התמודדות עם הבעיה הסבוכה של יצירתיות בהשכלה הגבוהה

Jackson, N. (2008). Tackling the wicked problem of creativity in higher education, Surrey Center for Excellence in Professional Training and Education.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

מילות מפתח: יצירתיות בהשכלה הגבוהה, בעיה סבוכה (wicked problem)

מהי בעיה סבוכה? – אנו חיים בעולם שבו חלים באורח מתמיד ומהיר שינויים גדולים ומנסים, במערכות החינוך וההשכלה, להתמודד עם הבעיה הסבוכה של הכנת הלומדים לתחומי תעסוקה ועבודה שאולי עדיין אינם קיימים, לשימוש בטכנולוגיות שאולי עדיין לא הומצאו ולפתור בעיות שעדיין איננו מכירים.

ב-1973 הוצג ע"י ריטל וובר (Rittel & Webber, 1973) המושג "בעיות חברתיות סבוכות" שתוארו ב- 10 תבחינים המבדילים בין בעיה רגילה לבין בעיה סבוכה: (1) לבעיה סבוכה אין נוסחה חד משמעית, (2)אין נקודת זמן שבה חיפוש הפתרונות מסתיים, (3) הפתרונות אינם נכונים או שגויים, אי אפשר להעריכם אובייקטיבית והם עניין של שיפוט, (4) אין מבחן מיידי או ברור ליעילות הפתרונות כי הבעיות יוצרות תוצאות בלתי צפויות לאורך זמן, (5) כל פתרון הוא "פעולה חד-פעמית" שכן אין הזדמנות ללמוד בדרך של ניסוי וטעייה את מה שנעשה, (6) אין לבעיות אלה מערכת של פתרונות פוטנציאלים או פעולות ברורות שניתן לתאר מראש ולשלב בפתרון, (7) כל בעיה כזו היא מעצם טיבה ייחודית ולא ניתן לשייכה לקטגוריה כוללת של בעיות כבבעיות רגילות, (8) כל בעיה סבוכה ניתן לראות כסימפטום לבעיה אחרת, בשונה מבעיה רגילה העומדת בפני עצמה, (9) את הפער שבעיה סבוכה מבטאת ניתן להסביר בדרכים שונות, ומעורבים הרבה אנשים שיש להם רעיונות שונים בדבר המהות האמיתית של הבעיה וגורמיה, (10) למתכנן אסור לטעות. פותרי בעיות סבוכות אחראיים לתוצאות של כל פעולה, מפני שפעולות אלה הן בעלות השפעה גדולה וקשה להצדיקן.

יצירתיות בהשכלה הגבוהה – הכותב רואה ביצירתיות בהשכלה הגבוהה בעיה סבוכה בעלת מאפיינים כנ"ל ומפרט זאת במאמר. על בסיס דיונים, מחקרים וסקרים בנושא היצירתיות בהשכלה הגבוהה ניתן לומר על בעיית היצירתיות את הדברים הבאים:

א) הבעיה אינה כרונית במובן שרוב המורים מאמינים שיש כאן עניין לטיפול. זהו בעיקרו עניין של תחושת חוסר שביעות רצון מהעולם האקדמי שבמקרה הטוב לוקח קיומה של יצירתיות כמובנת מאליה.

ב) ההנחה היא שיצירתיות טבועה בדרכי החשיבה האנליטיות בעולם האקדמי. באופן פרדוקסלי, פעילות הליבה של האקדמיה – מחקר, נתפסת לרוב כפעילות אובייקטיבית ושיטתית ולא כפעילות יצירתית שיש בה שילוב של צורות חשיבה אובייקטיביות ואינטואיטיביות.

ג למרות שהוראה ובניית קורסים נתפסות כמבטאות חשיבה יצירתית, היא לרוב סמויה ונחשפת רק לעיתים רחוקות.
ד) למרות שמצופה מסטודנטים להיות יצירתיים, היצירתיות מוצגת רק לעתים רחוקות כמטרה גלויה של תהליכי הלמידה וההערכה, והיא מעוכבת ע" תוצרים מצופים מראש.

ה) בעיני מורים המונעים בעיקר ע"י אהבת תחום הדעת שהם מלמדים, יצירתיות מתבטאת בקישורה הישיר לפרקטיקות ולצורות של מעורבות אינטלקטואלית באותו תחום דעת. במסגרות ההשכלה הגבוהה רוב המורים אינם מכירים את גוף המחקר העוסק ביצירתיות ואת הדרכים בהן טכניקות של חשיבה יצירתית מאפשרות עבודה סביב בעיות. זהו דבר שראוי לשנות.

ו) בצד ההכרה של מורים בהשכלה הגבוהה בערך של קידום יצירתיות בקרב סטודנטים רובם חוסמים (Baulk) את מה שהם תופסים כעבודה נוספת הנדרשת למימוש הדבר, ו בכל שיח בנושא מעלה קשיים ומחסומים הקיימים בסביבת העבודה לעניין היצירתיות.
ז) מורים רבים, ובמיוחד אלה שמכירים את העולם האקדמי בלבד, מתקשים להבין שהצלחה בעולם חוצה- דיסציפלינות דורשת מאנשים להיות יצירתיים ביוזמות שיתופיות ובדרכים שונות אחרות.

ח) עצם המורכבות של המושג יצירתיות מהווה בעיה סבוכה המקשה לשכנע את האקדמיה שניתן לתמוך בהתפתחות היצירתיות של לומדים ושיש להפעיל את הרעיון בכל דרך משמעותית אפשרית. ככלל, המורכבות של יצירתיות היא עניין מבלבל למורים בהשכלה הגבוהה העומדים נבוכים מול הרעיון של פיתוח פרקטיקה לתמיכה בהתפתחות היצירתיות של הסטודנטים. לנוכח המחקר המציג דגמים רבים ותפיסות רבות של המושג (Greene, 2006) לא ברור בכלל מהו הדבר שראוי לתמוך בהתפתחותו.

במאמר מתמודד הכותב עם הנושאים הבאים: בעיית היצירתיות בחברה הבריטית, המדיניות והקוריקולום לתלמידים ביסודי ובחט"ב (Craft, 2006), בעיית היצירתיות בהשכלה הגבוהה בבריטניה, הקמת רשת לשיח משותף על יצירתיות(Conklin, 2006 ), סקירה של תפיסות מורים בהשכלה הגבוהה את המושג יצירתיות (Oliver, 2002), יצירת תנאים טובים יותר לפיתוח תוכניות לעידוד יצירתיות בהשכלה הגבוהה, הוראה והערכה(Cowan, 2006), תכנון לימודים ותהליכים המקדמים יצירתיות.

לסיכום, ניתן למצוא הקבלה בין החשיבה העולה מהחקר האינטואיטיבי למדי שהוצג במאמר על יצירתיות בהשכלה הגבוהה לבין מה שעולה בתהליך שיטתי של מעורבות בתוכניות לימודים בית ספריות. יש דמיון בין שתי המערכות במאפיינים שהוצגו לעיל בהקשר של ההשכלה הגבוהה. יותר מכך, רבים מהפתרונות האפשריים לבעיה הסבוכה של טיפול ביצירתיות בתהליך החינוכי שנמצאו בתוכניות הלימודים בית הספר אפשריים גם בהשכלה הגבוהה והועלו גם פה בהקשר לרשת שנבנתה לעניין זה.

ההבדל המשמעותי בין שתי המערכות הוא שרעיונות ודרכי פעולה לקידום יצירתיות והבעה עצמית בבתי הספר הוכנסו לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים ולא- להשכלה הגבוהה, אלא בהיקף קטן. לכן עדיין נשאלת השאלה: כיצד ניתן לקדם מעורבות שיטתית יותר של יצירתיות במערכות ההשכלה הגבוהה, באוניברסיטאות ובמכללות. (דוגמה לכך היא פרויקט של  הPDP ). יצירתיות אינה מספיקה, ראוי לטפחה בצד הלכי רוח, איכויות ויכולות הנדרשים כשמתמודדים עם בעיות סבוכות. יצירתיות היא עניין של בחירה, של הזדמנות ושל ידיעה כיצד להיות יצירתי בהקשר נתון. כדי שלומדים יהיו יצירתיים צריך לטפח את רצונם לכך ולסייע להם לפתח בטחון, ידע ויכולת לבטאה.

ביבליוגרפיה

Conklin, J. (2006).Wicked problems and social complexity in dialogue mapping: Building shared understanding of wicked problems, in: http://www.cognexus.org/id26,htm#age_of_design
Cowan, J. (2006). How should I assess creativity? In: N.J. Jackson et al., (Eds.), Developing creativity in higher education: An imaginative curriculum, London: Routledge-Falmer, 157-172.
Craft, A. (2006). Creativity in schools, in: Developing creativity in higher education: An imaginative curriculum, London: Routledge-Falmer, 19-28.
Greene, R. (2006). 60 models of creativity for studying how particular repertoires of such models in creators affect their creativity, http://www.youpublish.com/files/2659
Oliver, M. (2002). Creativity and curriculum design: What do academics think? Commissioned imaginative curriculum research study, LTSN.
Rittel, H.M., & Webber, M. (1973). Dilemmas in a general theory of planning, Policy Sciences, 4, 155-159.