ומה מעבר למימוש עצמי? על יישומן של תפיסות על-אישיות בחינוך

מייזלס, עפרה (2012). ומה מעבר למימוש עצמי? על יישומן של תפיסות על-אישיות בחינוך. בתוך: ישעיהו תדמור ועמיר פריימן (עורכים), חינוך - מהות ורוח, (עמ' 280-269). תל אביב: מכון מופ"ת.

המאמר מתמקד ברוחניות ובהשלכותיה על מהות החינוך וייעודו. הגדרת הרוחניות בספרות המקצועית כוללת בדרך כלל שני יסודות מרכזיים: טרנסצנדנטיות (transcendence) ומשמעות. הראשון עוסק בקשר אל הוויה נשגבת הנמצאת מעבר למציאות הנגלית והגשמית, הוויה הנתפסת כמאחדת ומלכדת את כל הקיים ומצויה בו. היסוד השני בהגדרת הרוחניות עוסק בשאלות לגבי אופי הקיום, תכליתו ומשמעותו, שאלות המובילות לתובנות לגבי ההוויה הנשגבת. תהליך ההתפתחות הרוחנית נתפס, אם כן, כהתפתחותה של היכולת להתחבר לממד זה וביישומו בחיי היום-יום.

תיאוריה מרכזית שעסקה ברוחניות ובמקומה בחוויה האנושית היא הפסיכולוגיה העל-אישית (transpersonal psychology) של אברהם מאסלו (Abraham Maslow). תפיסה זו פותחה על רקע תורת פירמידת הצרכים שלו. כידוע, הפירמידה נותנת ביטוי היררכי של צרכים אוניברסליים המבטאים היבטים שונים בחייו של האדם. המימוש העצמי ניצב בראש הפירמידה וכולל צרכים קוגניטיביים, צרכים אסתטיים והצורך להגשים את היכולות ואת הפוטנציאל האישי. על פי גישה זו, הגידול והחינוך של הילד אמורים לספק צרכים אלו ולסייע בטיפוחם.

הפסיכולוגיה העל-אישית מוסיפה שלב הנמצא מעבר לשלב המימוש העצמי. מדובר בפוטנציאל רוחני הנתפס כהיבט מהותי בטבעו של האדם. אל שלב זה מוביל מהלך התפתחותי המותנה במימוש הצרכים הבסיסיים יותר. אדם שהצליח להגיע לשלב זה משיג חיבור בין תודעתו האישית לבין מודעות רוחנית רחבה יותר. תודעתו מתרחבת לכדי הכרה רוחנית שהיא מעבר לגבולות הרגילים של האגו ומעבר למגבלות של חלל וזמן, ומתמזגת בסופו של דבר עם כל הקיים. השלב העל-אישי איננו היבט תיאורי אלא ערכי, ומייצג את הדרגה האפשרית הגבוהה ביותר בהתפתחותו של האדם.

תיאוריה פסיכולוגית נוספת שעסקה בהתפתחות רוחנית מסוג זה היא מודל האינטליגנציות המרובות (multiple intelligences) של הווארד גרדנר (Howard Gardner). על פי מודל זה יש לאדם אינטליגנציות מגוונות, הבולטות שבהן אינטליגנציה מילולית ואינטליגנציה רגשית. רוברט אמונס (Robert Emmons) הגדיר גם אינטליגנציה רוחנית הכוללת את היכולות הבאות:

1. היכולת לטרנסצנדנטיות המתבטאת בתפיסת הוויה הנמצאת מעבר לעצמי.
2. היכולת להיות במצבי תודעה רוחניים גבוהים.
3. היכולת לחוות את המקודש בפעילויות היום-יום, באירועים ובמערכות יחסים.
4. היכולת להסתייע במקורות רוחניים כדי לפתור בעיות בחיי היום-יום.
5. היכולת לבטא מידות טובות כגון סליחה, ענווה, תודה וחמלה.

המערכת החינוכית בעולם המערבי טיפחה לאורך שנים את האינטליגנציה המילולית והלוגית-מתמטית אך התעלמה מתחום האינטליגנציה הרוחנית.

המצדדים באינטליגנציה הרוחנית תופסים את האדם כמכלול שלם של ממדי קיום המקושרים זה לזה. לפיכך יש לטפח במקביל את ההיבטים הגופניים, הנפשיים, הקוגניטיביים, הרגשיים והרוחניים של האדם. בנוסף יש לטפח את התודעה המתבוננות והלא-ביקורתית המעודדת רגיעה ומיקוד. על פי הפסיכולוגיה העל-אישית, ההתפתחות הרוחנית מובילה בסופו של דבר להתרחבות התודעה ולתפיסת הקשר בין כל הקיים, וכתוצאה מכך למחויבות עמוקה לכל ההוויה.

בטיפוח רוחניות במסגרות חינוכיות יש צורך לסייע לצוות המורים לבחון עד כמה משמעותי ממד הרוחניות עבורם, ולאפשר למי שמעוניין בדרך זו לדון בתפיסתו את ממד זה עם מנחה. בקרב התלמידים, יש לטפח את יכולת ההקשבה הפנימית והחיצונית שאינה שיפוטית. ניתן להיעזר לצורך כך ביוגה, טאי צ'י, מדיטציה מסוגים שונים, מיינדפולנס (mindfulness), דמיון מודרך ושהות בטבע. ניתן לפתח את מיומנויות ההקשבה גם באמצעות תכנים שונים, ערכים או חוויות. במסגרת השיעורים יש להתייחס כאמור לשאלות הגדולות של הקיום האנושי, העוסקות במשמעותו ובתכליתו.