השוואה והנגדה כאסטרטגיה חיונית להבנה ולמיזוג פריטי מידע שונים

התלמידים בכיתה ה' 2 ישבו מול הדף החלק, נבוכים. הם התבקשו לכתוב חיבור על בסיס אחד מחמישה נושאים שהמורה הציעה להם, אבל לא ניכר היה שהם מתקדמים. ד"ר רחל  (אקי) שגב–מילר שנכחה בשיעור ביקשה לסייע.  היא פנתה אל התלמידים ושאלה אותם על מה היה מעניין אותם לכתוב. שמות של קבוצות כדורגל נזרקו לאוויר,  רשתות המבורגרים פופולריות וסוגי ספורט שונים. אחד התלמידים שאל: "אני יכול לכתוב על סקייטבורדים ולהסביר למה כדאי לקנות סוג מסוים ולא אחרים?".  שגב–מילר חייכה לעצמה. מבלי להיות מודע לכך, אותו תלמיד הציע לעשות שימוש באסטרטגיית למידה מרכזית הנקראת השוואה והנגדה - כלומר, השוואה בין שניים או שלושה פריטים שונים, באמצעות מציאת הדמיון והשוני ביניהם. השוואה והנגדה הן מהחשובות והטבעיות שבאסטרטגיות הלמידה, ולא במקרה הציע התלמיד לעשות בהן שימוש.  אנו מתייחסים לדמיון ושוני בין דברים עוד לפני שאנו מגיעים לבית הספר,  ובדרך זו לומדים ומארגנים את העולם. בכל פעם שאנו נתקלים במידע חדש, אנו מאחזרים מהזיכרון לטווח רחוק מידע ישן שלנו בנושא ואת הניסיון שצברנו . המידע החדש מעובד בעזרת הישן בזיכרון לטווח קצר - הנקרא גם "זיכרון הפעולה". בתהליך הפקת משמעות זה, אנו מסיקים מסקנות הנוגעות למידע החדש, מאמצים פרספקטיבה חדשה הנוגעת למידע הישן ויוצרים קשרים בין המידע החדש לבין המידע הישן שבזיכרון.

רמות דרג
אסטרטגיות אלה חיוניות, אם כן, ללמידה בכלל ולעיבוד מידע בכתיבת עבודות בית–ספריות בפרט. אלו יכולות לעסוק בנושאים אישיים כמו "הכלב שלי" בכיתה א', או בנושא "אטמוספירה" ו"גוף האדם"
בכיתות הגבוהות יותר. השוואה והנגדה נחשבות לאסטרטגיות רמות דרג, או "ביצועי הבנה", כמו היכולת של התלמידים להסביר במלים שלהם - לא להעתיק, לתת דוגמאות, או להציג את המידע בדרך אחרת, חדשה ויצירתית.
שגב–מילר, המלמדת בסמינר הקיבוצים במסגרת המחלקה להכשרת מורים לאנגלית, המרכז לאוריינות אקדמית ולימודי תואר שני בתוכנית "חינוך רב–תחומי במדעי הרוח", טוענת שבין אם מדובר בתלמידי בית הספר ובין אם מדובר בסטודנטים באקדמיה, אלו גם אלו אינם יודעים כיצד לעשות שימוש באסטרטגיות אלה ואחרות בכתיבת עבודות.
עבודות אלה הן מטלות תובעניות של מיזוג מידע וכרוכות בשימוש באסטרטגיות כמו השוואה והנגדה, אבל גם באסטרטגיות אחרות כמו הכללה. אולם הם נוטים להציג את המקורות שלהם כ"רשימת מכולת" במקום למזג אותם.
שגב–מילר מאמינה שאין גיל מוקדם מדי ללימוד אסטרטגיה זו, וצריך להתחיל כבר בגן הילדים , "או בבית, כפי שעשיתי עם הילדים שלי", היא מדגימה. "עם בתי, למשל,  התחלתי במיון קטניות במטבח.  היא התקנאה בסטודנטים שלי וביקשה שאקליט אותה, כפי שעשיתי איתם, חושבת בקול וממיינת לפי תבחינים שהיא גיבשה: גודל, צבע וצורה . אני עדיין שומרת את הקלטת ומשתמשת בה לפעמים להדגמה בהוראה שלי. אפשר גם לעשות שימוש בספרי ילדים , כמו עכבר העיר ועכבר הכפר, שתי הוצאות שונות של אותו סיפור  )כמו סינדרלה(, וכדומה".

כלי היישום של אסטרטגיית השוואה והנגדה

בשלב הראשון מציעה שגב–מילר לבחור נושא הקרוב לליבם של התלמידים. נושא אותו הם מכירים (מידע ישן )  אך רוצים לדעת עליו יותר (מידע חדש)  לא מטקסט ולא מספר הלימוד.

 "נושאים שהציעו לי תלמידים היו, למשל, ענפי ספורט כמו כדורגל וכדורסל; בעלי חיים כמו הגמל
והלמה; השוואה בין פיצות או המבורגרים; מחלות כמו שפעת והצטננות; עיתוני ילדים
או נוער; שני מודלים של אופניים ועוד", היא אומרת.
לשם כך על התלמידים לחפש מידע  ולקרוא, אבל המוטיבציה שלהם לעשות זאת היא גבוהה שכן מדובר בנושא שמעניין אותם באופן אישי. שגב–מילר מכנה זאת "מטלה אותנטית" . "למשל, השוואה בין עכביש לבין חיפושית, כפי שהצעתי בביקור שלי בכיתה שבה חלק מהילדים גילו קורי עכביש בפינה. אחת התלמידות ממש נבהלה, והילדים החלו לשאול האם העכביש באמת מסוכן, והאם הוא דומה לחרקים אחרים או שונה מהם? זה היה פתח למחקר שלהם בתחום", היא נזכרת.

את המידע שאספו בספרייה ובמחשב,  מעבדים התלמידים באמצעות דיאגרמת  Venn על הלוח. הדיאגרמה מורכבת  משני עיגולים גדולים, חופפים חלקית: בחלק שבו הם חופפים כותבים את האפיונים המשותפים )למשל: זוחלים, מטילים ביצים, וכו'(; בשני החלקים האחרים - את האפיונים הייחודיים לכל אחד: "למשל, לעכביש הבית 8 רגליים ו– 2 חלקי גוף עיקריים. לחיפושית פרת משה רבנו 6 רגליים, 3 חלקי גוף, משושים, וכו'", שגב–מילר מדגימה . ההבדל בין דיאגרמת ון לבין סיעור מוחין על הלוח, הוא שבאמצעותה splash או אפשר מלכתחילה לעשות מיון בין הדומה לבין השונה.

העבודה בקבוצה הגדולה, הכיתה,  חשובה מאוד, טוענת שגב–מילר, שכן היא מעניקה לכל אחד הזדמנות לתרום בשאלה או במידע. יחד הם יכולים אחר כך גם לעבד את המידע בטבלה, ולגבש קריטריונים (תבחינים) למידע השונה. שלב החיפוש יכול להתבצע על ידי קבוצות קטנות יותר, או בזוגות .
. "יש הסבורים כי לתלמידים מתקשים צריך לספק את הקריטריונים להשוואה והנגדה. אני מאמינה שדווקא לא", היא אומרת, "למידה משמעותית מתקיימת כשהלומד פעיל ומעבד את המידע בעצמו. המורה אינה יכולה ללמוד עבור הלומדים, היא יכולה לאפשר ולסייע להם על ידי הוראה מפורשת של אסטרטגיות למידה שבאמצעותן הלומדים יעבדו את המידע. התפקיד שלה הוא לא 'להאכיל אותם בכפית', אלא לעזור להם לבצע את המטלה כמעט בכוחות עצמם. זו הסיבה שאני מתנגדת לחומרי לימוד שבהם יש טבלה עם תבחינים מן המוכן, ויש הרבה כאלה. גיבוש התבחינים הוא חלק מתהליך הלמידה".

השלב הבא הוא מסקנה, סיכום, או הכללה, ומימוש תוצאות  התהליך בטקסט. שגב–מילר מציעה להציג לתלמידים מאגר של מילות קישור רלבנטיות. להשוואה - כמו, דומה, בדומה ל, כשם ש...
כך גם. להנגדה: שונה, לעומת, בניגוד ל, הבדל )בין(. "כדאי להכין פוסטר ולתלות אותו על הקיר, לתרגול ולשימוש גם בעתיד. הרבה יותר קל כשיש רשימה כזו מול העיניים, אם כי המטרה שלנו היא שבסופו של דבר יזכרו אותה", היא מדגישה.

במקביל יש גם ללמד את מבנה הטקסט. כך למשל, להסביר  כי נקודות דמיון יש לחבר . באשר לנקודות השוני צריך להימנע מהנטייה של תלמידים להציג שתי רשימות נבדלות של הפריטים המשווים ללא קשר ביניהן. "  למשל", מדגימה שגב–מילר, "כל מה ששונה אצל העכביש, ואחר כך כל מה ששונה אצל החיפושית.

שימוש בטבלה כנקודת מוצא או כבסיס לטקסט יעזור להם לארגן את הטקסט שלהם: ההבדל הראשון: אצל העכביש... אצל החיפושית; ההבדל השני: אצל העכביש... אצל החיפושית וכדומה".
בתהליך ההשוואה וההנגדה של טקסטים, שגב–מילר מציעה  שימוש בצבעים לצביעת משפטים בטקסטים: רעיון דומה או שונה בשני טקסטים יופיע באותו צבע. לאחר מכן היא מציעה למיין את כל הפריטים - הדומים והשונים, לגבש תבחינים, ולקבץ את הפריטים לפיהם. "הקושי הוא לפעמים לשוני: שני הטקסטים עשויים לדון באותו אפיון או רעיון במלים שונות; לפעמים הקושי גם מבני: שני הטקסטים עשויים לדון באותם אפיונים או רעיונות בסדר שונה. הצבעים עוזרים 'לראות את העצים ביער  '", היא אומרת.

שגב–מילר ממליצה לגבש גם קריטריונים להעריך את  הפעילות.  ההערכה תהיה הן של התהליך ותוצרי–הביניים והן של התוצר הסופי, ולבסוף,  הצגה של התוצרים. "התלמידים צריכים מלכתחילה להבין מדוע פעילות זו חשובה. כדאי להתחיל בהסבר קצר, ולסיים בהסבר ארוך יותר, או, מה שאני מעדיפה תמיד, לבקש מהתלמידים לסכם מה למדו,  מה הם חושבים כעת וכדומה. התגובות של התלמידים מצוינות. הנה, למשל, תלמידים בכיתה ה' אמרו לי משפטים כמו 'אם אני מקשר בין דברים אני מבין אותם טוב יותר', וכן 'כשאנחנו משווים בין הטקסטים אנחנו מבינים אותם טוב יותר מאשר אם אנחנו צריכים לענות על השאלות שבספר או של המורה ', וגם משפט מדהים כמו, 'האם ההבנה היא תנאי  להשוואה או אולי תוצאה שלה? אני חושב שגם וגם'".

מקור וקרדיט : שיעור חופשי , יוני 2010, גיליון 91