקדמיים.
שתי שאלות עולות מכותרת המאמר:
1) האם כתיבה אקדמית צריכה להיחשב כיצירת ידע?- כתיבה אקדמית כדרך של בנייה או יצירה של ידע, כצורה של מחקר?
2) האם כתיבה אקדמית היא סוגה אחת או מערכת של סוגות? מדוע צריך לאתגר את הכתיבה האקדמית כל הזמן?
א. ההקשר של כתיבה אקדמית
ב"כתיבה אקדמית" הכוונה היא למאמרים, ספרים, דיסרטציות, אתנוגראפיות, מונוגרפיות, דוחות מחקר ועוד שאקדמאים יוצרים. כל אלה נכתבים לרוב בהקשר אקדמי, עבור קהל אקדמי באותה דיסציפלינה ולפעמים הכתיבה היא מולטי-דיסציפלינרית. היכולת לכתוב לקהל רחב יותר מאפשרת לכותבים ליצור לפעמים טקסטים אקדמיים שאינם רק מקוריים ומוקפדים, אלא גם נגישים ומהנים (Glassick, et al., 1997).
ניתן למצוא שתי גישות לכתיבה אקדמית בהקשר אוניברסיטאי:
· מה שכבר ידוע מועבר לסטודנטים, גישה שמרנית, צייתנית.
· שחרור באמצעות הכוח של חשיבה ביקורתית. מתן אפשרות לא לשרת ולציית לעולם כפי שהוא, אלא לאתגר את מה שאנו מוצאים/לומדים ולדמיין כיצד הוא יכול להיות שונה. גם קריאת טקסטים אקדמיים תהייה ביקורתית, מציגה חלופות ומלאת דמיון.
ב. יצירת ידע
מוסד אקדמי צריך לתת חופש אקדמי ולעודד ויכוח, כתיבה ודעות שונות. ההנחה היא שעל אנשים אקדמיים לבחון שאלות חשובות ונושאים מרכזיים מחדש כל הזמן ולא לראות את תפקידם כמעבירי ידע. התוצאות של תהליכים אלה צריכות להיות יצירת ידע חדש.
על כתיבה אקדמית טובה :
· להתבסס על שיתוף במטרות המחקר/הכתיבה עמיתים וקוראים.
· קריאה של מה שאחרים אומרים /כותבים כדי ללמוד מחכמתם,
· ניתוח ורפלקציה של/על עבודתם של אחרים כדי ללמוד מזוויות הראייה השונות שלהם,
· סיכום הכתיבה בצורה טנטטיבית תוך הצעה של רעיונות ושאלות לדיון עתידי.
על כותבים אקדמיים להיות במשא ומתן עם אחרים ובדיאלוג בעולם ממשי או וירטואלי. הדבר תורם ליצירת ידע.
ראית כתיבה אקדמית כיצירת ידע היא גרסה של התיאוריה שכתיבה היא מעורבות עם אחרים ליצירת טקסטים. נקודות שונות שעולות מן המאמר לגבי כתיבה אקדמית:
v אינטראקציה חברתית- יצירת טקסטים כדי לפגוש מה שהכותב חושב על הציפיות, תחומי העניין, הצרכים הידע וההבנות של הקוראים.
הכתיבה נוצרת לאור ההנחה שהכותב והקורא תורמים לטקסט. הטקסט הוא משא ומתן או שיחה. המשמעות אינה מועברת אלה נוצרת ע"י הכתיבה והקריאה. כתיבה אינה פעולה מבודדת אלא בניה משותפת.
v בניה חברתית - לאור כל זאת ניתן לומר שכתיבה לקוראים מסוימים ולהקשר מסוים יוצרת קהילייה. כך הופכת הכתיבה לבניה חברתית שבה הכותבים פונים אל קהיליית המעשה המועדפת עליהם, שבה טקסטים מקבלים את כוחם וערכם בהתאמה. הכתיבה אז היא פרקטיקה סוציו-תרבותית כשכותבים יוצרים את זהויותיהם באמצעות חברות בקהיליית שיח. במובן זה "ידע אקדמי נבנה, נוצר ומשכנע באמצעות טקסטים"(Hyland,2002).
v כוח ואידיאולוגיה: בעיה בגישה המבנה הנ"ל: אקדמאים עשויים לתאר את שיחותיהם כטבעיות ובלתי משתנות. הם עשויים להציג את דרך הכתיבה שלהם כנכונה, קבועה ומועדפת. דבר זה עלול להפוך למחסום בפני אחרים, שיש להם העדפות אורייניות אחרים, מניסיון/מרצון להצטרף לקהילייה.
v ניתוח שיח ביקורתי טוען שטקסטים נוצרים ומעוצבים מיחסים של כוח וממאבקים על כוח. הדרך בה כותבים משתמשים בשפה מושפעת מהאינטרסים, מהערכים ומיחסי הכוח בהקשר המוסדי והחברתי הייחודי שלהם.
ניתוח שיח ביקורתי צריך לסייע לקוראים לרכוש מודעות לדרך בה הכתיבה נטועה במבנים חברתיים. קריאה קפדנית של טקסטים צריכה לאפשר לקורא לגלות את ההנחות האידיאולוגיות של הכותב ולא לקבל את מה שנכתב כאובייקטיבי ושקוף. כל כתיבה צריכה להיות פתוחה לביקורת ולבדיקה, ולהיחשב לאינדיווידואלית ולחברתית גם יחד.
v כתיבה אקדמית היא תהליך של רפלקציה על ההתנסות שלנו ושל אחרים בניסיון להפוך עצות לשינוי וצמיחה חלק משיח מתפתח. ההבנות והשיחות עשויות ליצור שאלות נוספות למחקר. כתיבה לא צריכה להיות שיח של העברה סמכותית אלא הצגת שאלות מבלי לנסות לסגור או להשיג שליטה או תשובות מוחלטות. כתיבה היא סוגה דיאלוגית, פתוחה, שואלת, סקפטית וסוקרטית (Rorty, 2007 ).
v כתיבה אקדמית כ"רפלקצית אנוש" – הכוונה לרפלקציה אקדמית שבה הכתיבה של מאמר/ספר/תיזה אינה רק עניין של סיעור מוחות קצר, רשימת כמה רעיונות, כתיבת טיוטה ושיפוצה וע"י כך יצירה של מושגים חדשים. מחקר אקדמי, חקר וכתיבה הם פעילויות שיש ביניהן קשר הדדי והן אינן תהליך ליניארי. תוצאות החקר בכתיבה משקפות את המבנים, הסיפורים, הפרשנויות, התצפיות / ההערות והקריאה של הכותב/ים. במהלך תהליך הכתיבה הממשי מבנים אלה עוברים טרנספורמציה.
v כתיבה אקדמית היא סדרה מתמשכת של דקונסטרוקציה, בנייה ובנייה מחדש.זוהי רפלקציה ביקורתית על יצירת הידע והשמעת קולו של הכותב(prendre la parole ).
v כתיבה אקדמית ככתיבה רפלקטיבית – הכתיבה היא גרסה מסוימת של חשיבה רפלקטיבית (דיואי) (עמ' 108 במאמר).
v כתיבה אקדמית כיצירת ידע – במובן של דיסקורסיביות (דילוג מעניין לעניין), תיווך ורפלקציה ע"י אימוץ של גישה ביקורתית, דמוקרטית, הומניסטית, ליברלית ופרגמאטית ועמדה כלפי החומרים שנאספו ועובדו. וכן התחברות לכותבים אחרים, מו"מ עמם וקבלת השפעה מהם, ושינוי ו/או ארגון מחדש בעקבות זאת.
v כתיבה אקדמית היא כתיבה מאפשרת, מתירה, מתחילה צורות אחרות של תפישה והתנהגות. כך צריכים לכתוב על מדיניות ודרכי עבודה שלא נראים טובים, נכונים וכו'.כתיבה עם או נגד אחרים ורפלקציה היא יצירת ידע. מותר לנו ככותבים אקדמיים "לבחור צד" בויכוח האקדמי כשעין אחת פקוחה לאפשרות של שינוי.
v כתיבה אקדמית - מה נחשב לכתיבה מדויקת, נכונה?- "נטילת צד"/ אובייקטיביות בכתיבה -1)תוצר הכתיבה צריך להיקרא תמיד כמוטה(biased), סובייקטיבי, מוגבל וחלקי מפני שאין משהו מוחלט במדעי החברה. הכתיבה תמיד משקפת עמדה של הכותב והכתוב – פרשנותו; 2) במקום bias ניתן לדבר על מחויבות פעילה למטרה אחרת מאשר יצירת ידע. נטילת צד היא לא רק שלילית, היא עניין של ערעור(הרחבה בעמוד 111 )
v שבח או ביקורת של כתיבה אקדמית – הדבר נעשה לפי השאלה אם יש בכתיבה מטרות ברורות, הכנה הולמת, שיטות מתאימות, תוצאות משמעותיות, הצגה יעילה, וביקורת רפלקטיבית.
v תהליך הכתיבה – קשה להציב מטרות ברורות מראש. החלק הראשוני עשוי להיות "צלילה" או כתיבה לצורך בירור/הבנה. ייתכן שהתיאוריה המהימנה ביותר על כתיבה היא ש"הכול אפשרי". אנו הופכים לברורים יותר תוך כדי כתיבה, כשנכנסים לתהליך של העלאת דברים חדשים שלא חשבנו עליהם אלמלא התחלנו לכתוב. אנו מעורבים במערכת של מאמרים, רעיונות וסיפורים בלתי צפויים מראש. דיאלוג עם טקסטים עניינו הוא ברעיונות מערערים וגם בקבלת רעיונות, שינוי של רעיונות או דחייתם באמצעות דליברציה. כך גם יקרה לטקסטים שלנו.
v הכתיבה האקדמית מתייחסת תמיד לטקסטים של אחרים כחלק מהתהליך. היא משלבת ומפרשת חומרים קודמים. קריאה פרשנית זו נעשית, כמו באתנוגרפיה, כדי לברר מה למדו אחרים ולשפוט אם הם כתבו טוב או רע ביחס למטרות האישיות והחברתיות שלנו.
v כתיבה אקדמית הופכת למשמעותית כשניתן להראות שהיא סייעה לעצב ויכוח ציבורי, להבנה מורחבת ולפנייה לתחומי חקר חדשים. היא לא תהייה משמעותית כל-כך אם הכותב יציג עצמו כסמכותני או כנעלה בהבנותיו. חשוב שחברי הקהילייה המקצועית של הכותבים יראו בכתיבה כתורמת, גם אם תרומה צנועה, לויכוח על נושאים חינוכיים חשובים.
v קהל היעד של תוצרי כתיבה אקדמית א' – יש חשיבות רבה לסגנון יעיל, בהיר, פשוט ומובן ככל שהנושא מאפשר, ללא הצבת קושי מיותר לרוב הקוראים. הדבר מוביל לשיפור התקשורת עם עמיתים ועם הציבור הרחב. כותבים צריכים לעבור מטקסט "מבוסס-כותב" לטקסט" מבוסס-קורא", להעלות בדמיונם כיצד קוראים יגיבו לטקסט וללמוד כיצד לכתוב סביב מטרות משותפות להם ולקוראים. צריכה להתקיים מודעות לקהל, "תפירה" של הכתיבה לצרכים ולציפיות שלו. צריך לבנות, באמצעות הטקסט, קשרים בין נקודת מוצא, עמדות ביקורתיות של הכותב ושל הקורא, לצפות ולהכיר את ההנחות וההטיות של הקוראים ולהיות מוכנים לאתגר אותם.
v קהל היעד של תוצרי כתיבה אקדמית ב' - התייחסות לקהל היא עניין של פיתוח מודעות ליחסים החברתיים והפוליטיים בין כותבים לקוראים ואף השתנות לאורם.
v כללי המשחק של הכתיבה האקדמית - כותבים חדשים צריכים לזכות בכבוד של הקהילייה האקדמית ע"י שימוש בסגנון מסורתי לפני המעבר לסגנון ישיר ופשוט כנ"ל. מכאן ניתן לראות שגם סגנון ההצגה/הכתיבה הוא בחזקת נושא העומד לויכוח, לערעור.
v כתיבה אקדמית מחייבת רפלקציה אישית, חיפוש דעות של חברים ביקורתיים ולמידה מהתהליך כולו. אין עדויות לכך שכל אלה נלקחים היום בחשבון במערכת האקדמית.
v בכתיבה אקדמית הכותב צריך להראות שהכתיבה מתרחבת מעבר לתיאור ולפרשנותכדי לשקף ביקורתיות. הכותב אינו כותב כדי להרוס, הוא כותב כחוקר וכמעלה תמיהות. הכתיבה היא המשכיות של למידה נוספת של הבעיה/הנושא שהניעה את הכותב לכתוב, היא למידה אישית מרחיבה עליו. אין בכתיבה סגירה אלא פתיחה להמשך.
v הביקורת הרפלקטיבית:
1) כוללת שבחים והצבעה על חסרונות של הטקסטים,
2) מסייעת להכיר בכך שגם אם חשבנו שהשגנו את מטרותינו וענינו על שאלותינו, ההישגים הם חלקיים שכן צצות שאלות חדשות,
3) מאפשרת לנו לראות את המתח הבונה הקיים בכתיבה אקדמית כדיאלוג ביקורתי,
4) מניעה אותנו לבדוק את הכתיבה אל מול עדויות ונתונים מההתנסויות שלנו, ולבדוק זאת אל מול קריטריונים של דיוק, איזון, הגינות, כוללנות, יושר ורגישות.
סיכום
תהליך של כתיבה הוא תהליך של ידע בהתהוות. כתיבה אקדמית כשהיא נכתבת מעמדה או מנקודת מוצא פרטיקולארית מהווה אף היא ידע מתחרה/מערער בהתהוות שכן היא חשופה לביקורת. כל מה שמופיע בכתיבה עומד לערעור: המטרות, שאלות המחקר, שיטת המחקר והכתיבה, השימוש בדוגמאות להרחבה, הצגה של ביקורת-עצמית– כל אלה ועוד עשויים לעמוד לביקורת נוקבת ולהיות מותקפים. (למשל, הטענה לתרומה משמעותית עשויה להיתפש כשטחית. הניסיון לסגנון פשוט עשוי להיות מוצג כפשטני מדי).
ככותבים אקדמיים התפישה שלנו של מושגים חשובים תאותגר תמיד כעיסוק ברעיונות שמעניינים ומסקרנים אותנו. הכתיבה חושפת לא רק את המושגים והרעיונות בהם אנו מעוניינים אלא גם אותנו עצמנו.הניסיון הוא למצוא דרכים שקהיליות השפה והשיח שלנו יבינו את המשמעויות הקונצפטואליות שלנו נכונה. חשוב שנבין שידע בהתהוות הוא תמיד חלק מתהליך של ערעור וויכוח.
ביבליוגרפיה
Glassick, C.E., Huber, M.T., & Maeroff, G. (1997).Scholarship assessed: evaluation of the professoriate, San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Hyland, K. (2002). Teaching and researching writing, Longman, London.
Rorty, R. (2007). Philosophy as cultural politics, Cambridge: Cambridge University Press.
ביבליוגרפיה
Glassick, C.E., Huber, M.T., & Maeroff, G. (1997).Scholarship assessed: evaluation of the professoriate, San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Hyland, K. (2002). Teaching and researching writing, Longman, London.
Rorty, R. (2007). Philosophy as cultural politics, Cambridge: Cambridge University Press.
yyya
אשמח לקבל מאמרים נוספים בנושא זה
אשמח לקבל מאמרים נוספים בנושא זה