התלמיד כ"אחר" ו"האחריות המורית": התלבטויות אתיות של מורים בחינוך הממלכתי דתי
האחרוּת עמדה במרכז הגותו של הפילוסוף לוינס שטען שאחריותי כלפי "האחר" מקורה בעוררות האחריות כלפיו שנוצרת במפגשיי אתו. "במאמר זה אני מבקשת לאפיין כ"אחר" את התלמידים, כאשר המורים עומסים על שכמם את האחריות כלפיהם".
המאמר מבוסס על מחקר שמטרתו הייתה להבין את עולמם האתי של מורים בחמ"ד בישראל באמצעות בחינת דילמות אתיות מתחום הוראה. שיטת המחקר הייתה איכותנית. אוכלוסיית המחקר כללה 52 מורים המלמדים בבתי ספר ממלכתיים-דתיים.
מסיפורי הדילמות של המחנכים עלה המתח בין חינוך דתי-מסורתי לחינוך דמוקרטי-מודרני, כאשר ניתן לזהות את נטיית המורים לחינוך פתוח וגמיש. בשיקולים עלה הד לגישות מוסריות שונות שהעיקרית בהן הייתה לאתיקת האכפתיות. על-פי אתיקת האכפתיות, בעיות מוסריות הן בעיות של יחסי אנוש והדגש הוא על אחריות מתוך אכפתיות, שאני מציעה לכנותה "אחריות רגשית". מתוך תורתו של לוינס ניתן להשליך על אחריות זו את ממד החמלה, המאפיינת יותר גישה נשית, מהיותה על-פי לוינס התגובה הישירה כלפי פגיעותו של האחר.
תוצאות המחקר מראות שהמורים נטו בשיקוליהם בעיקר לגישה של "אחריות רגשית", אולם הם עשו זאת בעיקר באופן אינטואיטיבי. כדי להעמיק את ההבנה המוסרית והאתית מומלץ לנסח "מקרי חוק מוסריים" שיתנו למורה בסיס ללמידה.