הצצה חפוזה לעולמם הסבוך של המנהלים
אופלטקה, י' (אוקטובר, 2014). "הצצה חפוזה לעולמם הסבוך של המנהלים", ביקורת ספר. הד החינוך, פ"ט(1), 99-98.
אברהם פרנק, על כתפיהם: עולמם הפוליטי של מנהלי בתי הספר בישראל בעשור השני של המאה ה–21, רסלינג 2014
רפורמות חינוכיות רבות בארץ ובעולם הופכות את תפקידו של מנהל בית הספר למורכב יותר ומחייבות אותו לרכוש מגוון כישורים, ובכללם כישורים פוליטיים. בכישורים פוליטיים אלה עוסק ספרו של ד"ר אברהם פרנק, מנהל בית ספר בעברו. הספר מתבסס על ראיונות מובְנים למחצה של הכותב עם חמישים מנהלים ומנהלות מכל המגזרים (למעט החרדי והחינוך המיוחד) במסגרת עבודת הדוקטורט שלו.
הספר מחולק לשלושה רבדים, נוסף על מבוא ופרק סיכום, העוסקים בהיבטים שונים של תפקיד המנהל. במבוא מציג הכותב את שאלותיו באמצעות דמות בדיונית בשם יעל, מנהלת בית ספר, ושואל מיהי יעל; מה היא עושה במהלך יום עבודתה; האם אפשר להסתדר בלעדיה בבית הספר; אילו יחסים יש לה עם מי שסביבה ומעליה; ובעיקר הוא שואל אותה מדוע קולם של המנהלים אינו נשמע. המחבר משיב חלקית על שאלה זו ומסביר שהעולם החיצוני לבית הספר "כולל גורמים רבי עוצמה שלמנהל יש עמם מגעים אינטנסיביים, והם משפיעים על תפקודו ועל יכולתו לעמוד במשימות ההולכות ומתרבות". תיאור תהליך המחקר וכלי המחקר, כנדרש בכל דוח אקדמי, חותם את המבוא.
הרובד הראשון בספר מפנה את תשומת לבו של הקורא לסביבת עבודתו המשתנה של מנהל בית הספר, סביבה המתאפיינת בערעור הסמכות; בדרישות רבות יותר לשיתוף מורים בהחלטות; ובמבחנים בינלאומיים משווים בהשפעת הגלובליזציה. זאת ועוד, מנהל בית הספר נאלץ להתמודד עם בעיית המשילוּת החריפה במדינת ישראל, הגורמת לאי־יישום של החלטות ממשלה וכנסת, ועם רפורמות חינוכיות רבות דוגמת "אופק חדש" ו"עוז לתמורה". כל היבט כזה בסביבת עבודתו של המנהל נידון בקצרה בפרק זה, והמחבר מתאר את הנעשה בארץ ובעולם ואת דרך השפעתו על עבודת הניהול.
לאחר תיאור קצר של סביבת המנהל בימינו פונה המחבר להציג את מוקד מחקרו — התחום הפוליטי בניהול בית ספר (הרובד השני בספר). המחבר מכנה את התחום הזה "המעגל החיצוני בעבודתו של המנהל", והוא עוסק במגעים עם גורמים חוץ־בית ספריים. המעגל החיצוני מציב למנהלים דרישות רבות המאתגרות את יכולתו לעמוד במשימותיו. למעגל זה שייכים משרד החינוך, הפיקוח, הרשות המקומית, ההורים, ארגוני המורים, התקשורת המקומית, תרבות הנוער, בתי המשפט ועוד.
הרובד "הפוליטי" מורכב משמונה "סיפורים" פוליטיים, שמפאת קוצר היריעה אתייחס כאן רק לאחדים מהם. הראשון, סטנדרטיזציה פדגוגית והמבחנים הארציים, אשר עוררו מחלוקות אידאולוגיות וחינוכיות רבות מאז שהושקו בישראל לפני עשור. מנהלים רבים, כך מצא הכותב, אינם מייחסים חשיבות רבה למבחני המיצ"ב ואינם נוטים לראות בהם מכשיר לשיפור בית הספר. הם מסתפקים בהשוואת ציוני תלמידיהם לציונים של תלמידי בתי ספר אחרים כדי לקבל מושג על מיקומו של בית ספרם בין בתי הספר.
נושא אחר שהמחבר דן בו נוגע להיווצרותם של תנאי שוּק בחינוך ושואל אם החינוך הוא מוצר, אם המנהל הוא בעל חברה בע"מ. פרנק סבור שרפורמות המאפשרות להורים לבחור בית ספר מעוררות תחרות בין בתי הספר והופכות את התלמידים והוריהם ל"לקוחות" ואת המורים והמנהלים ל"נותני שירות". את דיונו ברפורמות השוק הוא שוזר בכתבים העוסקים באפליה ובקיפוח מגזרי וכלכלי במערכת החינוך בארץ (לעומת המגזר הערבי למשל). מעניין שהמנהלים במחקר ביטאו חששות וחוסר ודאות מהתחרות הנכפית עליהם מול בתי ספר אחרים, הדגישו את התחרות הלא הוגנת הקיימת במצבים מסוימים והפנו את תשומת הלב להשפעתה של התקשורת המקומית על התחרות.
יסוד משפיע נוסף הוא הרשות המקומית. הרשות המקומית היא הגורם השני בעוצמתו לצד משרד החינוך. המחבר מזהה יחס אמביוולנטי של המנהלים כלפיה. רבים מדווחים על קשיים בהתמודדות עמה ורבים אחרים מביעים שביעות רצון ממנה. הפרק מציג את קולותיהם של אלה ואלה וממחיש את היתרונות והחסרונות הטמונים בקשר שבין בית הספר לרשות המקומית.
המחבר מייחד מספר עמודים גם להשפעתם של ארגוני המורים ומעלה שאלה מעניינת בפתח הסיפור הפוליטי השביעי: "את מי הם משרתים?" הוא מפנה את תשומת הלב לעובדה שהמנהלים והמורים הכפופים להם חברים באותו ארגון עובדים, והמנהלים שואלים על מי יגן הארגון במקרה של עימות בינם לבין מורה. קולם האמביוולנטי של המנהלים כלפי ארגוני המורים מובא בציטוטים מפיהם.
הרובד השני בספר (המציג את הסיפורים השונים של המנהלים) נחתם בסיפורם של מנהלי בתי הספר הערביים בישראל. לפי המחבר, רבע מתלמידי המדינה לומדים בחינוך הערבי אך הפערים בינם לבין התלמידים היהודים (ללא החרדים) עדיין גדולים מאוד. ואכן, המנהלים הערבים במחקר דיווחו על שלושה נושאים ייחודיים בולטים בניהול בית הספר הערבי: הפוליטיקה החמולתית, מידת האחריות הקהילתית של המנהלים והשאלה המגדרית של מנהלות נשים. קולותיהם של המנהלים הערבים אינם משאירים ספק באשר למורכבותו של הניהול בחברה מסורתית, במיוחד למנהלות. למשל, איך יטפל המנהל או המנהלת בקטטות בין חמולות בכפר; איך מתמודדים עם דרישות למינוי אדם לא מתאים שהוא בן החמולה של ראש העיר. קשיים כאלה מלווים גם מנהלים יהודים, אך עוצמת הקונפליקט הבין־חמולתי רבה יותר (ומגיעה עד כדי רצח, כפי שאירע לאחרונה בטייבה).
הרובד השלישי והאחרון של הספר עוסק בנושאים של סמכות, אחריות ועומס בתפקיד מנהל בית הספר. המחבר קובע כי סמכותו של מנהל בית הספר בארץ נותרה עמומה למרות כמה ועדות מכובדות שעסקו בנושא. בעמודים הבאים נחשף הקורא לקולותיהם של מנהלים המדגישים את האחריות הרבה מול הסמכות המועטה שלהם. מנהל אחד מוחה ש"האחריות היא בכלל כיסוי תחת של כולם, והמנהל הוא שאחראי על הכול. זה מטורף והזוי".
לקראת סוף הספר מנתח פרנק את עומס העבודה הרב של המנהל, נושא שלא זכה עד כה להתייחסות מחקרית נאותה בארץ. מנהלת אחת אומרת: "העומס הוא אין סופי. שואף לאין סוף, אין סוף של עבודה, ואם אתה מנהל יצירתי, אז יש לך עומס עוד יותר גדול כי אתה לא נח".
תרומתו העיקרית של הספר היא בהצבתו לפני הקורא הישראלי — ובתמציתיות רבה — את מגוון הסוגיות המעסיקות כיום את העוסקים בניהול בתי ספר ובפרי?ת מורכבותו של התפקיד, יחד עם המלצות לשינוי המדיניות החינוכית. הספר יעורר עניין מיוחד בקרב מכשירי מנהלים וסטודנטים למנהל החינוך. אך אליה וקוץ בה: התמציתיות מאפשרת הצצה חפוזה בלבד למגוון הסוגיות המעסיקות מנהלים בימינו, אך במחיר חלקים קצרים המקשים על קריאה סדורה ורצופה ועל מציאת קו סיפורי ברור.