השעייה היא למעשה הודאה בכישלון
לא כל המורים מסוגלים להתמודד עם הקשיים בכיתה - אבל לא ההשעיות הן שיביאו את התוצאות אלא שינוי יסודי באחריותה של המערכת החינוכית כולה . לא כל המורים מסוגלים להתמודד עם הקשיים בכיתה - אבל לא ההשעיות הן שיביאו את התוצאות המצופות. רק שינוי יסודי באחריותה של המערכת החינוכית כולה, יוכל להביא שיפור באקלים החינוכי בבתי הספר ובכיתות.
שינוי שייגע בלב החינוך ויביא את המערכת להתייחס אל הילד כאל אדם, לגלות כלפיו אכפתיות, אהבה ורצון אמיתי לעזור. שינוי שיישים את החינוך במקום שווה לפחות להישג הלימודי. יצירת אקלים חינוכי חיובי, מקבל, תומך, אוהב, תייתר את הצורך בעונשים, שלא לדבר על השעיות.
למאמר הדעה של רותי סרלין: השעייה היא למעשה הודאה בכישלון
ראה גם :
להתראות כיתה א': מספר ההשעיות מבתי הספר גדל בהתמדה
בנכם בן השש עוד לא התרגל לשבת בכיתה בשקט? בתכם בת השבע רבה בחצר עם הבנות? ראו הוזהרתם: את הנזיפות והעונשים החינוכיים מחליפה בתקופה האחרונה עלייה דרמטית במספר ההשעיות מבית הספר. ההורים אובדי עצות והמומחים מודאגים. משרד החינוך בתגובה: "התלמידים רואים בהשעיה עונש חמור .
למאמר בעיתון "מעריב"
בבית הספר "נעם מוריה" קיימת גישה חינוכית משפחתית המאמינה כי ע"מ לשפר את האקלים הבית ספרי ולמנוע אלימות בין תלמידים. אין להשעות תלמידים מביה"ס כלל , גישה זו מתקיימת בשיתוף פעולה מלא של המורים, התלמידים, ההורים ומחלקת החינוך בעיר
השעיה והרחקה מבית הספר: מה יוצא לילדים מכל זה?
שלום,אני מסכימה עם כל מילה! מערכת החינוך כיום לא מצליחה להתמודד עם ילדים מאתגרים מכל סוג שהוא. הן עם ילדים מאתגרים התנהגותית, הן עם ילדים מתקשים לימודית והנטייה עד כה היא להעביר את "הבעיה " הלאה. אם באמצעות ועדות השמה -במספרים מפחידים – "שמישהו אחר יטפל בהם."..ואם באמצעות העברת האחריות על התנהלות התלמיד בשעות בית הספר אל ההורים- "שהם ישברו את הראש". בכל המקרים זו אמירה שבבסיסה- אני לא מסוגל / לא יודע/ לא יכול/ אין לי כלים ואין לי משאבים. ניתן לראות ילדים צעירים מאוד בכיתות הראשות של בית הספר היסודי מבלים שעות מחוץ לכיתה בשל חוסר יכולת של מורים ומנהלים להכיל ולהתמודד.