כיצד התנסויות בעולמות וירטואליים הביאו ללמידה? סקירה ביקורתית של תיאוריות
Loke, S.-K. (2014). How do virtual world experiences bring about learning? A critical review of theories. In B. Hegarty, J. McDonald, & S.-K. Loke (Eds.), Rhetoric and Reality: Critical perspectives on educational technology. Proceedings ascilite Dunedin 2014 (pp. 129-139).
מאמר זה סקר באופן ביקורתי תיאוריות ששימשו לאחרונה כדי לתמוך בעבודה אמפירית לגבי עולמות וירטואליים בחינוך. בייחוד, הוא העריך באיזה אופן מנגנוני הלמידה של תיאוריות אלה ברי-יישום ללמידה המבוססת על העולם הווירטואלי.
זוהו אחד-עשר תיאוריות מתוך שמונים מאמרים. ארבעה מנגנונים של למידה נמצאו כברי-יישום לעולמות הווירטואליים: שתלמידים לומדים באמצעות רפלקציה, אינטראקציות מילוליות, פעולות מנטליות, והתנסויות מתווכות.
אולם, מנגנון למידה אחד שעליו נרמז בדרך כלל נמצא כבלתי-ישים לעולמות הווירטואליים: שהתלמידים חווים התנסות סנסורית-מוטורית פיזית של תופעה בעולם האמיתי דרך פעולותיהם בעולם הווירטואלי.
נדרשת תיאוריה חלופית כדי להסביר את הפעולות בעולם הווירטואלי של התלמידים אשר עשויות להביא לידי למידה, זאת בכדי לסייע למחנכים לקבוע מה התלמידים יכולים ללמוד על ידי ביצוע פעולות בעולם הווירטואלי.
ראו גם:
התיכון הווירטואלי: ניטור, שקיפות והערכה, והשפעתם על תהליכי הוראה ולמידה