השפעת רמת התקווה של המורה על הכרה בתרומתה לתהליך ההסתגלות של התלמיד ועל הקנייתה בתהליך החינוכי

 מקור: דו"ח מחקר, מוגש למכון מופ"ת, דצמבר 2004. המחקר נתמך ע"י הוועדה הבין מכללתית  שבמכון מופ"ת.

השערות המחקר

• השערה הנוגעת לקשר בין תקווה להסתגלות

          מורים גבוהים בתקווה יכירו בתרומת התקווה להסתגלות תלמידיהם בכלל ותלמידים נזקקים בפרט.

• השערה הנוגעת לקשר בין תקווה להקניית תקווה

          מורים שמאופיינים ברמת תקווה גבוהה יקנו את מושג התקווה בתהליך החינוכי.

• השערה הנוגעת לקשר בין הכרה בתקווה לבין הקנייתה

          מורים שמכירים בתרומת התקווה לתהליך ההסתגלות יקנו אותה לתלמידים בתהליך החינוכי.

אוכלוסיה ומדגם

אוכלוסיית המחקר הנה מורים למתבגרים בגילאי 12-15. האוכלוסייה נבחרה מבתי ספר שונים ברחבי הארץ. נעשה מאמץ למצוא מורים שרכשו ניסיון עם ילד נזקק בכתתם (הזדקקות הוגדרה כצורך מיוחד של פרט בכיתה לתמיכה ולתשומת לב מרבית על רקע של קושי או בעיה פיסית, לימודית או רגשית). אותרו 40 מורים למתבגרים שבמשך עבודתם במערכת החינוך הזדמן להם בכתתם לחנך ילד נזקק: חולה במחלה כרונית או ילד שאופיין בקשיים לימודיים או רגשיים. הנתונים  נאספו במפגשים אישיים עם המורים. נאספו נתונים על רמת התקווה שלהם, על הכרתם בתרומתה של התקווה להסתגלות ועל אופן הקנייתה לתלמידים.

המודל המחקרי

שני גורמים קובעים את עיסוקו של המורה בהקניית התקווה לתלמידיו בכלל ולתלמידיו הנזקקים בפרט:

תקווה – רמת התקווה המוגדרת כמערכת ציפיות שיש למורה לגבי העתיד ואמונתו במשאבים העומדים לרשותו להגשמתו.

סולמות המחקר

שאלון התקווה נבנה במחקר הקודם ושימש גם במחקר זה. גורמיו ומרכיביו נבחנו מחדש על אוכלוסייה של מורים ותיקים.

שאלון הבודק את התפיסה של תרומת התקווה נבנה לצורך מחקר זה.

שאלון הבודק את הקניית התקווה לתלמידים. פריטים בשאלון הופקו באמצעות ראיון אישי עם המורים ועל בסיס ראיונות אלו נבנה השאלון.

ממצאים

מחקר זה הצליח לזהות דרכים האמורות להקנות תקווה אצל המתבגר המתמודד עם קושי. המסר החשוב למורים הוא שבאפשרותם לעשות רבות למען המתבגר ובמיוחד באמצעות המחשת התקווה. האמצעים שזוהו במחקר זה ובהם משתמשים המורים: סיפוק אב-טיפוס אתו יוכל המתבגר להזדהות בהתייחס להתמודדות מוצלחת עם קושי, מודלים וסיפורים בהתייחס להתמודד מוצלחת עם קשיים, סיפורי נרטיביים כשהדמות המרכזית בעלת אפיונים דומים למתבגר הנזקק. הסרת החשש של המתבגר מפני אי-עמידה בדרישות הבעיה במיוחד אם היא רפואית ומצריכה משמעת רפואית, העלאת דרכי התמודדות חליפיות אפשרויות של המתבגר שמטרתם להקל את הקבלה של קושי בהתמודדות או בכישלון, ביטוי תחושות חרדה הנובעות מחשש המפגש עם מצבים בלתי ידועים ומאימת סיבוכים בעתיד.

על המורה  המעורר תקווה  להציע בחירה בין דרכי פעולה שונות. הפעולה הרצויה : קביעת יעד על ידי המתבגר בהתייעצות עם דמויות חשובות בחייו. היעד יותאם למשאלות של המתבגר, לכוונות שלו לכישוריו. חשוב שגם המורה שנמצא במגע קרוב עם המתבגר ואחרים משמעותיים לו, לא ידגישו לעולם את הליקויים של המתבגר ותוצאות פעולותיו, באופן אישי, או במשאבים אישיים כלשהם. הבלטת הצדדים החזקים באישיותו של המתבגר, רוממות של היכולת שלו להשיג שאיפות ומטרות בדרך, לעומת הימנעות מהתמקדות בחולשות או במגבלות. מסר כזה אמור לתרום רבות למתבגר לעזור לו להיחלץ מהתסבוכות. על המורה להשתדל למנוע מהמתבגר מחשבות הרסניות מהסוג "אני לא יכול לעמוד בזה" ולגרום למחשבות מהסוג: " אני לא אוהב את זה אבל אני יכול לעמוד בזה". יש להעביר לו המסר שגם כשמתגלה קושי עליו "לא לשבת בחיבוק ידיים", לעשות ולנסות להוציא את עצמו מהמלכוד.

כפי ששוער נמצאו קשרים בין רמת התקווה של המורה לבין הכרה בתרומתה לתהליך ההסתגלות. ממצא זה מעיד על כך שהמורה ער למשאבים הנדרשים ממנו בהתמודדותו עם בעיות אישיות שנוחתות עליו ומעריך את תרומתו של המשאב לעזור בהתבגרות על קשיים בחיים. אותו משאב, כמצופה, מוערך על ידו כחיוני גם להתמודדות של תלמידיו הנזקקים עם קשייהם. רמת התקווה, כמשאב אישיותי של המורה, קשורה גם להקנייתה על ידו בתהליך החינוכי לתלמידיו. ממצא זה מאשר אמנם קשר בלבד, ולא ניתן להצביע על סיבתיות בניתוח קורלטיבי, אך סביר להניח כי רק אדם שניחן ברמת תקווה גבוהה יהיה מונע להקנותה לתלמידיו ויהיה גם בעל ידע תיאורטי ומעשי באלו אמצעים להשתמש בתהליך ההקניה. ניתוח רגרסיה אף הצביע על תרומתה הבלעדית של רמת התקווה של המורה להקנייתה ולמשתנה הכרה בתרומת התקווה להסתגלות לא הייתה תרומה נוספת עליה.

בניתוח קורלטיבי לא נמצא קשר בין הכרה בתרומת התקווה להקנייתה, אך בניתוח מעמיק יותר, שבחן את השפעת המנבא הכרה בתרומת התקווה על הגורמים המרכיבים את המנובא של ההקניה, נמצא כצפוי, כי הוא מנבא גם את גורם המודל וגם את גורם המטלות. גורם התמיכה לא זכה לניבוי. הסבר אפשרי לכך הוא שגורם התמיכה הוא אולי גורם חיוני בתהליך הקניית התקווה אך הוא גורם פאסיבי שאינו דורש מאמץ כלשהו, אלא להפך יש בו מידה מסוימת של עצירת ההשענות, שבדרך כלל לא מאפיינים הסתגלות מצופת. שאלון הכרה בתרומת התקווה הורכב מפריטים המשקפים הסתגלות טובה וכאן אולי טמון ההסבר לאי הניבוי של גורם זה.

סיכום

המסר החשוב של מחקר זה למורים הוא שבאפשרותם לעשות רבות, ויש אמצעים לכך למען המתבגר ובמיוחד באמצעות הקניית התקווה באופן מוחשי, הדרכים לכך מוצעות במחקר. הוצגו קווי היסוד של תכנית אפשרית לפיתוח המשאב ולהפעלתה. במחקר מאוחר יותר יש מקום להפעיל אותה גם על מתבגרים בריאים, במטרה לאפשר להם לרכוש משאב מחסן בפני מצבי לחץ, ועל מתבגרים נזקקים במטרה להקל על ההסתגלות ולבדוק את השפעתה.

רצוי לחזק אצל המתבגר את האמונה הכללית, שמאמצים אישיים מתוכננים מסוגלים להשפיע על הנסיבות בכוון היעד הנכסף, ואת הביטחון שמאמצי הפרט ישפיעו ויביאו לתוצאות רצויות בתחום הקושי ובתחומים אחרים שאינם קשורים אליה. חשוב למקד תשומת הלב סביב המאמץ להצליח במשימה – כי בעצם המאמץ יש תחושת ניצחון, גם אם התוצאה איננה משביעת רצון. הגישה המומלצת שתוארה תזכה את המתבגר מאחריות לכישלון בקושי, שעלול להיתפס כמחדל אישי הזורע ייאוש וחוסר אונים, אך הוא אינו פותר את המתבגר מהאחריות לחפש פתרונות.

דוח המחקר נמצא בחדר העיון של מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת. מידע נוסף עליו ניתן למצוא במאגר חומרי למידה, הוראה ומחקר.
מחקר קודם של המחברת:

ארד, א. (2003). השפעת משאבים פנימיים וחיצוניים – תקווה וסגנון הורי, על ההסתגלות של מתבגרים החולים במחלה כרונית. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת תל אביב