הפרטת החינוך נמשכת

דיין, אריה. "הפרטת החינוך נמשכת ", הד החינוך, גיליון מספר 05, אפריל 2012, עמודים 22-24.

דוח שנתי חדש של מכון ון ליר, "בין הציבורי לפרטי: הפרטות והלאמות בישראל", סוקר את תהליכי ההפרטה המתחוללים בכל תחומי העשייה הממשלתית בישראל: במערכות הבריאות, המשפט, הביטחון, הרווחה, בחברות הממשלתיות וכמובן במערכת החינוך.

הדוח הוא תוצר של מחקר בשם "אחריות המדינה, גבולות ההפרטה וסוגיית הרגולציה" של המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים.


עורכי הדוח, ד"ר אמיר פז־פוקס ואלעד לשם, מנסחים תובנות על דרכי קבלת ההחלטות והביצוע של המפריטים ועל דרך הפיקוח (רגולציה) על תהליך זה ותוצריו.
"ברוב המקרים שסקרנו בדוח", אומר אמיר פז־פוקס, ממחבריו, "נמנעה המדינה מלהקצות את המשאבים והמומחיות הנדרשים לשם רגולציה נאותה של תהליך ההפרטה". 
 
הדוח מנתח את התהליכים שהוא מתאר באופן ביקורתי מאוד.
מן העיון בדוח עולה שמכרז 43/10 "למתן שירותי ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה כלכלית חברתית למדינת ישראל" (שבו זכתה חברת הייעוץ האמריקנית ראנד ואשר עורר ביקורת רבה) אינו חריג במיוחד. ממשלת ישראל מפריטה, מתברר, את ערכי הלאום שלה.
הנה לדוגמה מכרז מ־14 ביולי 2011 – "מכרז פומבי למתן שירותי ייעוץ וסיוע בכתיבת תוכנית אסטרטגית לפיתוח ערכי המורשת הלאומית". המכרז נועד לבחור את הגוף הפרטי שיקבע מהם אתרי המורשת הלאומית של ישראל. 

"רשימת הנושאים הארוכה", כתבו המחברים בפרק הסיכום, "מעידה על התפשטות תופעת ההפרטות למגוון רחב של תחומים – מרכבת ישראל ועד מורים בבתי הספר, מעובדי רווחה ועד תכנון המדיניות האסטרטגית של ישראל [...]. פעמים רבות התברר שההפרטה בוצעה בלא שנבדקה יעילותה וכדאיותה הכלכלית, ובמקרים שנעשתה בדיקה כזאת לא תמיד התחשבו בתוצאותיה. בחינת הדברים לעומקם מגלה כשלים ופגמים לא מעטים במדיניות ההפרטה".

• • •
בשיחה עמו מפרט ד"ר פז־פוקס, מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו ובחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, את הפגמים העיקריים: "בעקבות המשברים הכלכליים של 2008 בוצעה במדינות מערביות רבות הערכה מחדש של מדיניות ההפרטה. ברוב המקרים שסקרנו בדוח נמנעה המדינה מלהקצות את המשאבים והמומחיות הנדרשים לשם רגולציה נאותה של תהליך ההפרטה. למעשה, בחלק מהמקרים החליטה המדינה להפריט את הרגולציה עצמה". וכן, "הליכי ההפרטה בישראל אינם שקופים ואינם זוכים לדיון ציבורי של ממש".

למרות המשבר הכלכלי העולמי, תומכי ההפרטה ממשיכים להאמין בה ודורשים עוד הפרטה.
"הנחת המוצא של תומכי ההפרטה היא שכל הפרטה של מוצר או שירות תייעל ותוזיל את ייצורם ומחירם. לעתים קרובות המציאות סותרת את ההנחה הזאת; זוהי הנחה דוגמטית ולא אמפירית. אתה מראה לחסידי ההפרטה, שההפרטה אינה מגבירה את היעילות ואינה מוזילה את השירות והם מופתעים – אבל הם מסרבים להיפרד מהדוֹגמה שלהם. זה הפך לעניין דתי כמעט".

חינוך מופרט
בפרק העוסק למערכת החינוך מתייחסים המחברים לחמישה תהליכי הפרטה המתחוללים בגזרות שונות של המערכת. תהליכי הפרטה מתחוללים בשנים האחרונות בשלוש גזרות; בשתיים מהן החלו תהליכי ההפרטה השנה. לכאורה אין קשר בין הגזרות הללו, אך ביחד הן מייצרות תמונת הפרטה נמרצת למדי של החינוך במדינת ישראל.

מורים מחליפים בבתי הספר
בשנת 2010 העבירו מורים מחליפים יותר מ־83,000 שיעורים.
על רקע המטלות הנוספות שהסכמי העבודה החדשים "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" מטילים על המורים החליט משרד החינוך לצמצם עד למינימום את מספר המורים בבית הספר היכולים למלא את מקומם של מורים חסרים.

כדי לסייע למנהלים להתמודד עם הבעיה פרסם המשרד ביוני 2011 "מכרז להקמה ולתפעול של מאגר ממלאי מקום חיצוניים".

לפי המכרז, קבלן חיצוני יקים מאגר מורים מחליפים ויספק מורים ממלאי מקום בהתאם לצורך ולדרישה. במאגר הזה ייכללו מורים בחופשה, מורים במשרה חלקית, סטודנטים, גמלאים, אקדמאים, מורות חיילות לשעבר, מורות בשירות לאומי לשעבר, בעלי מקצועות שיש להם זיקה לחינוך ועוד.

מחברי הדוח מוצאים שלושה חסרונות בולטים בהסדר החדש הזה: הוא מאפשר העסקה של מורים ללא תעודת הוראה, הוא מקנה לקבלן סמכות לקבוע אם המועמד מתאים לקריטריונים של משרד החינוך והוא מבזבז כספי ציבור.

עמותות וגופים עסקיים בבתי הספר
בשנים האחרונות ניכרת מעורבות גדלה והולכת של חברות מסחריות, עמותות וקרנות פרטיות בנעשה בתוך בתי הספר. השפעתם של הגורמים המסחריים הללו ניכרת לא פעם גם בתוכני הלימודים.
"חוק איסור פעילות מסחרית במוסדות חינוך", שנחקק ב־2007 והעביר סמכויות לאישור מיזמים מסחריים מידי מנהלי בתי הספר לידי משרד החינוך, לא הצליח לבלום את התהליכים הללו.


לדברי מחברי הדוח, הסיבה העיקרית לכך קשורה לעובדה שהנהלים שפרסם המשרד בדצמבר 2010 לשם יישום החוק מ־2007 לוקים בשני חסרונות:

(1) הקריטריונים לאישור תכניות לימוד במימון חיצוני "אינם נותנים מענה לחשש מפני כניסתם של גופים המקדמים סדר יום פרטיקולרי או בעייתי, כגון עידוד הצרכנות, התעלמות מזכויות מיעוטים והצגה מוטה של נושאים במחלוקת ציבורית";

(2) הנהלים אינם נוגעים לתנאי העסקתם של המורים והמדריכים המועסקים על ידי הגופים החיצוניים המורשים להיכנס לבתי הספר. "השיטה החדשה", הם מסכמים, "עלולה להפוך את בתי הספר לשווקים".


מכינות קדם־אקדמיות
המכינות הקדם־אקדמיות הן מסגרות חינוכיות המאפשרות כניסה אל עולם ההשכלה האקדמית לבוגרי בתי ספר תיכוניים שאין בידיהם תעודת בגרות. ב־48 המכינות הפועלות היום ליד האוניברסיטאות והמכללות לומדים כ־12,000 סטודנטים.
את המכינות הראשונות הקים משרד החינוך בסוף שנות השישים, והוא ניהל אותן באמצעות הקרן לקידום החינוך, יחידת סמך במשרד. יחידה זו הפכה ב־1973 לעמותה, אך המשיכה לפעול בתוך המשרד למרות השינוי במעמדה ובשמה – מ"הקרן לקידום החינוך" ל"אגודה לקידום החינוך".

שינוי משמעותי ראשון ביחסו של המשרד לארגון פעילות המכינות ולפיקוח עליה חל בשנת 2000, אז פרסם המשרד מכרז לבחירת הגוף שיעסוק בכך. בשני המכרזים הראשונים (ב־2000 ו־2005) זכתה האגודה לקידום החינוך עצמה ודבר לא השתנה הלכה למעשה בדרך פעילותן של המכינות.

במכרז השלישי, ב־2009, זכתה חברה פרטית־עסקית.
חברה זו, "מרמנת", החלה לארגן את פעילות המכינות ולפקח עליה בתחילת 2010.

העברת המכינות לידי חברה עסקית עוררה ביקורת ציבורית.
ח"כ זבולון אורלב, שעמד אז בראש ועדת החינוך של הכנסת, טען כי הצעד מהווה "הפרטה של ליבת הפעילות הפדגוגית והמקצועית של משרד החינוך".
סטודנטים ברחבי הארץ התארגנו למאבק בהפרטת המכינות.

הביקורת הציבורית עשתה את שלה, ושר החינוך גדעון סער הקים "ועדה לבחינת פעילות המכינות הקדם־אקדמיות" בראשותו של ירום אריאב, וזו המליצה לבטל את העברת הפיקוח על המכינות לידיו של גורם עסקי ולהפקידו בידי המועצה להשכלה גבוהה. שר החינוך הודיע כי הוא מאמץ את המלצות הוועדה.


שכר דיפרנציאלי למורים
"הסכם 'עוז לתמורה' שנחתם בחודש אוגוסט 2011 בין ארגון המורים העל־יסודיים לבין משרד החינוך", כותבים מחברי הדוח, "כולל שיטת תגמול למורים המבוססת בין השאר על הערכה והצטיינות. שיטה זו נקבעה בהתאם להמלצה שהופיעה בדוח ועדת דברת".

שיטת התגמול הזאת היא סוג של הפרטה בהיותה "מתכונת פעולה שמכניסה היבטים מסחריים גם למרחב הציבורי.
על פי ההסכם, כ־10 אחוז מהמורים הטובים ביותר יקבלו תגמול של 8,000 שקלים לשנה, 10 אחוז נוספים – תגמול של 5,600 שקלים; 10 אחוז הבאים אחריהם – תגמול של 4,800 שקלים; ו־20 אחוז הבאים אחריהם – תגמול של 3,600 שקלים".

הדוח צופה ששיטה זו תגרום למצב ש"מורים יימנעו מלדווח על קשיים הפוקדים אותם מחשש שסיכוייהם ליהנות מתגמול כספי ייפגעו" וש"מורים יימנעו מלשתף מורים אחרים בשיטות הוראה שהוכיחו את עצמן או לעזור למורים שייתפסו בעיניהם כמתחרים על התגמול הכספי".


בתי ספר פרטיים בחינוך הממלכתי
בית הספר "חברותא", שנפתח לפני שלוש שנים ביוזמת המועצה המקומית כפר שמריהו, גובה מתלמידיו שכר לימוד של כ־35,000 ש"ח בשנה ומבטיח להם תנאי לימוד ואיכות הוראה "שאינם מוכרים בחינוך הממלכתי בישראל".

משרד החינוך ראה בהקמתו פגיעה במערכת החינוך הממלכתית, וסירב להעניק לו רישיון הפעלה.

בית הספר ערער על החלטת המשרד, וועדת ערר בראשות שופט קיבלה את עמדתו וחייבה את המשרד להעניק לו את הרישיון המבוקש (ואת המימון הממלכתי הנלווה אליו).

משרד החינוך ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך הערעור נדחה.
"מותר למשרד החינוך לשאוף להנהגת מדיניות שתתבסס על העדפת בתי הספר הציבוריים על פני בתי ספר פרטיים", קבעה השופטת שרה גדות, אך קודם לכן יהיה עליו לדאוג לשינוי החקיקה הקיימת. משרד החינוך ערער על פסק הדין הזה לפני בית המשפט העליון.

בית הספר "חברותא" הוא אפוא מקרה מבחן. להחלטת בית המשפט העליון בעניינו יהיו משמעויות מרחיקות לכת.