טיפוח שיתוף פעולה עם משפחות של ילדים עם מוגבלויות: פיתוח מקצועי ברשת למורים במערכת היסודית והעל-יסודית.

Collier, M., Kingsley, K.V., Ovitt, B., Lin, Y-L., & Romero Benavidez, J. (2017). Fostering collaboration with families of children with disabilities: Online professional development for K-12 teachers. The Teacher Educator, 52(2), 138-154.

טיפוח שיתוף פעולה עם משפחות של ילדים עם מוגבלויות: פיתוח מקצועי ברשת למורים במערכת היסודית והעל-יסודית.

סיכום המאמר נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת.

ידוע, שפיתוח מקצועי מתמשך, המדגיש אינטראקציה חברתית בין מורים, באיכות גבוהה והרלוונטי לפרקטיקות הכיתתיות נדרש להוראה אפקטיבית ומוצלחת בכיתה (Webster-Wright, 2009). טכנולוגיה מאפשרת להגדיל נגישות למידע, לאפשר מעקב וניטור למידה של מורים ומטפחת רפלקציה של מורים ושיתוף פעולה ביניהם (Beach, 2012). מורים אף עושים שימוש בטכנולוגיה לקידום עבודתם בכיתה, לעידוד הלמידה של תלמידים מרקעים מגוונים וליצירת קשר עם משפחות הלומדים.

הספרות גם מצביעה על תרומה של שיתוף פעולה בין בית הספר לבית תלמידים בכלל ותלמידים עם מוגבלויות בפרט. תרומה זו ניכרת הן אצל התלמיד עצמו הן אצל אוכלוסיית הלומדים הכללית. שיתוף פעולה זה מביא להגברת ההישגים, לשיפור ברווחה הכוללת, לשיעורי סיום גבוהים יותר של הלימודים ולעמדות חיוביות יותר ביחס לבית הספר. חשוב מכך, הוא מהווה מקור תמיכה משמעותי לילדים עם מוגבלויות. המחקר מראה, שמורים שמעודדים מעורבות של הורים נמצאים במקום טוב יותר לתמוך בילדים עם מוגבלויות (Colarusso & O'Rourke, 2007). מעבר לזה שיתוף פעולה עם הורים מחויב על-ידי חקיקה בארה"ב. למרות זאת, מורים רבים ממעטים לבחור בשיתוף פעולה כזה ובשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך ה"רגיל". הדבר נובע מהאתגרים הנוגעים לכך ומהעובדה שתוכניות להכשרת מורים לא תמיד מציידות מורים במיומנויות ובאסטרטגיות, הנחוצות ליצירת שיתוף פעולה פורה עם משפחות וקהילות לומדים עם מוגבלויות.

יותר ממחצית מבתי הספר המחוזיים ולמעלה משליש מכל בתי הספר הציבוריים בארה"ב מצויים בקהילות כפריות. כלים טכנולוגיים שונים, למשל ויקי, בלוגים, וידאו בצפייה ישירה ועוד יכולים לשמש עבור פיתוח מקצועי של מורים בסביבות עירוניות וכפריות. טכנולוגיה מאפשרת להימנע מבעיות תיאום, שיבוץ מרחב כיתתי ושינוע למרכזי פיתוח מקצועי. טכנולוגיה יכולה לאחסן חומרים ושיעורים ולשתף אותם. היא גם יכולה לאפשר פיתוח מקצועי ארוך טווח וניטור תהליכי הלמידה ואף להציע למורים זמן כדי להשקיף על מה שהם לומדים, לשתף פעולה עם אחרים ולדון בהשפעות שיש לחומרים השונים על הפרקטיקות שלהם. מורים יכולים, איפוא, ליצור לעצמם קהילת לימודים וירטואלית תוססת, שבמסגרתה יוכלו להעלות שאלות, לשתף בהתנסויות ולתמוך האחד באחר (Beach, 2012; Ely, Pullen, Kennedy, & Williams, 2015).

במחקר הנוכחי, נבחנו עמדות של מורים במערכת היסודית והעל-יסודית באזור כפרי במדינה דרום-מערבית בארה"ב בנוגע לשיתוף פעולה עם הורים לילדים עם מוגבלויות. שאלת המחקר היא אם מורים שהשתתפו בתהליך של פיתוח מקצועי מבוסס-טכנולוגיה פיתחו הבנה מוגברת של הנושאים שהטרידו את אותם הורים לאחר האזנה לסיפוריהם. ככל שהתפתחה הבנה כזו, המחקר עוד שואל, אם היא שרדה לאורך זמן.

משתתפי המחקר כללו 86 מורים כלליים (74%) ומורים בחינוך המיוחד שעובדים בבית ספר מחוזי כפרי, שהשתתפו בתוכנית לפיתוח מקצועי שפותחה על-ידי החוקרים. מרבית המשתתפים היו נשים; 40% מהם היו היספאנים. הם היו בעלי ניסיון הוראה מגוון. התוכנית כללה שיתוף פעולה בין אוניברסיטה לבית הספר והתמקדה בשיתוף פעולה בין בית הספר למשפחת התלמיד במערכות בית ספריות ברמת היסודי והעל-יסודי בכל אחד מ-16 בתי הספר מחוזיים במדינה. המדינה, שבה פעלו בתי הספר והאוניברסיטה, דורגה אחרונה בהיבט של רווחת הילד והיא סבלה קיצוצים משמעותיים בתחומי הבריאות והחינוך, במיוחד בתמיכה בילדים עם מוגבלויות בשנים האחרונות.

התוכנית עודדה מורים להקשיב לגרסאות ההורים לילדים עם מוגבלויות ולשקול כיצד נסיבות המחייה המורכבות משליכות על מערכת היחסים שבין בית הספר להורים. החוקרים יצרו סרט דיגיטלי תחת הכותרת "עומדים באתגר: חיים עם ילד עם מוגבלויות" ולצדו דנו בתוכנית לימודים נלווית למורים. הסרט מציג בפני המורים מספר משפחות עם ילדים עם מוגבלויות. ההורים מתארים חוויות ורגשות חיוביים של גידול ילדים עם מוגבלויות ומשתפים באתגרים, שאותם הם חווים כאשר הם באים במגע עם מורים וספקי שירותי חינוך. תוכנית הלימודים כוללת פעילות מוכוונת-חקר הכוללת שבע שאלות לדיון שמוצגות בסוף הסרט. בתי הספר שהשתתפו במחקר לקחו חלק בתוכנית הפיתוח המקצועי במסגרת יום הלימודים בבית הספר. מורים לחינוך מיוחד ניהלו קבוצות דיון קטנות (4-6 מורים) בהן דנו בשאלות לאחר הצפייה בסרט.

תוכנית הפיתוח המקצועי התייחסה לנושא שיתוף הפעולה בין הורים למורים. השתתפות בתוכנית הייתה מחויבת והיא כללה 306 מורים במחוז. היא כללה צפייה בסרט, דיון בשאלות המלוות, קיום דיאלוג הנוגע לשאלות נוספות שעולות. 86 מהמורים שהשתתפו בתוכנית הסכימו להשתתף במחקר. הם מילאו שאלונים בתחילת השנה הראשונה של התוכנית ובסיומה. השאלונים התייחסו לחשיבות הנתפסת של מעורבות המשפחה בבית הספר, לאסטרטגיות השונות ליזום תקשורת ושיתוף פעולה עם הורי התלמידים ולתמיכה האדמינסטרטיבית במאמצי השיתוף הללו. 16 מורים מתוך מורים אלה הסכימו להמשיך ולהשתתף במחקר שנה לאחר מכן. הם מילאו שאלון זהה. מתוך קבוצת מורים זו, 12 מורים גם השתתפו בראיונות אישיים חצי-מובנים. שאלות הראיונות התבססו על המענה על השאלונים.

ניתוח השאלונים לפני תוכנית ההתערבות ולאחריה מצביע על שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית ביחס לתחושת המסוגלות של שמירה על יחס חיובי של המורים במצב שבו הורה מתעמת עם המורה או דורש ממנו לבצע דבר מה וביחס להצהרה על יכולת ההורה להיות מומחה בקשר לילדו. בכל הנוגע לבחינת התמדת הגברת ההבנה של מורים את מעורבות ההורים לאורך זמן נראתה עלייה מתונה אך לא מובהקת מבחינה סטטיסטית. עלייה זו אירעה במענה על מספר שאלות גם במהלך השנה השנייה. השאלות, המתייחסות למצב זה נוגעות ליכולת המורים ליצר קשר משמעותי עם ההורים לאחר גיבוש תפיסה שלילית ביחס אליהם, למידת היכרותם עם מקורות תמיכה מקצועיים, שיכולים לסייע לתלמידים ולבני משפחותיהם ולמידת הקשר שבין לימוד המורכבות של חיי התלמידים ומשפחותיהם לבין היכולת לגבש תובנות ביחס לפרקטיקת ההוראה.

הראיונות עם המורים העלו שתי תימות מרכזיות. האחת, נוגעת לשימור יחס חיובי במצב שבו הורה מתעמת עם המורה או דורש ממנו לבצע דבר מה. מורים העידו על רצונם להמשיך ולבנות מערכת יחסים יעילה עם הורים למרות האתגרים הקשורים בכך ועל אף מתחים או תחושות לא נעימות העולות מדי פעם. מורים מבטאים רצון להישאר ממוקדים במטרתם תוך ניסיון "לשים בצד" את האינטראקציות השליליות עם הורים. המורים שיתפו בראיונות שלהם מספר אסטרטגיות ליצירת קשר משמעותי עם הורים, כגון דיבור בצורה תומכת החותרת למציאת פתרונות; הקשבה להורים והימנעות מקטיעת דבריהם; קביעת מועד נוסף לפגישה עם הורים המאפשר "התקררות" הרגשות והמעניק הזדמנות טובה יותר לפתרון בעיות.

התימה השנייה שעלתה בראיונות נוגעת להיות ההורים מומחים בקשר לילדיהם. הצפייה הא-סינכרונית בסרט אפשרה למורים ללמוד מקרוב על מקורות הידע ועל הפרספקטיבות שיש להורים ביחס לילדיהם וזאת מבלי לקטוע או להפריע להם. המורים הביעו בראיונות את התפיסה, שלהורים יש ידע חשוב בנוגע לילדיהם. חשיפה לידע כזה מאפשרת למורה לגבש רעיונות ואסטרטגיות לפעולה. בהקשר זה המורים ציינו מספר דרכי פעולה לקידום תקשורת מועילה עם ההורים. אלה כוללות הכרת החשיבות ביצירת הקשר עם ההורים; מעקב (follow up), הקשבה והכרה בדאגות ובחששות שמביעים ההורים; חזרה על המסר, שמושמע על-ידי ההורים כדי לוודא הבנה; הימנעות מקטיעת דברי ההורים או דיבור "על" דבריהם; והבהרה של הצהרות ומשפטים הנאמרים על-ידי המורים לטיוב התקשורת בינם לבין ההורים.

המחקר מצביע, איפוא על התרומה שיש לצפייה בסרט, המשמיע נרטיבים של הורים, להבנת חשיבות הקשר שבין מורים להורים. הוא מצביע על שיפור ביכולת ההקשבה הפעילה של מורים להורים ולהכרה טובה יותר של האתגרים הרבים הקשורים בשיתוף הפעולה עם הורים (deFur, 2012). כן, הוא מראה על יכולת בחינה מחדש של תפיסות ונקודות מבט (מוטעות) בנוגע לאינטראקציות ראשוניות עם הורים. בסך הכל, הוא תומך ברצון המורים לפעול מתוך אתיקה של דאגה (Noddings, 2010, 2012).

כפי שנראה גם במחקר הנוכחי, טכנולוגיה מאפשרת פיתוח מקצועי בעלות נמוכה ובאיכות גבוהה בין יעדים רחוקים מבחינה גיאוגרפית. פיתוח מקצועי באמצעות טכנולוגיה מצמצם חסמים, הקשורים בדרך כלל עם פיתוח מקצועי מסורתי הנעשה פנים-אל-פנים והמותיר מקום מועט למורים לשאול שאלות ולהרהר אחר מה שהם לומדים. השילוב שבין סרט דוקומנטרי לבין קבוצת דיון קטנה מאפשר הזדמנויות לבחון באופן פעיל אסטרטגיות ליצירת שיתוף פעולה בין בית הספר לבין הורי התלמידים עם עמיתים במערכת. מעבר לכך, הסרט אפשר למורים להציץ לתוך חייהם של התלמידים עם המוגבלויות ללא תיווך או צורך להגן על תפיסותיהם. הסרט הציג מגוון של משפחות, הורים לתלמידים עם מגוון של מוגבלויות, מגוון של רקעים סוציו-אקונומיים, דפוסי משפחות ועוד.

רעיון מרכזי שעלה בניתוח הנתונים הכמותניים והאיכותניים הוא חשיבות ההקשבה של המורים לשיפור שיתוף הפעולה בינם לבין הורי התלמידים עם המוגבלויות. הקשבה כזו מקבלת מובנים שונים בספרות Davis, 1996)). מובן אחד הוא של הערכה, דהיינו הקשבה לתגובה מסוימת, למשל לקבלת תשובה נכונה לשאלה. מובן שני הוא פרשני, לפיו המורה שואל שאלות כדי לוודא הבנה של תלמיד. מובן שלישי הוא הרמנויטי, שבו המורה משתתף באינטראקציה עם התלמיד בבניית הבנה משותפת. החוקרים קוראים להבנה איכותית יותר של רעיון ההקשבה בעבודות נוספות כדי לייצר מידע בעל ערך בכיוון זה. כיוון נוסף של חקירה קשור בתפקידה של הטכנולוגיה בפיתוח מקצועי של מורים. כ-3/4 מהמורים, שהתראיינו במחקר, העידו, שהם פונים לרשת לאיתור מקורות ושירותים הנוגעים למוגבלות ולחקירתם. לדעת החוקרים, נדרש לבחון כיצד והיכן ניתן לאתר מידע אמין ברשת הנוגע למקורות ולשירותים קהילתיים בנושא, שיכול לתמוך בבני משפחות של תלמידים עם מוגבלויות בסביבות עירוניות וכפריות.

למחקר כמה מגבלות. ראשית, העובדה שהוא כולל משתתפים ממדינה אחת מצמצמת את יכולת ההכללה של הממצאים, שהתקבלו בו. מגבלה נוספת נוגעת לכך שלא כל המורים שהשתתפו בתוכנית לפיתוח המקצועי מילאו את השאלון פעם נוספת ו/או הסכימו להתראיין בנושא. עם זאת, המדובר במגבלות נפוצות.. בסך הכל, המחקר תורם תרומה חשובה להבנת היתרונות שיש לפיתוח מקצועי באמצעות טכנולוגיה בהעלאת המודעות על הקשר שבין מורים להורים לתלמידים עם מוגבלויות ובהכרת חשיבותו.

ביבליוגרפיה

Beach, R. (2012). Can online communities foster professional development? Language Arts, 89(4), 256-262.

Colarusso, R. & O'Rourke, C. (2007). Special education for all teachers. 4th ed. Dubuque, IA: Kendall/Hunt.

Davis, B. (1996). Teaching mathematics: Toward a sound alternative. New York, NY: Garland.

deFur, S. (2012). Parents as collaborators: Building partnerships with school – and community-based providers. Teaching Exceptional Children, 44(3), 58-67.

Ely, E., Pullen, P., Kennedy, M.J., & Williams, M. (2015). A multimedia tool to deliver professional development of vocabulary instruction. Journal of Special Education Technology, 30(1), 59-72.

Noddings, N. (2010). Moral education and caring. Theory and Research in Education, 8(2), 145-151.

Noddings, N. (2012). The caring relation in teaching. Oxford Review of Education, 38(6), 771-781.

Webster-Wright, A. (2009). Reframing professional development through understanding authentic professional learning. Review of Educational Research, 79, 702-739.