הרפורמות החינוכיות באנגליה – חזון או מגמה נפסדת?
מאת: אדם לפסטיין
מילות מפתח:
אנגליה
בתי ספר
מערכות חינוך בעולם
עמדות לעבודה
עמדות מורים
רפורמה בחינוך
שינוי חינוכי
תהליכי שינוי
הרפורמות התכופות הנגזרות על מערכת החינוך באנגליה הפכו את המורים לטכנאי הוראה המודרכים להפיק מתלמידיהם ציונים גבוהים על חשבון הוראה אמיתית ואינטימית. פרופ' שרון גבירץ, מנהלת במרכז לחקר המדיניות הציבורית בקינגס קולג', לונדון, מציעה לאנשי חינוך בישראל: "התנגדו לכל רפורמה שתהפוך אתכם למצייתים לתכתיבים מגבוה"
"הסיבה לכך שהכול נראה טוב יותר היא שכל מה שהמורים עושים הוא ללמד את התלמידים כיצד לעשות את הבחינות האלה. ההצלחה בהן אינה אומרת שהתלמידים מסוגלים לעשות גם דברים אחרים"
"בתי-הספר התחילו להדפיס עלונים מהודרים כדי לפרסם את עצמם, הקימו חדרי קבלה נאים בבתי-הספר. המנהלים, שבעבר היו אנשי חינוך מובילים, הפכו למשהו שמזכיר יותר מנהלים בכירים בחברה עסקית, שצריכים לנהל תקציב ויעדים... והיעדים הם תוצאות הבחינות"
"בעבר מורים יכלו לבנות על תחומי העניין וההתלהבות של הילדים, ובמהלך השיעור היה זמן להתייחס לילדים ולהגיב אליהם. מורים אמרו שהם יכולים לעסוק בהוראה אמיתית כיוון שאין צורך למהר לדחוף את כל החומר לראש של הילדים – דבר שהמערכת החינוך הנוכחית מעודדת".
"מורים נעשו דומים יותר לטכנאים, משום שהם מוציאים אל הפועל מדיניות ורעיונות שבאו ממקומות אחרים במקום שייקחו חלק בעיצוב המדיניות, במקום שיקבלו את ההחלטות בכיתה באופן עצמאי ומקצועי"
מערכת החינוך האנגלית עברה סדרה של רפורמות במהלך שני העשורים האחרונים: החל בתוכנית לימודים ארצית, מבחנים מתוקננים לבני שבע, 11 ו-14, ביקורות סדירות בבתי-הספר, אפשרות בחירה בין בתי-ספר ו"שוק חינוכי", ניהול עצמי בבתי-הספר, ניהול מורים על-פי תוצאות ותוכניות הוראה מפורטות ביותר עבור אוריינות ומתימטיקה בחינוך היסודי. כמו כן הוגדל המימון הממשלתי לחינוך, ובכלל זה שכר המורים. הרפורמות הללו פירסמו את שמה של מערכת החינוך האנגלית כאחת הטובות בעולם, ואף דוח דברת, למשל, כלל בין המלצותיו המרכזיות כמה מהן.
האם המודל האנגלי מספק לנו הצצה אל העתיד החינוכי שלנו? ואם כן, האם זהו חזון שעלינו לאמץ או מגמה שיש להתנגד לה? פרופ' שרון גווירץ, מנהלת-משותפת במרכז לחקר המדיניות הציבורית בקינגס קולג' לונדון, מנסה לענות על שאלות אלה בשיחה עם ד"ר אדם לפסטיין, העוסקת במצבו הנוכחי של החינוך באנגליה והשפעת הרפורמות על הפרופסיונליות של המורים. גווירץ נחשבת מומחית מובילה בתחומים אלה. נוסף למחקרים הרבים שערכה בנושא מדיניות החינוך באנגליה, שוק החינוך והשוויון בחינוך, היא אירגנה באחרונה סדרת סמינרים שקיבצו יחדיו את מיטב החוקרים בתחום השינויים החלים בתפקידי מורים, בזהותם המקצועית ובמקצוענות שלהם.
שאלת מקצוענותם של המורים תופסת מקום מרכזי בשיח החינוכי האנגלי. המתנגדים טוענים שגישת התכתיבים (top-down) הממשלתיים הביאה לרידוד מיומנויותיהם של המורים ופגעה בסמכויותיהם. אחד מאדריכלי הרפורמות באנגליה, פרופ' מייקל בָּרבֵּר, מגן על אופיין המוכתב של הרפורמות וטוען שהן היו הכרחיות לקידום המורים ממצב של בורות בכל הנוגע לעבודתם למצב שבו הם מבינים את מה שהם עושים.
פרופ' גווירץ, האם את מקבלת את הניתוח של ברבר לגבי בורות המורים?
"אני חושבת שזאת ערימה של... מה שצריך לזכור בקשר לאנשים המעורבים בבנייה המחודשת הזאת של מערכת החינוך באנגליה – טוני בלייר ומייקל ברבר למשל – זה שהניסיון שלהם מקורו בבתי-ספר של רשויות חינוך מקומיות מסוימות במרכז לונדון, כמו הֵקְני ואיזלינגטון. הרשויות הללו הן מהעניות ביותר באנגליה, ובתי-הספר שלהן מאתגרים ביותר. אמנם יש שם הרבה מאוד מורים מסורים, אבל הם עובדים נגד כל הסיכויים. למרות שמצבו של החינוך לא היה מלהיב במיוחד ברבעים מסוימים של לונדון – חלקית כתוצאה מפירוק רשות החינוך של מרכז לונדון בידי מרגרט תאצ'ר – הרי שבשאר המדינה רוב בתי-הספר התנהלו כמו שצריך: ההורים היו מרוצים, המורים עשו עבודה טובה, ולא היתה בעיה גדולה".
אבל במונחי ציונים המצב השתפר, לא כן?
"אתה באמת חושב כך? ".
ציוני האוריינות לבני 11 עלו ב-18 נקודות בין 1996 ל-2004.
"המורים מכינים את התלמידים במיוחד לבחינות, ולכן זה נראה כאילו מערכת החינוך כולה משתפרת. בפועל מחקרים מראים אחרת. מרגרט בראון, למשל, בדקה את המבחנים במתימטיקה שתלמידים עשו שנה אחר שנה לפני הרפורמות, ומצאה שהיום הם לא מצליחים יותר בבחינות ההן, זאת משום שאלה לא הבחינות שאליהן לימדו אותם. מכאן שהסיבה לכך שהכל נראה טוב יותר היא שכל מה שהמורים עושים הוא ללמד כיצד לעשות את הבחינות האלה. ההצלחה בהן אינה אומרת שהתלמידים מסוגלים לעשות גם דברים אחרים".
אחת הבעיות היסודיות בגל הרפורמות הזה, לדברי גווירץ, נעוצה בכך שהעיקרון העומד בבסיסו הוא "ניהוליזם", "אידיאולוגיה שלפיה הפתרון לבעיות בחינוך או בכל תחום אחר, רווחה למשל, טמון בניהול יעיל והדוק יותר".
איך העיקרון הזה נראה בבתי-הספר?
"בשנות התשעים יצרו מנהיגי החינוך שלנו שוק חינוכי, כך שבמקום שילדים פשוט ילכו לבית-הספר המקומי שלהם, בתי-ספר החלו להתחרות זה בזה. הם נדרשו להתחרות בשוק הפתוח כמו סופרמרקטים שמתחרים על לקוחות. וככל שהשיגו יותר לקוחות, קיבלו יותר כסף, כך שהיה להם תמריץ למצוא חן בעיני הלקוחות. זה הרעיון הבסיסי: הכסף זרם בעקבות מספרי התלמידים. לכן בתי-הספר נאלצו להמציא את עצמם מחדש בתור עסקים: הם נדרשו להחניף ללקוחות, התחילו להדפיס עלונים מהודרים כדי לפרסם את עצמם, הקימו חדרי קבלה נאים בבתי-הספר. המנהלים, שבעבר היו אנשי חינוך מובילים והנהיגו את פיתוח תוכניות הלימודים, ההערכה וכו', הפכו למשהו שמזכיר יותר מנהלים בכירים בחברה עסקית, שצריכים לנהל תקציב ויעדים. כתוצאה מכך הם הלכו והתנתקו מן הסגל: צמח פער בין אנשי הסגל שעוסקים בהוראה למנהל שיושב במשרד, מציג את בית-הספר למורים ולאנשים אחרים, מנהל את התקציב שלו ומשווק. זה חלק מהעניין. חלק אחר הוא ששואלים רעיונות מעולם העסקים ומשתילים אותם במערכת החינוך. הרעיון הוא שאתה מתייחס לבית-הספר כמו לעסק, אתה קובע יעדים, היעדים הם תוצאות הבחינות, והבחינות הן חלק מהמידע שהורים משתמשים בו כדי לבחור את בית-הספר עבור ילדיהם. התוצאות של בתי-הספר מתפרסמות, והעיתונים המקומיים יוצרים'טבלאות ליגה' של בתי-ספר. ההורים אמורים לבחור את בתי-הספר שבראש הליגה".
ואיך זה משנה את עבודתי כמורה?
"זה משנה את העבודה שלך באופן עמוק: אתה נעשה ממוקד הרבה יותר בתוצאות, כלומר בציונים".
ובמה התמקדתי לפני כן?
"אני לא רוצה לעשות רומנטיזציה לדרך שבה מורים עבדו בעבר. בעבר עשו בבתי-הספר הרבה עבודה טובה, וגם קצת עבודה לא טובה. אבל קח לדוגמה את בית-הספר היסודי: בעבר היה סיכוי הרבה יותר טוב שמורים יקדישו זמן לתחומי העניין של הילדים. כך שאם ילדים העלו משהו שבאמת עיניין אותם, המורה יכול היה להסיט את מוקד השיעור ולומר משהו כמו:'כן, בסדר, בואו נלך עם זה, זה באמת מעניין. בואו נעשה עם זה עוד משהו בשבוע הבא'. וזה אכן מה שמורים היו עושים. הם יכלו לבנות על תחומי העניין וההתלהבות של הילדים, ובמהלך השיעור היה זמן להתייחס לילדים ולהגיב אליהם. תוכנית הלימודים היתה גמישה יותר. המורים לא היו צריכים למהר לסיים את כל תוכנית העבודה כדי להגיע לסוף השליש. מורים אמרו שהם יכולים לעסוק בהוראה אמיתית כיוון שלא היה צורך למהר ולדחוף את כל החומר לראש של הילדים – מה שמערכת החינוך הנוכחית מעודדת".
גווירץ טוענת שבתי-הספר באנגליה סובלים מ"עומס יתר של שינויי מדיניות תכופים ויוזמות חדשות". "כמעט כל שבוע מתפרסמת מדיניות חדשה שמורים נדרשים להתאים עצמם אליה", היא אומרת. "כשאני מבקרת בבתי-הספר אפשר לראות הוראה יצירתית ומעולה – עדיין. אני לא רוצה לומר שכל זה נעלם. אבל אתה תמיד מרגיש שהמורים האלה עושים את זה למרות שינויי המדיניות, ולא בזכותם. אין שום דבר בשינויים האלה שעוזר להם לעשות את מה שהם עושים היטב, כלומר להגיע לילדים, לפתח עימם יחסים משמעותיים. אחד הדברים העצובים שמורים אומרים הוא שיש להם פחות ופחות זמן לפתח יחסים עם התלמידים, ויחסים נמצאים בלב לבה של ההוראה. קובעי מדיניות צריכים להבין את זה, וכל דבר שהם עושים הם צריכים לחשוב, איזו השפעה תהיה לזה על היחסים בין מורים לתלמידים".
אז על מה את ממליצה?
"הייתי ממליצה על מתן תשומת לב ליחסים ולפיתוח מקצועי איכותי. הפיתוח המקצועי כיום אינו מבוסס על פרקטיקה פדגוגית טובה שנקודת המוצא שלה היא המקום שבו המורים נמצאים או מה שמעניין אותם. מובן שטוב להזין את המורים ברעיונות חדשים, רעיונות שהם אולי לא היו חושבים עליהם באופן עצמאי; אבל צריך לעשות את זה בהקשר שיאפשר להם לחבר את הרעיונות האלה למה שהם עושים בפועל בכיתות. מורים פשוט צריכים יותר מרחב ויותר זמן לחשוב. במקום זאת הכל נעשה בצורה של הוראות מלמעלה למטה. הכל מוכתב מדי".
האם היית רוצה להעביר מסר מיוחד לאנשי החינוך בישראל?
"אני לא בטוחה שהדגשתי די הצורך עד כמה עליהם להתנגד לקווי המדינות שתיארתי. אני לא בטוחה שהבהרתי די הצורך עד כמה הרפורמה כאן היא בלתי מאוזנת: מורים נעשו דומים יותר לטכנאים, משום שהם מוציאים אל הפועל מדיניות ורעיונות שבאו ממקומות אחרים במקום שייקחו חלק בעיצוב המדיניות, במקום שיקבלו את ההחלטות בכיתה באופן עצמאי ומקצועי. אני חושבת שחלק מהותי מן היחסים בין מורים לתלמידים הוא היכולת של המורה לקבל החלטות הרגישות לילדים שאיתם הוא עובד ולהקשר שבו הוא עובד. הוראה היא דבר תלוי-הקשר. אי-אפשר פשוט לציית לכללים ולנהלים. בכל רגע צריך להגיב למה שהילדים עושים. המערכת שלנו לא מאפשרת למורים לעשות את זה כפי שאיפשרה בעבר".
לעיון נוסף:
ד"ר אדם לפסטיין הוא חוקר במחלקה לחינוך של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה
yyya
האם הרפורמה באנגליה ושיפור שכר המורה הביאה גם לשינוי במערך השעות של המורה במסגרת ביה"ס