כיצד נראה חינוך בעת משבר?

Kidman G., Chang C.H. (2020). What does “crisis” education look like?, International Research in Geographical and Environmental Education, 29:2, 107-111

• המאמר מציע סקירה של מחקרים שעוסקים בחינוך בעתות משבר
• המחקרים עוסקים באסונות טבע ובאופן שבו ניתן ללמד הן את התלמידים והן את הקהילה להתמודד עם אסונות אלה
• הבנה של אסונות טבע היא חלק מהכישורים הנדרשים לתלמידי המאה ה- 21: מידע מוטעה מביא לפעולות שגויות ואף להגברת גזענות, שנאת זרים וחשש מהם.
• אנשי החינוך צריכים להציע התייחסות מקיפה לנושאים המדעיים, המוסריים והחברתיים העולים מהמשברים
• חשיבות רבה, במיוחד בעתות משבר, יש להפצת המידע המוטעה, גם אם בשוגג. אנשי החינוך אמונים על סיפוק מידע נכון ומאומת המאפשר לתלמידים ולקהילה לדעת כיצד להכין את עצמם למשבר, לשרוד אותו ולשקם את החברה אחריו
• ניתן ורצוי להכניס למערכת נושאים "חוץ-בית ספריים" כמו למשל צמצום הסיכוי לאסונות, ובאמצעותם ללמד את התלמידים חשיבה ביקורתית
• תלמידים נהנים ומעוניינים ללמוד על נושאים אלה באמצעות פדגוגיות המשלבות פעולה
• סוגיות של סכנה וסיכון מעוררות את סקרנות התלמידים ומושכות את תשומת לבם
• הנושאים המרכזיים העולים מהמחקרים הם: ביזה, שיתוף פעולה קהילתי ומעורבות בקהילה.

אנשי מחקר עוסקים רבות בשאלת עתידו של החינוך. בגיליון האחרון של כתב העת International Research in Geographical and Enviromental Education, למשל, הופיעו מחקרים שניסו לתהות על מידת הצלחתם של המחנכים להכין את הילדים להיות אזרחים ומנהיגים בעולם של מחר. במסגרת מחקרים אלה נשאלו שאלות אודות הכישורים והמיומנויות שעל המחנכים להעניק לתלמידים כדי שהללו יוכלו להתמודד ולקדם את סביבת כדור הארץ, אל העתיד ואל הדורות הבאים.

במסגרת הניסיון לענות על שאלות אלה נשקלו הן סוגיות המתרחשות בהקשרים מקומיים והן אירועים גלובליים. כך, לצד החששות מהבצורת והשריפות באוסטרליה, נעשה ניסיון לעקוב אחר ויכוחים בין פוליטיקאים בסוגיות חברתיות, מגדריות, כלכליות ואחרות. וכך, לצד חדשות על הברקזיט ועל הבחירות בארה"ב נשמעו קולות שהתריעו כבר ב-2019 על משבר נגיף הקורונה (Covid-19) שפגע במדינות רבות ברחבי העולם.

במסגרת ההתייחסות לכישורי המאה ה-21 נערכו דיונים על אפשרויותיהם של הילדים להצליח במסגרת כלכלה עתידית ובתוך כך נערכו אף דיונים על משרות שטרם הכרנו או שעדיין לא הומצאו. אבל יש היבט נוסף הדורש התייחסות וממעטים לדון בו: חינוך בעיתות משבר. בתקופות משבריות, לאופן שבו המידע מופק ונצרך יש השפעה עצומה על החברה והכלכלה, ותפקידו המשמעותי של החינוך הוא להבטיח שצרכני המידע יוכלו להבינו ולפרשו במדויק. במילים אחרות, ובאופן כללי יותר, מטרתו של ה"חינוך משברי" היא לבחון כיצד הוא מסוגל להתמודד עם הידע, עם המיומנויות ועם ההנחות הנדרשות לאנשים בתקופות של ערעור.

למאמר המלא

לקריאה נוספת

לי כל גל נושא מזכרת: הוראת אסונות טבע, במכללה (בעקבות אירוע הצונאמי והאסון בדרום אסיה)

אוריינות מידע במערכת החינוך: סיכום הרצאתה של פרופ נועה אהרוני מכנס טלדן למידע 2019

היבטים אקטואליים בהוראת גיאוגרפיה: חקר מקרה של מורי-מורים

בהתחשב בכך שאירוע הקורונה עדיין בעיצומו ואת השפעתו הפוטנציאלית ארוכת הטווח על תנועת אנשים ומשאבים ברחבי העולם עדיין קשה למדוד, מאמר זה מבקש לבחון את ההיבטים החברתיים של המשבר בדגש על ההשפעה של מידע מוטעה, מיסאינפורמציה (misinformation), שמופץ במדיה החברתית. סקירה של מאמרי העבר מכתב העת שעסקו ב"חינוך משברי" משמשים כאן לצורך הבנת תפקידו של חינוך גיאוגרפי וסביבתי במאבק בהשפעת המידע המוטעה.

לנגיף הקורונה התוודענו ב-1 לדצמבר 2019 כאשר עשרות אלפי אנשים נדבקו ומספר המתים בסין לבדה עלה על מספר הקורבנות של התפרצות ה- SARs (הנתונים נלקחו מאתר אירגון הבריאות העולמי ב-10 לפברואר 2020). התפרצות המשבר הנוכחי אירעה בסמוך לראש השנה הסינית ולחזרתם של מיליוני אנשים בסין ומחוצה לה לארצות וערי מושבם לשם החגיגות. ענין זה תרם להתפשטות הנגיף בתקופת הדגירה הראשונית. אמצעי התקשורת החדשה (ניו-מדיה) מעדכנים את העולם על תהליכים ונהלים, מסבירים את הצורך בתקופות הסגר ואת הצורך במודעות גדולה לדרישות המוגברות להיגיינה הכללית. ההשערות והספקולציות באשר להשפעות החברתיות והכלכליות העולמיות של נגיף הקורונה אינן נובעות, על פי רוב, מכוונות זדון או מרצון לגרום לנזק. מפיצי המידע המוטעה לא יודעים שהוא מוטעה, אבל הוא נפוץ במהירות, בעיקר בכלי המדיה החברתית, אך גם בערוצי החדשות המקובלים והדיגיטליים.

מידע מוטעה הוא סימן לכישלונו של האדם לבדוק ולאמת את המידע שהוא משתף. באופן אידיאלי, אנשים צריכים לחקור את הראיות ולהפעיל אמפתיה לפני שהם קופצים למסקנות, במיוחד בכל הנוגע לאנשים ולתרבויות אחרות. דומה, למשל, שאנשים בעלי מראה אסייתי הם קורבנות להתקפות מצד אחרים הסבורים כי הם נושאים את הנגיף רק בגלל מוצאם. דוגמא אחרת היא מותו, ב-28 לינואר 2020, של גבר בן 60, מחוץ למסעדה בצ'יינה טאון. אדם זה נפטר מדום לב, אך בשל מראהו עוברי אורח בחרו לא להגיש לו עזרה, מחשש להידבק בנגיף, אלא לצפות בחוסר אונים במותו, עובדה שסייעה, קרוב לוודאי, להחרפת מצבו. מותו הטראגי של אדם זה אירע לאחר שסרטונים המראים אנשים שהתמוטטו ברחוב בסין הופצו במדיה החברתית.

הסטה, גם אם אינה זדונית, איננה תופעה חדשה. ראוי שאנשי החינוך יבינו אותה ויביאו בחשבון את סוג המסרים החבויים המגיעים לאוכלוסייה, בנוסף צריכים המחנכים לגבש אסטרטגיה לבריאות הציבור שתאפשר לאנשים לקבל מידע נכון ומפוקח, אך אין די בכך. תפקידם החשוב של המחנכים הוא ליידע את האנשים על הסיפור המלא ולא להסתפק בסיפורי "התפרצות" או "הדבקה". העיוותים הקיימים והמופצים במדיה החברתית מגבירים את החשש ומתרכזים רק בנקודות ההתפרצות וההדבקה ובתוך כך מפנים את תשומת הלב לשאלות לא מרכזיות, כמו הסוגיה האתנית, ומטעים את הציבור.

אבל בארבעת הנושאים הבאים הדיון חסר:

1. הפתוגן עצמו
2. מערכת החיסון של בני האדם ושל בעלי חיים אחרים
3. תפקיד הסביבה הפיזית
4. תפקיד הסביבה החברתית והמדיה החברתית

בשעת פנדמיה תפקיד המחנכים משתנה. על אנשי החינוך להציע קשרים בין ארבעה מרכיבים אלה ולחקור את היחסים ביניהם כדי להקל על הפחד ועל ההימנעות. עליהם ללמד את הילדים כיצד לזהות סיכון וכיצד לנהל את המשבר בהקשרים החברתיים המשתנים (כל אחד בחברתו).

המאמר הנוכחי מציע סקירה של מבחר מאמרי כתב העת הנוגעים להוראת סיכון וסכנה במיוחד בעת משבר או אסונות טבע, מאמרים העוסקים בהיבטים חברתיים נלווים ומאמרים העוסקים בניהול משברים. לסיכום יובאו מסקנות באשר לאופיו של החינוך באירועי טבע קיצוניים.

מסקירה קצרה של המאמרים שהתפרסמו בכתב עת זה, עולה שהתלמידים היו מעוניינים ללמוד נושאים הנוגעים ומתייחסים לאירועי טבע קיצוניים, באמצעות שיטות פדגוגיות הכוללות פרקטיקות מבוססות חקירה (ביקורתית, מעשית ומכוונת פעולה). עוד עולה כי יש להקדיש תשומת לב שווה לתהליכים הטבעיים ולאלה האנושיים. נושאים שיש לתת עליהם את הדעת בהקשר החברתי של אירועים טבעיים קיצוניים הם: ביזה, שיתוף פעולה קהילתי ומעורבות של הקהילה.

בלנשרד בום וקוק חקרו את התקשורת בזמן הטורנדו והעלו את חשיבותם של נושאים חברתיים כמו ביזה, שיתוף פעולה בקהילה (Blanchard-Boehm & Cook, 2004). ריינפריד דנה ברפורמה החינוכית בשווייץ ומדווחת כי התלמידים השוויצרים מתעניינים במיוחד באסונות טבע, בנושאי חברה, אתיקה וסביבה ובפדגוגיות שמשלבות פעולה בלמידה (Reinfried, 2004). בטרסבי, מיטשל וקאטר מוסיפים שסכנה והסתכנות הם גורמים מניעים ללמידה ושעיסוק בהם מאפשר לתפוס את תשומת לבם של התלמידים ובמקביל ללמדם על דרכים לצמצם את השפעתם של אסונות (Battersby, Mitchell & Cutter, 2011). בטרסבי ואחרים הדגישו את הצורך להשקיע בחומרי לימוד שמטרתם לשפר את מודעות הציבור על מנת לאפשר לו לקבל החלטות נכונות, הנוגעות להכנה, להישרדות ולשיקום. שארפ וקלמן מציעים תיאוריות פדגוגיות המשתמשות בנושאים חוץ-בית ספריים, כמו נושא צמצום הסיכוי לאסונות (Disaster Risk Reduction) בהקשרים בית ספריים וכך לעודד מעורבות וחשיבה ביקורתית ובמקביל להפוך את התלמידים למסייעים בקהילותיהם (Sharpe & Kelman, 2011).

משבר נגיף הקורונה אינו תופעה אפידמיולוגית גרידא. זוהי גם תופעה חברתית וחינוך למשברים מעין אלה אמור להכיל גם הוראה אודות הצורך באמפטיה. הדוגמה שהוזכרה קודם, שעסקה באותו אדם שנפטר מדום לב בעת שאף לא אחד מעוברי האורח הציע לו עזרה, מעידה על הצורך בחינוך לאמפתיה רבה יותר.

סקירת עמדות וערכים מראה את ההשפעה של דעיכה בשל המרחק מהאירועים (distance-decay) אשר תקרין על מאמצי ההוראה. עם זאת, אירוע חוצה גבולות כמו משבר הקורונה, המתקיים בעולם שהופך יותר ויותר נייד, מאתגרים גם את אופני ודרכי ההוראה ודורשים מהמחנכים לפנות לדרכים חדשות. כך למשל ניתן לקשור בין תפיסות מוטעות (misconceptions)  לבין מידע מוטעה בזמנים של אירועי טבע קיצוניים, ולחשוף אמונות עמוקות כמו שנאת זרים מודחקת למשל.

תהליך הגלובליזציה מאיץ את הצורך בחינוך הן בבית הספר והן בקרב הציבור הרחב בהקשר לאירועי טבע קיצוניים, וחינוך זה צריך לכלול היבטים של למידה חברתית. עלינו ללמד את התלמידים ואת הציבור הרחב שבעת משבר נפגעות יכולותיהם של האנשים ולפעמים נאמרים ונעשים דברים שלא היו מתקבלים בתקופות אחרות או שלא היו נאמרים ונעשים. עלינו להיות מודעים לכך ולהיות מצוידים במיומנויות ביצוע תחת אי ודאות ולחץ.

יש כמובן עדיין צורך במחקר נוסף על מנת לפתח גישה חדשה ולנסח באופן ברור יותר את השפעותיהן של שיטות פדגוגיות חדשות ביחס ללמידה חברתית סביב אירועי טבע קיצוניים. החינוך הגיאוגרפי והסביבתי מבקש לעמוד באתגר זה, לפתח ולתרום להעלאת מודעות השימוש במדיה החברתית על ידי התחשבות בהיבטים שהובאו לעיל.

ביבליוגרפיה

Battersby, S.E., Mitchell, J.T., & Cutter, S.L. (2011). Development of an online hazards atlas to improve disaster awareness. International Research in Geographical and Environmental Education, 20 (4), 297–308

Blanchard-Boehm, R.D., & Cook, M.J. (2004). Risk Communication and Public Education in Edmonton, Alberta, Canada on the 10th Anniversary of the ‘Black Friday’ Tornado. International Research in Geographical and Environmental Education, 13 (1), 38–54

Mitchell, J.T. (2009). Hazards education and academic standards in the southeastern United States. International Research in Geographical and Environmental Education, 18(2), 134–148

Reinfried, S. (2004). Do curriculum reforms affect classroom teaching in geography? The case study of Switzerland. International Research in Geographical and Environmental Education, 13(3), 239–250

 Sharpe, J., & Kelman, I. (2011). Improving the disaster-related component of secondary school geography education in England. International Research in Geographical and Environmental Education, 20 (4), 327–343