כיצד לדבר בכיתה על קונפליקט באופן אובייקטיבי

British Red Cross. (2022). How to talk about conflict impartially. British Red Cross

עיקרי הדברים:

● מסמך זה מציע קווים מנחים לדיון כיתתי ומספק תמיכה פדגוגית למחנכי ומורי יסודי ועל-יסודי אשר ניצבים מול תלמידים סקרנים ומבולבלים בעתות של פריצת מלחמה או התלקחות של סכסוך

● בטרם ישוחח המורה עם תלמידיו, חשוב מאוד כי יכיר ברגשותיו, בתחושותיו ובנטיותיו כלפי שורשי הקונפליקט והצדדים הנלחמים

● מומלץ לא להתעלם בבית הספר מההתפתחויות הדרמטיות וליזום חריגה מלוח הזמנים בדמות הקדשת שעה או שעתיים לדיון במצב או אפילו כינוס ועידת שלום מדומה מטעם מועצת התלמידים

● במקום לנתח קרבות ואסטרטגיות לוחמה או לנסות לפתור קונפליקט היסטורי, עדיף להנחיל לתלמידים מיומנויות של התדיינות מתורבת, רטוריקה משכנעת, הנמקה והסקה

● על רקע שלל הפרסומים החדשותיים, המורה יכול ללמד תלמידים לבחון אמינות של מידע אינטרנטי ולהזכיר להם לא לשתף או להפיץ מידע בלתי הולם, לא ללכת שבי אחר פרסומים מפוברקים, להישמר מאלימות מילולית במדורי התגובות ולהימנע מבריונות ברשת

● אם הדיון הופך לפוגעני, תוקפני או אלים, יש להשקיט את הרוחות, להפסיק את מערך השיעור, לחזור לסדר היום ובסוף השיעור להזכיר לתלמידים כי ממשלות וצבאות אינם מבטאים, בהכרח, את קולם של האזרחים או הקבוצות המשויכות ללאום

למאמר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מלחמת רוסיה-אוקראינה

כאשר פורצת מלחמה או מתלקח סכסוך עקוב מדם בזירה הבינלאומית, התלמידים קוראים כתבות, צופים בחדשות, מתעדכנים ברשתות חברתיות ונחשפים למידע רב – מאומת וכוזב. במקרים מסוימים, עומס המידע עלול לבלבל או לטלטל אותם והם עתידים לראות במורה שלהם דמות סמכותית וסוכן מידע חשוב. לכן, על המורים לדעת כיצד להתייצב מול התלמידים, לנהל דיון ניטרלי והומאני ולהנחיל להם ערכים ועקרונות לחיים.

מבט פנימה

סכסוכים פוליטיים הינם, מטבעם, נושאים מורכבים, טעונים ואמוציונליים. בטרם ישוחח המורה עם תלמידיו, חשוב מאוד כי יכיר בתחושותיו ובנטיותיו כלפי ההתנגשות הנידונה. לא מצופה מהמורה להתעלם מלבטיו הפנימיים. אבל, בהחלט רצוי לווסת רגשות, להציג מידע בצורה מאוזנת, להוביל דיון מתורבת ולהימנע מלהציג דעות אישיות כפתרון בלעדי או כאמת אבסולוטית.

במקרה בו מורה חש מתח בבואו לדבר על הנושא, רצוי שיכתוב את רגשותיו, חששותיו והשקפותיו על דף או ידבר עם בן משפחה, עמית או חבר – בטרם יעמוד מול כיתתו. כמו כן, על המורה לזכור כי הבעות פנים ומחוות גוף עלולות לחשוף את דעותיו ותחושותיו.

עיתונות, רשתות חברתיות ומידע כוזב

לרוב, אירועי מפתח של קונפליקטים פוליטיים עקובים מדם מוצגים לציבור בכלי התקשורת, או מופצים ברשתות החברתיות, באופן דרמטי, מטלטל ואף מתסיס. קווי העלילה משתנים ומתיישנים במהירות ומתוּוָכים לצופים כחדשות מתפרצות או כתפניות פתאומיות. לכן, על המורה יהיה לבחון היטב את המידע, להסתמך על מקורות מידע אמינים בלבד, להקנות לתלמידיו מיומנויות גלישה בטוחה ולהשיב לעצמו על השאלות הבאות:

1. מקור – מנין מגיע המידע? האם מדובר במקור עיתונאי חף מאינטרס? האם מדובר בפרופיל פרטי ברשת חברתית?
2. זמן – מתי פורסם המידע? האם הנתונים עדיין רלוונטיים? במקרה שמדובר בחדשות מתפרצות, האם המידע הוצלב ואומת?

על רקע זה, תאגיד החדשות, BBC, מציע שרות בשם Reality check אשר מסייע לגולשי רשתות חברתיות לבחון את מידת המהימנות של המידע המוצג בתקשורת ולהפריך מידע כוזב. כך, המורה יכול, במהלך השיעור, ללמד תלמידים לבחון אמינות של מידע אינטרנטי ולהזכיר להם לא לשתף או להפיץ מידע בלתי הולם, לא ללכת שבי אחר פרסומים מפוברקים, להישמר מאלימות מילולית במדורי התגובות ולהימנע מבריונות ברשת.

הומאנית, ניטרליות וסובלנות

כאשר מתחוללת מלחמה, בקרב התלמידים מתעוררות שאלות, סקרנותם גוברת וחלקם אף חשים תמיהה, כעס, בלבול או דאגה. סביר להניח שהם נחשפים בביתם לבליל של מידע – חלקו סותר. כדי לפרק את הרגשות הללו, ראוי ליצור בכיתה מרחב נוח ופתוח לדיון, להבהיר כי הרגשות שלהם טבעיים ובריאים, לאפשר להם להביע את דעותיהם ורעיונותיהם ולהימנע ממתן מידע עודף.

כדי להוביל דיונים חינוכיים ברמה הגבוהה ביותר, אפשר לשקול לנקוט בפעולות הבאות:

1) שינוי בלוח הזמנים – מומלץ לא להתעלם בבית הספר מההתפתחויות הדרמטיות וליזום חריגה מלוח הזמנים. אפשר, למשל, להקדיש שעה או שעתיים לדיון במצב, לזמן ועידת שלום מדומה מטעם מועצת התלמידים או להקדיש זמן לבריאותם הנפשית של התלמידים באמצעות שיעורי ספורט, מלאכה או אמנות.

2) רטוריקה והתדיינות – במקום לנתח קרבות ואסטרטגיות לוחמה או לנסות לפתור קונפליקט היסטורי, עדיף להנחיל לתלמידים מיומנויות של התדיינות מתורבת, רטוריקה משכנעת, הנמקה והסקה. אפשר, למשל, ללמד אותם להאזין, להגיב, להתבטא, לעבד רגשות ולקבל את האחר. ניתן גם לפתוח תיבת שאלות אנונימיות בפינת הכיתה ולדון בהן למחרת.

3) למידה ומחקר – במקום להרצות על הקונפליקט, מוטב להשתמש בו כמקרה בוחן ללמידה ומחקר. לדוגמה, להורות לתלמידים לכתוב עבודת נושא אישי על היסטוריה של מדינה אשר שרויה בסכסוך או לבצע השוואה בין המדינה התוקפת (או המותקפת) לבין המדינה שלנו. לחילופין, ניתן להנחות דיון בנושא טבע האדם, חירות הפרט, חופש התנועה והביטוי, קבלת הזר, יחסים דיפלומטיים והשפעת מלחמות על תינוקות, ילדים, מתבגרים, אימהות, אבות, סבתות וסבים.

תמיכה והכלה

יתכן כי בכיתה יושבים תלמידים המושפעים, בדרך ישירה או עקיפה, מן הקונפליקט. למשל, עולים חדשים שקרובי משפחתם מצויים בחזית או בעורף. על המורה להיות מודע לרגישויות כאלו, לספק סיוע נפשי לתלמיד שחש מצוקה ולוודא שהזעם אינו מוטח בתלמיד מסוים.

במקביל, יכול להיות שהדיון בקונפליקט יצית מתחים או ויכוחים על בסיס גזעני, לאומני או בין-תרבותי. לכן, בטרם נשוחח על אירועי המלחמה, חשוב לדון בערכים ההומאניים והסובלניים המנחים אותנו בזמן הדיון ובשמירה על כבודם של חברנו לספסל הלימודים. על המורה לעשות ככל האפשר כדי לגדוע התלקחות של דיון מפלה, משפיל, לעומתי או דה-הומני. אם הדיון הופך לפוגעני, תוקפני או אלים, יש להרגיע את האווירה, להפסיקו את הדיון ולחזור לסדר היום. בסוף השיעור יש להזכיר לתלמידים כי ממשלות וצבאות אינם מבטאים, בהכרח, את קולם של האזרחים או הקבוצות המשויכות ללאום התוקף או המותקף.

כיצד להגיב לשאלות התלמידים?

התלמידים צפויים להגיע לכיתה מבולבלים ומסוקרנים. חשוב לאפשר להם לשאול שאלות, להכיר את שורשי הקונפליקט ולהרהר בהתפתחותו, בסיומו המיוחל ובהשלכותיו האפשריות. אולם, ישנן שאלות שלא ניתן יהיה להשיב עליהן באופן חד-משמעי ולכן כדאי לעקוב אחרי קווי המנחה הבאים:

1) להשרות תחושת ביטחון – גם אם הנושא הוא בעייתי, עודדו את התלמידים לשאול, גרמו להם להרגיש בטוח בכיתה והביעו אופטימיות לגבי קצה המיוחל של המלחמה.

2) שאלות ללא מענה – מקובל והגיוני שהמורה אינו יודע את התשובה. אם תיתקלו בשאלה קשה או טעונה במיוחד, הודו בפני התלמידים שאינכם מחזיקים בידע הרלוונטי, הסבירו שהתשובה מצריכה בדיקה מעמיקה והבטיחו לחזור לכיתה עם תשובה מנומקת.

3) להוביל שיח מאוזן – יש לעודד השמעה של מגוון דעות ולהימנע מדיון חד-צדדי או מהגדרת צד צודק או מדמוניזציה של המדינה האחרת. אם הכיתה בוחרת צד באופן מובהק, הציגו בפני התלמידים שאלות פתוחות ונסו להציג את נקודת המבט של הצד השני.

כיתות א'-ו'

בחינוך היסודי, המטרה המרכזית היא לנצל את המצב כדי להקנות לתלמידים מיומנויות של עיבוד, ויסות והבעת רגשות במצבי משבר. הרי, אלו הם כישורים להם יזדקקו לאורך כל חייהם. מערכי השיעור המומלצים עבור שכבות הגיל האלו הן:

1) תרגילי נשימה – נשימות עמוקות מסייעות לתלמידים לשחרר לחצים, להפיג מתחים ולחוש הקלה. אפשר להקדיש 10-3 דקות לתרגילי נשימה, לעצום עיניים ולהתמקד באיבר מסוים, כמו אף, נחיריים או ריאות. לאחר התרגיל, אפשר להתחיל בדיון ולברר עם התלמידים כיצד הם מרגישים? ומה הם למדו על עצמם?

2) עיגולי שליטה – התלמידים מתבקשים לצייר על דף עיגול גדול ובתוכו עיגול קטן. על רקע הסכסוך וסיקורו התקשורתי, כותבים בעיגול הגדול את כל הדברים שאינם בשליטת התלמידים ובעיגול הקטן את אלו שכן בשליטתם. התלמידים מתבקשים להתרכז בקטגוריות אשר בשליטתם ולבחון כיצד ניתן לשפרן ולנהלן באופן מיטבי.

כיתות ז'-י"ב

כאמור, לאורך כל חייהם, התלמידים צריכים להיות מצוידים בטכניקות להתמודדות ולהפגת פחדים, חששות ותסכול בעתות משבר. בראשית הדיון, יש לבדוק עם התלמידים כיצד הם נוהגים לשחרר מתחים בדרך כלל. בהקשר זה, ידוע כי רוב התלמידים נוהגים לדבר עם חברים או בני משפחה, להאזין למוזיקה, לשחק במחשב, לצאת לבלות, לשחק כדורגל או כדורסל, לרקוד, לפתור תשבצים או להסיח את הדעת בדרכים אחרות. בהמשך, יש להעלות לדיון ערכים של פלורליזם, סובלנות, ניטרליות והכלה ולהנחילם לתלמידים.

מעבר לכך, במקרים רבים, הקונפליקט עלול להותיר את התלמידים, ואת בני משפחותיהם וקהילתם, חסרי-אונים ומתוסכלים. הצלב האדום מציע מספר פעולות לשיפור מצב רוחם והעצמתם של תלמידי על-יסודי בעתות מלחמה:

1) עזרה לזולת – לפעמים, עזרה לאחר מחזקת ומעצימה דווקא את הצד הנותן. אם כך, התלמידים יכולים, למשל, לגייס כספים, מזון או ציוד רפואי עבור נפגעי הקונפליקט, להטות אוזן קשבת לאזרחים פגועים מתוך הקהילה או לבקר אזרחים ותיקים.

2) שגרירים ברשת – התלמידים יכולים להירתם לצרכי תקשורת ולניטור תעמולה. בכוחם, למנוע ממידע מסולף להתפשט, לדווח על תכנים בלתי הולמים וללמד את סביבתם כיצד לקרוא מידע תקשורתי באופן ספקני וביקורתי.

3) בריאות הנפש – בטרם יגיע לקצו, הקונפליקט צפוי להמשיך לגבות קורבנות ולהוות מקור של לחץ ומתח. אין בכוחנו לעצור אותו ונדידת המחשבות אינה תורמת לבריאות המנטלית. לכן, חשוב מאוד להמשיך להשקיע בחיים עצמם, להצליח בלימודים, להתמיד בחוגים, להתעמל ולשמור על אופטימיות.