יסודות מוצקים – תכנית ייחודית להוראת הקריאה

מקור: שיעור חופשי, גיליון 68, אלול תשס"ה
הסיכום מבוסס על ראיון שקיימה ד"ר צביה ולדן עם פרופ' סיגל בכנס על שפה ומוח, שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן בקיץ תשס"ה

פרופ' לינדה סיגל, מרצה וחוקרת מאוניברסיטת קולומביה הבריטית שבוונקובר, קנדה, פיתחה תוכנית ייחודית להוראת הקריאה.
סיגל הנהיגה את השיטה במחוז צפון ונקובר שבקנדה, אשר רבים מתושביו הם מהגרים קשי יום, שאינם דוברים אנגלית, וחלק ניכר מילדיהם אינם שולטים בשפה כאשר הם מגיעים לבתי הספר. אף על פי כן, הם מגיעים בשנים האחרונות להישגים מרשימים, שאינם נופלים מאלה של ילידי המקום דוברי האנגלית.
בשני תחומים – כתיב ומודעות פונולוגית – הם אף עולים עליהם. זאת למרות שהם לומדים במסגרות לימוד רגילות. 

לפי סיגל, בסיס השיטה ללימוד הקריאה הוא השיטה המאוזנת. מדובר בהוראה ברוח השפה כמכלול, שעליה מוסיפים פעילויות מכוונות של הוראה מפורשת, בעיקר בתחום הפונולוגיה, וכן פעילויות המבוססות על קריאה בספרים, שמיועדות לפתח את אוצר המילים בעל פה.
עם זאת, היא מדווחת כי עיקר האחריות והמעמסה מוטל על המורים, אשר מאבחנים את התלמידים, ומיישמים את הלמידה.

את תוכניתה הייחודית גיבשה פרופ' סיגל בעקבות שורה של מחקרים, שערכה בקרב לקויי למידה. לפני כן למדה פסיכולוגיה, כתבה עבודת דוקטורט באוניברסיטת ייל על עיבוד מידע אצל ילדים, ומשם עברה להוראה בבית ספר לרפואה. סיגל ראיינה הרבה הורים, אך לטענתה למדה הכי הרבה מהשיחות עם הילדים ומניתוח שגיאותיהם.

אחד הדברים שלמדה היה, שהדרך הטובה ביותר להתקדם היא לחפש את הנקודות החזקות שלהם ולטפחן, מתוך הנחה שילדים אוהבים דברים שבהם הם מצליחים. "פשוט שאלתי אותם מה הם אוהבים. השאלה הזו הפתיעה אותם, ורבים מהם אמרו לי, שמעולם קודם לכן לא שאלו אותם על כך".

בעקבות מחקר זה החליטה סיגל להתעמק בנושא, וערכה שני מחקרים נוספים אשר שינו את עולמה וגישתה ועיצבו את המשך עבודתה:

*מעקב אחרי קבוצת נוער שוליים בטורונטו, ש-82% התגלו כלקויי למידה שלא אותרו וטופלו, למרות מנת משכל נורמלית וגבוהה.

*המחקר השני חקר התאבדויות של בני נוער באונטריו. מניתוח מכתבי ההתאבדות נמצאו שגיאות כתיב יוצאות דופן שעוררו את תשומת ליבה של סיגל לקשר בין התאבדויות ללקויי למידה שלא אובחנו או טופלו.
החוקרת הכתיבה את המכתבים כלשונם לשתי קבוצות נוער: דיסלקטים ולא דיסלקטים. ונמצא כי  96-95 אחוז מהשגיאות של הדיסלקטים היו זהות לאלה של הנערים שהתאבדו.
כיוון שהיו חוקרים, שהטילו ספק בתוצאה, וטענו שניתן לייחס את השגיאות למצבם הנפשי של המתאבדים. סיגל פנתה לקבוצת ביקורת: חולים סופניים, שבחרו להתאבד כדי לא ליפול למעמסה על משפחתם, והשאירו מכתבי פרידה. ולא נמצאו אצלם שגיאות כתיב אופייניות לדיסלקטים.

בעקבות המחקרים גיבשה סיגל תוכנית הוראה לקריאה שנקראה 'יסודות מוצקים' (Firm Foundations) , שתאפשר גם לילדים לקויי למידה לרכוש אותה. משגיבשה את תוכניתה פנתה כאמור לבתי הספר של מחוז צפון ונקובר והציעה ללמד על פיה את ילדי המחוז.

להערכת סיגל ההסבר להצלחה הגדולה של התוכנית היא בעובדה שנוער זה חי במציאות דו-לשונית המעניקה לו יתרון במקביל לשיטת הוראה טובה.

יישום התוכנית

רוב העבודה הוטלה על המורים, ולא נעשה שימוש באבחונים ומאבחנים מקצועיים מתוך אמונה שהמורים הם אלה שצריכים לאבחן, כי הם אלה שיטפלו בתלמידים, ויקצרו את ההישגים מאוחר יותר.
לשם כך למורים ניתנו כלי הערכה, שחלקם הם מבחנים קיימים, שהותאמו  לצרכים ולתנאים.

המורים עובדים בקבוצות קטנות של תלמידים ומרבים להשתמש בספרות ילדים לצד ההוראה, כפי שמקובל בכל תוכנית בגישת 'השפה כמכלול. לתוכנית זאת נוספות פעילויות מכוונות של הוראה מפורשת, בעיקר בתחום הפונולוגיה, אבל גם פעילויות המבוססות על ספרים ופעילויות המיועדות לפתח את אוצר המילים, שנחוץ לילדי מהגרים.

לדעת סיגל סוד ההצלחה העיקרי טמון בעובדה שלמורים ניתן המקום הראוי ויחס של מקצוענים. המורים עברו השתלמויות בתחום המודעות הפונולוגית, התחביר ואוצר המילים, למדו אסטרטגיות של הוראה, ועודדו לפתח פעילויות וחומרים משלהם לצד אלו שנלמדו.
הצלחת הפרויקט מעוררת אצל סיגל תקוות רבות גם באשר לתרומתה ללקויי למידה.