ישראל מדינה משכילה, אבל הדור הבא שלכם כבר לא יהיה מוכן לעתיד
דטל, ל' (2018). "ישראל מדינה משכילה, אבל הדור הבא שלכם כבר לא יהיה מוכן לעתיד". אתר דה מרקר
עיקרי המאמר
- עדיף להשקיע תקציבים בשיטות הוראה חדשניות ולא בהקטנת הצפיפות בכיתות
- על התלמידים לקבל יותר זמן על חשבון הזמן שהיה פעם של המורה
- חשוב לשלב בכיתות למידה מבוססת פרויקטים ולמידה בקבוצות
- המורים צריכים להפוך למאמנים, מנהיגים ומנטורים ולא מדקלמי חומר שעומדים מול הלוח
- יש לתת למורים יותר אחריות ואוטונומיה, ולא להכתיב להם דרכי הוראה מלמעלה
- צריך להקנות לתלמידים כלים לרכישת כישורים חברתיים ורגשיים
- התלמידים צריכים ללמוד איך לעבוד עם אנשים שונים מהם, שחושבים אחרת
- הצלחה במתמטיקה אינה נמדדת בפתרון משוואות, שינון נוסחאות או חישוב נתונים
- במקום זאת, על התלמידים להבין לעומק את הרעיונות שבבסיס המתמטיקה ולחשוב כמו מדענים
- הדגש בהוראה חייב להיות על יצירתיות, חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות
פרופ' אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של ארגון המדינות המפותחות OECD והאחראי על מבחני פיז"ה, אחד מחוקרי החינוך הבקיאים והמשפיעים בעולם, קבע בביקורו בישראל ב-2013 כי יש לחדול מלמידה באמצעות שינון ולצמצם את הפערים במערכת החינוך. בראיון ל-TheMarker במאי 2018 הוסיף שלייכר כי ישראל צריכה להתמקד במורים ולתת להם יותר עצמאות וכי הדגש בהוראה צריך להיות על יצירתיות ופתרון בעיות.
לקריאה נוספת
אוטונומיה ושיתוף פעולה בעבודת המורה: פרדוקס? המשגה ומדידה של אוטונומיית המורה וגישה של שיתוף פעולה
קברניטים של החינוך, ולא החותרים בירכתיים: על ביסוס הריבונות החינוכית והרחבת האוטונומיה של המורים
ב–2002 התחילה ישראל להשתתף במבחני פיז"ה, שבודקים את מיומנויותיהם ויכולותיהם של התלמידים להשתלב בחברה ובשוק העבודה בתום לימודיהם, לפי מידת האוריינות במתמטיקה, מדעים וקריאה. ב-2015 נכשלו 20.2% מתלמידי ישראל בכל שלושת המבחנים – פי 1.5 ויותר משיעור הנכשלים הממוצע ב-OECD. חוסר השוויון בין הישגי התלמידים בישראל הוא מהגבוהים בעולם.
כתוצאה מכך, מזכיר TheMarker, "הדו"ח האחרון של OECD על מערכת החינוך הישראלית היה קשה במיוחד, אף שהמסקנות שהופיעו בו חזרו למעשה על דו"חות עבר של הארגון. מהדו"ח האחרון עלה כי מערכת החינוך בישראל נכשלה בתפקידיה, והארגון אף סימן אותה כאחד החסמים המשמעותיים להתפתחות כלכלת ישראל. חמור מכך: מחברי הדו"ח אף רמזו כי מצב מערכת החינוך עלול להוביל לאסון חברתי־כלכלי. בדו"ח נטען כי כדי למנוע הידרדרות נוספת, על ממשלת ישראל להוביל טיפול עומק במערכת החינוך, לצמצם את הפערים בין התלמידים, להחיל לימודי ליבה במוסדות החינוך החרדיים, להפסיק את האפליה התקציבית בבתי הספר הערביים, להעלות את רמת הלימודים ולשפר את מצב המורים".
שלייכר סבור כי מערכת החינוך הישראלית רחוקה מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלה: "הפדגוגיה בישראל מאוד מסורתית וסטנדרטית. היא לא מכוונת לפיתוח הכישורים של התלמידים, אין בה דגש על יצירתיות, חשיבה ביקורתית ופתרון בעיות. במערכת החינוך שלכם יש יותר מדי לימודים שמבוססים על שינון. המורים חוזרים על המידע שהם נדרשים להעביר, והילדים נאלצים לשנן ולזכור אותו בעל פה. זה לא עובד ככה יותר. בעולם המודרני לא מתגמלים אותך על מה שאתה יודע — אלא על מה שאתה יכול לעשות עם הידע שצברת".
שלייכר מבקר קשות את ההוראה השמרנית שבה המורה פשוט מעביר חומר והתלמידים נדרשים לשננו. לדבריו, התחומים הקלים ללימוד ולבחינה ממילא יהפכו בעתיד לדיגיטליים וסביר להניח שיבוצעו על ידי מחשבים: "העולם משתנה והכישורים החשובים בו הם יצירתיות, יכולת קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, עבודה בצוות, למידה עצמית ופתרון בעיות".
ההשלכה של דברים אלה על לימודי המתמטיקה גדולה במיוחד. לפי שלייכר, אסור למדוד הצלחה במתמטיקה על ידי פתרון משוואות משום שהיום אי־אפשר להגיד שמי שמצליח במתמטיקה הוא מי שמצליח לזכור המון נוסחאות. תחת זאת, מוטב לחנך את התלמידים לחשוב כמו מתמטיקאים ולהקנות להם הבנה עמוקה של הרעיונות שבבסיס המתמטיקה: "כיום לא מספיק רק לדעת משוואות מדעיות, אלא צריך גם לחשוב כמו מדען. יש צורך להבין את החומר לעומק ואת המשמעות שלו, לא רק לחשב נתונים".
לחנך לקראת העתיד שלהם, לא העבר שלנו
אמנם, לפי שלייכר בישראל יש יוזמות מוצלחות רבות של מורים ומנהלים, אבל מערכת החינוך אינה לומדת אותן ואינה מפיצה אותם לבתי ספר אחרים. זו לדעתו אחת הסיבות לפערי הרמות העצומים בין בתי ספר שונים במדינה. למרות מצבה הכלכלי הטוב ועל אף שאוכלוסייתה הבוגרת משכילה יחסית, שלייכר מזהיר כי הדור הבא של ישראל אינו מוכן לעתיד: "אנחנו מנסים לשחזר את שיטת החינוך שאנחנו קיבלנו כשהיינו ילדים. מערכות חינוך רבות עדיין נוטות לשיטות של העידן התעשייתי ולא מותאמות למאה ה–21. העולם מתפתח, ולנושאים כמו בינה מלאכותית ודיגיטציה יש השפעה גדולה מאוד על החברה והכלכלה, ואני לא בטוח שבתי הספר כבר מוכנים לכך. צריך להקנות לתלמידים כלים לרכישת כישורים חברתיים ורגשיים. התלמידים צריכים ללמוד איך לעבוד עם אנשים שונים מהם, שחושבים אחרת. צריך לתת להם לחשוב מחוץ לקופסה, לפתח אצלם חשיבה פילוסופית ומתמטית".
בתשובה לשאלה מהו הצעד הראשון שישראל צריכה לעשות, אמר שלייכר: "להתמקד במורים. לתת להם מקום יותר משמעותי במערכת ויותר אפשרויות לבטא את עצמם. במדינות עם מערכת חינוך איכותית, המורים לא רק מלמדים תכנים אלא גם מעצבים אותם ואת דרכי ההוראה ומרחב הלמידה. המורים לוקחים בעלות ואחריות על מה שמתרחש בכיתות — זאת נקודת הפתיחה. אם לא תשנו את היחס למורים, יהיה קשה מאוד לשנות את יתר הדברים".
שלייכר סבור כי במציאות של משאבים מוגבלים, עדיף להשקיעם בפיתוח שיטות הוראה חדשניות ולא בהפחתת הצפיפות בכיתות. לדבריו, "השינוי בפדגוגיה צריך לבוא לידי ביטוי בכך שהתלמידים יקבלו יותר זמן על חשבון הזמן שהיה פעם של המורה. חשוב לשלב בכיתות למידה מבוססת פרויקטים ולמידה בקבוצות. התלמידים צריכים לקחת יותר אחריות על הלמידה שלהם והמורים צריכים להפוך למאמנים, מנהיגים ומנטורים — לא רק מנחים שעומדים מול הלוח".