חינוך מקצועי בישראל: מערכת מפוצלת וויכוח אידיאולוגי

זרחוביץ', ע (2018). "חינוך מקצועי בישראל: מערכת מפוצלת וויכוח אידיאולוגי", גלובס, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001251351

סוגיית החינוך המקצועי בישראל היא סוגיה טעונה במיוחד. מעבר לשאלות היסטוריות הקשורות לתדמיתו הנמוכה של החינוך המקצועי או החינוך הטכנולוגי עולה גם שאלת האחריות על הכשרת התלמידים. בישראל קיימות שתי מסגרות המיועדות לתלמידים שנשרו או עזבו מרצון את המסלול העיוני. חלק מהמוסדות נמצאים תחת אחריותו של משרד העבודה ואחרים, בהם לומדים רוב בני הנוער, שייכים למשרד החינוך. התלמידים יוצאים מופסדים: אלה שלומדים במוסדות שנמצאים בפיקוח משרד העבודה לא נחשבים ככאלה שסיימו 12 שנות לימוד, ואילו התלמידים שלומדים במסגרות הנמצאות תחת משרד החינוך מתקשים לקבל זכאות לתעודות הסמכה שמונפקות על ידי משרד העבודה.

למאמר המלא

לקריאה נוספת

המדינה מוציאה 800 מיליון שקל בשנה על בחינות בגרות מיותרות

הכשרת מורים לחינוך מיוחד על פי שיטת החינוך הכפולה בסינגפור

אופיים של בתי הספר משתנה בהתאם למשרד הממונה עליהם: תחת משרד העבודה קיים דגש על הכשרה של בני הנוער בשוק העבודה וצבירת ניסיון מקצועי תמורת שכר. תחת משרד החינוך מדובר בהכשרות מקצועיות עם ניסיון מצומצם וללא שכר, במקביל לניסיון להשיג תעודת בגרות (בבתי ספר שנקראים מח"טים - מרכזי חינוך טכנולוגי).

מעבר להבדלים בין שני סוגי ההכשרה, ברור כי עצם העובדה שקיימות שתי מערכות מקבילות להכשרת בני נוער, מעידה על היעדרה של חשיבה אסטרטגית בנושא. פיצול זה גורר בעיות רבות. גורמים רלוונטיים שונים, למשל ברשויות המקומיות, צריכים לעבוד עם שני המשרדים ולתמרן ביניהם. בנוסף גם התלמידים יוצאים מופסדים: אלה שלומדים במוסדות שנמצאים בפיקוח משרד העבודה לא נחשבים ככאלה שסיימו 12 שנות לימוד, ואילו התלמידים שלומדים במסגרות הנמצאות תחת משרד החינוך מתקשים לקבל זכאות לתעודות הסמכה שמונפקות על ידי משרד העבודה.

ניסיון לאחד בין שתי המערכות נבלם ולעת עתה עומדות בעינן שתי שאלות עקרוניות: הראשונה, האם ילדים צריכים להיות תחת משרד העבודה? והשניה, איך צריך להיראות החינוך המקצועי בישראל? רק כאשר תמצאנה התשובות לשאלות אלה, ובמיוחד לשניה, תתאפשר אסטרטגיה חינוכית קוהרנטית.