הסללה והשפעתה ארוכת הטווח על הישגי ההשכלה והשכר של תלמידות ותלמידי תיכון בשנות התשעים
בר-חיים, א' ופניגר, י' (2022). הסללה והשפעתה ארוכת הטווח על הישגי ההשכלה והשכר של תלמידות ותלמידי תיכון בשנות התשעים. נייר מדיניות מס' 05.2022, ירושלים: מרכז טאוב
עיקרי הדברים:
- המסלול העיוני המצומצם, בניגוד למסלול המקצועי, מאפשר קבלה של תעודות בגרות אך אינו משפר את רמות ההשכלה הגבוהה והשכר של בוגריו בהשוואה למסלול המקצועי.
- אחוז הילדים/ות להורים משכילים הגבוה ביותר הוא במסלול המדעי-טכנולוגי, לאחר מכן במסלול העיוני הרגיל, במסלול הטכנולוגי הרגיל, במסלול המקצועי ובמסלול העיוני המצומצם.
- הרפורמות והשינויים שנעשו בחינוך העל-יסודי בישראל משנות השבעים ועד שנות התשעים לא שינו מהותית את הקשר שבין הרקע החברתי למיקום בהיררכיה של תוכניות הלימודים.
- בכל המסלולים ההסתברות שבנים ובנות להורים משכילים ישיגו תואר אקדמי גבוהה משמעותית מזו של אחרים.
- שלא במפתיע, בוגרות ובוגרי המסלול המדעי-טכנולוגי הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג תואר ראשון לפחות.
- אחריהם נמצאים מי שלמדו במסלול העיוני הרגיל, אחריהם תלמידות ותלמידי המסלול הטכנולוגי, ובהפרש ניכר אחריהם – בוגרות ובוגרי המסלול המקצועי.
- הסיכוי של תלמידי המסלול העיוני המצומצם לרכוש תואר אקדמי נמוך מאוד. זאת, על אף שמסלול זה נועד להרחיב את מעגל הזכאים לתעודת בגרות מתוך הבנה כי התעודה היא מפתח הכניסה להשכלה הגבוהה.
- המסלול העיוני המקוצר נוצר בשנות התשעים של המאה העשרים כדי לספק מענה לימודי לתלמידות ותלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך ובעלי הישגים קודמים נמוכים, אשר בעשורים קודמים היו מופנים ברובם לחינוך מקצועי ללא בגרות.
סדרת רפורמות שהוביל משרד החינוך מתחילת שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים שינו באופן מהותי את מבנה הלימודים בחינוך העל-יסודי בישראל. במרכזן של רפורמות אלו עמד הניסיון להתמודד עם דפוסי אי-שוויון שנוצרו בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה. בעקבות רפורמות אלו עבר החינוך העל-יסודי בישראל ממודל של הסללה מוקדמת ונוקשה יחסית למודל ששם דגש רב יותר על גיוון של תוכניות הלימודים, בחירה של התלמידות והתלמידים (והוריהם) ואקדמיזציה של מסלולי לימוד מקצועיים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על הסללה
מחקר זה מתמקד במחזורים הראשונים אשר נחשפו באופן מלא לרפורמות, ובוחן את הישגי ההשכלה והתעסוקה של בני ובנות קבוצה זו בעזרת קובץ נתונים המתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשילוב עם נתוני משרד החינוך, המוסדות להשכלה גבוהה ורשות המיסים.
מאז שנות התשעים יש למעשה בישראל חמישה "מסלולי לימוד" עיקריים בחינוך העל-יסודי:
- מסלול מדעי-טכנולוגי מתקדם, שנחשב ליוקרתי מכולם.
- מסלול עיוני כללי.
- מסלול עיוני מצומצם.
- מסלול טכנולוגי כללי.
- מסלול בעל אוריינטציה מקצועית.
יש זיקה ברורה בין הרקע החברתי-כלכלי של התלמידות והתלמידים ובין מסלול הלימודים שהם לומדים בו, וכי למסלול הלימודים הזה יש השלכות מרחיקות לכת על סיכוייהם להשיג תואר אקדמי ועל הכנסתם כבוגרים. אמנם המסלול העיוני המצומצם, המועדף על בתי ספר רבים כמסלול לתלמידים "חלשים", מאפשר השגת תעודת בגרות – דבר שנמנע בעבר מרבים מאלו שהופנו למסלול המקצועי – אולם סיכוייהם של הלומדים במסלול זה לרכוש השכלה גבוהה והשכר שלהם בעשור הרביעי לחייהם דומים לאלו של תלמידי ותלמידות המסלול המקצועי.
רקע
במהלך שנות קיומו השתנה החינוך העל-יסודי בישראל, וממערכת דואלית המפרידה באופן ברור בין חינוך עיוני למקצועי, בדומה למערכת החינוך בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה, הוא נהפך למערכת המגוונת את מסלולי הלימוד השונים ומדגישה את ממד הבחירה בהם, בדומה למערכת החינוך במדינות דוגמת ארצות הברית ואנגליה. השינוי הוא תוצאה של תהליך הדרגתי שהתרחש מתחילת שנות השבעים ועד שנות התשעים של המאה העשרים. במסגרת תהליך זה נעשו ארבעה צעדים עיקריים:
- ביטול מבחן הסקר שהיה נערך בכיתה ח' (שהייתה אז הכיתה האחרונה בבית הספר היסודי) ועל פיו נקבע אופיו של בית הספר העל-יסודי שבו ימשיך התלמיד את לימודיו – עיוני או מקצועי;
- הקמת חטיבות הביניים;
- הארכת חוק לימוד חובה מכיתה ח' לכיתה י'.
- המעבר מתיכונים בעלי אופי עיוני או מקצועי מובהק לתיכונים מקיפים הכוללים מגוון רחב של תחומי לימוד.
ספרות המחקר מראה מתאם ברור בין המסלול ובין מאפייני הרקע של התלמידות והתלמידים, והדבר בולט במיוחד ביחס להשכלת ההורים (Shavit & Ayalon 2004). בעוד ההשכלה הממוצעת של הורי התלמידות והתלמידים במסלול העיוני וההנדסי דומה וגבוהה יחסית, השכלתם של הורי התלמידות והתלמידים במסלול הטכנולוגי נמוכה יותר, ושל הורי התלמידות והתלמידים במסלול המקצועי נמוכה אף יותר.
גבולות המחקר ותרומתו
המחקר מאיר בעיקר את המסלול העיוני המצומצם שקלט תלמידות ותלמידים רבים בעלי מאפיינים שהיו נפוצים בעשורים הקודמים במסלול הלימוד המקצועי.
במסגרת המחקר נבדקו יהודים ילידי ישראל בשנים 1978–1983.
ממצאים
אחוז הבנים והבנות להורים משכילים הגבוה ביותר הוא במסלול המדעי-טכנולוגי, לאחר מכן במסלול העיוני הרגיל, במסלול הטכנולוגי הרגיל, במסלול המקצועי ובמסלול העיוני המצומצם. ממצאים אלו מצטרפים לממצאים של שורה ארוכה יחסית של מחקרים קודמים אשר הראו שהרפורמות והשינויים שנעשו בחינוך העל-יסודי בישראל משנות השבעים ועד שנות התשעים לא שינו מהותית את הקשר שבין הרקע החברתי למיקום בהיררכיה של תוכניות הלימודים (ראו למשל איילון, 2000 ;בלנק ואחרים, 2015 ; 2004, Shavit & Ayalon).
בכל המסלולים ההסתברות שבנים ובנות להורים משכילים ישיגו תואר אקדמי גבוהה משמעותית מזו של אחרים.
שלא במפתיע, בוגרות ובוגרי המסלול המדעי-טכנולוגי הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג תואר ראשון לפחות. אחריהם נמצאים מי שלמדו במסלול העיוני הרגיל, אחריהם תלמידות ותלמידי המסלול הטכנולוגי, ובהפרש ניכר אחריהם – בוגרות ובוגרי המסלול המקצועי.
לממצאים נודעת חשיבות רבה בעיקר מבחינת המסלול העיוני המצומצם. מסלול זה נועד כאמור להרחיב את מעגל הזכאים לתעודת בגרות מתוך הבנה שתעודת הבגרות היא מפתח הכניסה להשכלה הגבוהה. ואולם, הסיכוי של תלמידי מסלול זה לרכוש תואר אקדמי נמוך מאוד.
סיכום ומסקנות
- הרקע החברתי קשור קשר הדוק להתמיינות למסלולי לימוד שונים.
- לתלמידות ותלמידים שלהוריהם אין השכלה אקדמית יש סיכוי נמוך יחסית להיכנס למסלולי לימוד סלקטיביים בתיכון
- גם סיכוייהם לרכוש השכלה גבוהה וליהנות משכר גבוה נמוכים יחסית.
- לעומת זאת, לילדות וילדים להורים משכילים יש סיכוי טוב הרבה יותר ללמוד במסלולי לימוד סלקטיביים, לרכוש השכלה אקדמית וליהנות מרמות שכר גבוהות יחסית.
- חלק מהקשר בין השכלת ההורים להצלחת בניהם ובנותיהם בתחום ההשכלה והתעסוקה יש לייחס גם להורשה גנטית, שבמחקר זה אין לנו אפשרות לפקח עליה מבחינה סטטיסטית.
- עם זאת, חשוב לזכור שמחקרים עדכניים מראים שהחלק של ההורשה הגנטית מכלל ההעברה הבין-דורית של יתרונות השכלתיים מוגבל יחסית ואפשר לייחס לו רק כ-25%-15% מהשונוּת המוסברת לסקירה עדכנית ראו (Mills & Tropf 2020).
המסלול העיוני המקוצר נוצר בשנות התשעים של המאה העשרים כדי לספק מענה לימודי לתלמידות ותלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך ובעלי הישגים קודמים נמוכים, אשר בעשורים קודמים היו מופנים ברובם לחינוך מקצועי ללא תעודת בגרות. הביקורת המתמשכת כלפי סוג זה של הסללה, בעיקר בחינוך היהודי, הייתה מהגורמים העיקריים ליצירת המסלול הזה. ואולם מחקר זה מראה שהצלחת המהלך הייתה מוגבלת מאוד. אמנם מסלול זה העלה את שיעורי הזכאות לתעודת בגרות, אולם סיכוייהם של בוגריו לרכוש השכלה אקדמית נותרו נמוכים מאוד, ולנוכח הקשר המשמעותי בין השכלה אקדמית לשכר גם הכנסתם הממוצעת נמוכה יחסית בשל כך.
נשאלת השאלה כיצד ניתן להסביר את הממצאים האלה, בייחוד לנוכח ההשקעה הניכרת במסלול זה, המתבטאת בכיתות קטנות ובשעות תגבור. נושא זה דורש מחקרי המשך, אולם החוקרים להציע הסבר מרכזי לתופעה על סמך גוף ידע גדול מתחומי הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של החינוך. תלמידות ותלמידים אשר מוצבים במסלול נמוך סטטוס מקבלים מבית הספר מסר ברור בנוגע ליכולותיהם ולפוטנציאל הלימודי שלהם. המסר הזה רק מִתחזק בשל הציפיות הנמוכות של מוריהם מהם ובשל סביבת לימודים המאופיינת בדרישות נמוכות ובלמידה מעטה יחסית. תלמידות ותלמידים אלו עשויים לפתח בשל כך יחס שלילי לבית הספר ולרכישת השכלה באופן כללי, ולא זו בלבד אלא שהם גם לומדים מעט יחסית בהשוואה לחבריהם וחברותיהם במסלולים הסלקטיביים יותר.
במילים אחרות, ההשפעה השלילית של עצם ההפרדה לכיתות "מיוחדות", המסומנות ככאלה שמיועדות ל"חלשים" ו"מתקשים", עשויה להיות משמעותית הרבה יותר מההשפעות החיוביות של תוספת המשאבים והלימוד בכיתה קטנה (ראו למשל מזרחי ואחרים, 2013 ;2017., Francis et al).
הממצאים המובאים במחקר זה, לצד טענות תיאורטיות אלו, מצביעים על הצורך בדיון מחודש על המענה שמערכת החינוך הישראלית נותנת לתלמידות ותלמידי תיכון בעלי הישגים לימודיים קודמים נמוכים, שרבים מהם גם באים מרקע חברתי-כלכלי נמוך.