הקניית כלים וטיפוח כשירויות בד בבד עם טיפוח חוללות עצמית

כ"ץ, ש' ופריש, י' (2013). חוללות עצמית במכללה להוראה: הלכה למעשה (עמ' 36-21). חיפה: שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך.

תהליך הלמידה הקונסטרוקטיביסטית מבוסס על אינטראקציה פעילה של כל יחיד עם סביבתו הפיסית, התרבותית, החברתית והאידאית ועל בנייה פעילה של ידע חדש. בנייה זו מעניקה לכל אדם משמעות אישית של העולם. על בסיס הנחה זו פותחו מודלים אחדים של למידה, בהם המודל להכוונה עצמית בלמידה (self-regulated learning). במודל זה מוקד השליטה הוא התלמיד המוביל והמכוון את למידתו.

שליטת הלומד פירושה, בין היתר, חופש בחירה בעניינים כמו מה ללמוד, במה להתמקד, איך, כמה, מתי ועם מי ללמוד, באיזה קצב להתקדם וכיצד להעריך תהליכים ותוצרים. הכוונה עצמית בלמידה מתייחסת ליכולת של הלומד לפקח באופן מודע על מחשבותיו, על הרגשותיו ועל התנהגותו במהלך הלמידה ומתייחסת למאפיינים מטה-קוגניטיביים, מוטיבציוניים והתנהגותיים, המעידים על ההשתתפות הפעילה של הלומד בתהליך הלמידה.

בתהליך למידה של הכוונה עצמית מעורבים מנגנונים ואסטרטגיות למידה שונים. את המיומנויות והכישורים הספציפיים הנדרשים מלומד בעל הכוונה עצמית, אשר אותם מנסים לטפח מחברי הספר, הם מתארים בחמישה ממדים: (1) פיתוח כשירויות קוגניטיביות; (2) פיתוח כשירויות מטה-קוגניטיביות; (3) פיתוח מיומנויות ניהול המשאבים; (4) פיתוח כשירות חברתית; (5) פיתוח איכויות ומוטיבציה פנימית.

טיפוח הכשירויות הקוגניטיביות נעשה בכמה דרכים: טיפוח החשיבה, טיפוח הנטיות לחשיבה (predispositions), שימוש באסטרטגיות חשיבה, שימוש בשפת החשיבה, שימוש בשפת החשיבה באופן מערכתי, חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית. כשירויות מטה-קוגניטיביות כוללות: רפלקטיביות והערכה עצמית, מעקב וויסות, הערכה ומשוב והעברה (transfer).

הכישורים הנדרשים מלומד בעל הכוונה עצמית הם: ארגון הזמן והסביבה הלימודית, יכולת שימוש בכלי מחקר, יכולת חיפוש מקורות וסיוע ושיתוף בידע וביזורו. פיתוח תקשורת עם הסביבה, ניהול שיח או דיון, דיאלוג, שכנוע, הנהגה, עבודה בצוות, הקשבה, שיתוף פעולה, ניסוח משוב, קבלת משוב, וניסוח ביקורת – כל אלה הם חלק מטיפוח הכשירות החברתית.

פיתוח איכויות אישיות קשור למוטיבציה פנימית. מאחר שאסטרטגיות למידה אינן מבטיחות למידה משמעותית אם אין מוטיבציה להשתמש בהן, יש חשיבות לטיפוח האוריינטציה המוטיבציונית של הלומד. כדי לטפח לומד בעל הכוונה עצמית מציבים יעדים גדולים, מטפחים חוללות עצמית והשקעת מאמץ לביצוע משימות, מדגישים את ערך המטלות הבית-ספריות ומעודדים רגשות חיוביים, יצירת עניין, הנאה ומעורבות בלמידה.

בתרבות של הכוונה עצמית בלמידה אפשר לדבר על מספר עקרונות פדגוגיים היוצרים סביבה לימודית, אשר מאשפרת הכוונה עצמית: (1) הדגשת הקשר בין הנלמד חיים; (2) הבניית למידה סביב רעיונות מרכזיים; (3) הערכה בהקשר הלימודי ושיתופיות בלמידה; (4) פתיחות דינמיות, גמישות ואווירה דמוקרטית; (5) דמוקרטיה; (6) מעורבות, מחויבות, אחריות; (7) העצמה, עידוד יוזמה, התייחסות לשגיאות כמנוף לצמיחה; (8) אווירה תומכת, גאוות יחידה ואכפתיות.