המקום שבו גדלים הילדים המאושרים בעולם

אחיטוב, נ' (2021). "המקום שבו גדלים הילדים המאושרים בעולם". הארץ, 29.10

עיקרי הדברים:

• מערכת החינוך ההולנדית מדגישה כישורים חברתיים יותר מאשר הישגים לימודיים
• 75% מהתלמידים רוכבים על אופניהם לבית הספר ובחזרה
• בכיתה ו' הילדים עוברים מבחן שנועד לכוון אותם לסוג החינוך התיכוני שמתאים להם: מקצועי, עיוני או מדעי
• בני הנוער ההולנדים הם הראשונים בעולם בשימוש באמצעי מניעה, מה שמוביל למספר הריונות נעורים השני הכי נמוך
• אדריכלי הולנד מתנגדים לארגון המסורתי, שבו מורים עומדים ליד הלוח מול תלמידים המאזינים להם בפסיביות
• הורים ומורים בהולנד מתייחסים לילדים ברצינות, מתייעצים עמם ומתחשבים בדעתם בנוגע להחלטות הנוגעות להם

הילדים ההולנדים הם המאושרים בעולם. כך מראים בעקביות סקרים ומחקרים. פעם אחר פעם הם מביעים הכי הרבה שביעות רצון מהחיים באופן סובייקטיבי ומקבלים ציונים גבוהים במדדים אובייקטיביים כמו בריאות פיזית ונפשית. הולנד אינה עשירה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, והיא המדינה הצפופה באירופה – כך שהממצא הזה מפתיע.

לכתבה המלאה באתר הארץ

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הולנד

כתבת מוסף "הארץ", נטע אחיטוב, ביקרה במדינה, שוחחה עם תושבים רגילים ועם אנשי מקצוע מתחומים שונים, צללה לתוך הנתונים והמחקרים – ומיפתה את הגורמים לאושרם הרב של הילדים ההולנדים. בסיכום זה נתמקד בעיקר בגורמים הקשורים למערכת החינוך:

תחרות, ציונים, שיעורי בית ועונשים – לא בבית ספרנו

הילדים ההולנדים אינם מצטיינים במבחני פיז"ה. מבחינת ההולנדים, אין מדובר בכישלון: "בתי הספר בהולנד מציבים לעצמם כמטרה לחנך ילדים לאמפתיה, אחריות ותחושת קהילתיות", הסביר הסוציולוג פרופ' רוט ויינהובן. "מערכת החינוך ההולנדית מדגישה כישורים חברתיים יותר מאשר הישגים לימודיים. המחקר שלנו מלמד שכישורים חברתיים תורמים למידת האושר יותר מאשר רמת ה–IQ".

בשנים האחרונות אמנם מתגברת ביקורת פנימית על חוסר המוטיבציה של התלמידים ההולנדים להצטיין, אך קשה שלא להכיר בתרומה של מדיניות זו לרווחתם של הילדים. התלמידים ההולנדים נמצאים בעשירייה הראשונה בקרב מדינות ה–OECD בהבעת תחושת שייכות לבית הספר — ובמקום האחרון בתחושת תחרותיות ופחד להיכשל.

היעדר התחרותיות, גם ברמה הפדגוגית וגם ברמה החברתית, מוביל לכך ששיעור הילדים שהעידו כי חוו בריונות הוא הנמוך בקרב המדינות המפותחות, ושיעור הילדים שהעידו כי הם רוכשים בקלות חברים חדשים — גבוה.

בבתי הספר לא ניתנים עונשים, אין שיעורי בית עד גיל 10 ועד סוף היסודי גם אין ציונים מספריים בתעודות, אלא רק הערכות מילוליות שעוסקות בהיבטים התנהגותיים, חברתיים ורגשיים.

במדינה לא פועלים בתי ספר פרטיים. גם זרמי החינוך המיוחדים (כדוגמת מונטסורי, אנתרופוסופי וכו') והמוסדות הדתיים הם חלק ממערכת החינוך הציבורית. כך שמי שחפץ ללמוד בהם, יכול לעשות זאת בחינם.

אחד מזרמי החינוך הפופולריים בהולנד, שנקרא דלתון, גורס שיש להתאים לכל תלמיד ותלמידה תוכנית לפי הצרכים, העניין והיכולות שלהם, שיש ללמד ילדים עצמאות, כישורים חברתיים ולטעת בהם תחושה של אחריות להם ולסביבתם. זה נעשה בדרכים שונות, כמו משימות חודשיות שעל הילדים לבצע.

שני ימי לימודים קצרים בשבוע, ספורט ורכיבה על אופניים:

ההולנדים הכי פעילים פיזית מקרב 29 המדינות שנסקרו בסקר בינלאומי. לפי הסקר, ההולנדים עוסקים בספורט בממוצע במשך 12.8 שעות בשבוע. רק 4% מהם השיבו שהם לא פעילים פיזית בכלל.

איך גורמים לאומה שלמה לעסוק בספורט באופן מסור שכזה? אחת הדרכים היא קיצור יום הלימודים פעמיים בשבוע. בכל רחבי המדינה, הלימודים בימי רביעי ושישי מסתיימים בשעה 12:30 ואז מקובל שהילדים הולכים לאיזשהו חוג ספורטיבי. כרבע מכל הנסיעות שמתקיימות במדינה בכל יום נעשות על גבי אופניים — השיעור הגבוה בעולם. כשזה מגיע לילדים ונוער, הנתון הזה מזנק: 75% מהם רוכבים על אופניהם לבית הספר ובחזרה.

[אין חובה לחבוש קסדה, לא למבוגרים ולא לילדים, ובכל זאת ההרגשה בטוחה למדי. הרכיבה רגועה, לא מהירה, מרוצפת שבילי אופניים מההתחלה ועד הסוף ונטולת קורקינטים חשמליים שדוהרים לכיוונך. אופניים חשמליים (מהסוג שלא דורשים פידול) אינם חוקיים כאן].

אין אפילו צורך לנעול אופניים לעמודים. מספיק רק להעמיד אותם בצד הדרך ולנעול את הגלגל האחורי עם מנעול שכבר נמצא עליו.

סקר שערכה ממשלת הולנד גילה שילדים שמגיעים לגן ולבית ספר על גבי אופניים מעידים על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים, מפגינים פחות מתח וחשים חופש ועצמאות. לפי מחקרים אחרים, רכיבה מפחיתה מחלות שונות כמו סוכרת, סרטן ודיכאון. למעשה, לפי הדוח של יוניסף, רכיבה היא הגורם השני בתרומתו לרווחתם של מתבגרים. הרכיבה דורגה אפילו גבוה יותר ממספיק שעות שינה, והיא שנייה רק לאכילת ארוחת בוקר באופן קבוע.

הסללה כבר בגיל 12, אבל בלי תיוג שלילי לעבודות כפיים

בהולנד מתקיימת שיטה, שלעתים מעוררת מחלוקת, למיון תלמידים כבר בסוף בית הספר היסודי. במהלך כיתה ו' הילדים עוברים מבחן שנועד לכוון אותם לסוג החינוך התיכוני שמתאים להם. לאחר קבלת תוצאות המבחן, יש להם שלוש אפשרויות: ללמוד בתיכון מקצועי שבו לומדים מלאכות יד, מקצועות טכנאות למיניהם, הכנה למקצועות סיעוד וכדומה; להמשיך בתיכון שהוא הכנה לאוניברסיטה, או ללמוד בתיכון מדעי באופיו, שמספק הכנה לתארים מדעיים מתקדמים. כ–60% מהתלמידים ההולנדים בוחרים בתיכון מקצועי, 20% בתיכון אקדמי ו–20% במסלול המדעי.

לא־הולנדים רבים אמנם מתנגדים להסללת ילדים בגיל כה צעיר, אבל ההולנדים שעמם שוחחה מחברת הכתבה אינם רואים בכך בעיה. אם יש להם ביקורת על השיטה הזאת, זה רק על כך שההחלטה צריכה להתקבל כבר בגיל 12. הם היו מעדיפים שהבחירה תיעשה בגיל 14, אחרי שנתיים בחטיבת ביניים. הם לא רואים זאת בעין ביקורתית מהסיבה הפשוטה שאין להם סטיגמות על חינוך מקצועי, והם לא מזהים היררכיה בין מקצועות שונים.

הקשבה לילדים ושיתופם בקבלת החלטות

ביוניסף, קרן האו"ם לילדים, סבורים כי זהו אולי הגורם הראשון במעלה להגדלת מידת האושר של הילדים: "יש הרבה דרכים לשמוע את השקפתם של ילדים, אבל הכי חשוב זה לקחת אותם ואת מה שהם אומרים ברצינות", אומרת אסתר פולהאוס, בכירה בארגון. לדבריה, כדי שילדים יהיו מאושרים יותר, צריך "קודם כל להתייעץ עמם, מאחר שהם רואים את הדברים מנקודת מבט אחרת. חשוב שהם יביעו דעה על החלטות שעוסקות בעתידם".

לא מרחיקים ילדים מסכנות ולא מסתירים מפניהם חדשות רעות

ההולנדים מאמינים שלא צריך להסתיר סכנות או דברים מפחידים מילדים. חדשות רעות, מראות קשים, מוות או חריגויות למיניהן מדוברים באופן פתוח. הם מניחים להם פעמים רבות לשחק ברחוב ללא השגחה, ומלמדים אותם לשחות כבר בגיל ארבע. בהולנד מאמינים שילדים צריכים ללמוד לפתור בעיות בעצמם, ולא להסתמך על מבוגרים. העיקרון הזה ניכר ביומיום: ברחבי המדינה שכיח לראות ילדים משחקים ברחובות ללא השגחה.

אדריכלות בית ספרית: יצירת מרחב פעולה חופשי

לדברי האדריכל פרופ' הרמן הרצברגר, "בניגוד לארגון המסורתי, שבו מורים עומדים ליד הלוח מול תלמידים שיושבים בסידור צבאי ומאזינים (או מעמידים פנים שהם עושים זאת) למה שהם אמורים לדעת כדי להפוך לאזרחים טובים ומוצלחים, אני קורא לתת דגש רב יותר לפיתוח יכולות אינדיבידואליות. לשם כך נדרש תכנון של בתי ספר 'פתוחים', שמזמינים עבודה פרטנית או קבוצתית. הסביבה צריכה לעורר יוזמות ולשם כך נדרש מרחב פחות מוגדר. הרעיון הוא ליצור מרחב פעולה חופשי".

פתיחות וחינוך מיני מגיל ארבע

שיעורי החינוך למיניות מתחילים כבר בגיל ארבע, כשהילדים נכנסים למערכת החינוך. בגילים הצעירים הם לומדים על מערכות יחסים ומגע הולם, על הגוף שלהם, על האפשרות לסרב למגע שלא נעים להם ועל אינטימיות. בגיל שבע הם לומדים על איברי הרבייה; בגיל שמונה על סטריאוטיפים מגדריים ודימוי גוף; בגיל 11 על נטיות מיניות וסקס בטוח, וכך הלאה עד סוף התיכון.

מחקרים מצביעים על כך שהגישה הזאת אפקטיבית ליצירת תרבות של מין מהנה, בטוח ובריא. בני הנוער ההולנדים הם הראשונים בעולם בשימוש באמצעי מניעה, מה שמוביל למספר הריונות נעורים השני הכי נמוך בעולם (אחרי שווייץ) וגם למקרים מועטים של מחלות מין בקרב בני נוער. מרבית בני הנוער ההולנדים מעידים על התנסויות מיניות ראשונות חיוביות ומדווחים שאלה מתרחשות מאוחר יותר ממדינות אחרות, בגיל 17–18.

אחת מבוגרות מערכת החינוך ההולנדי העידה: "לימדו אותנו על החשיבות של הסכמה וכבוד בכל מה שקשור לסקס. חברים ממדינות אחרות מספרים שאותם בעיקר הפחידו ממחלות והריונות לא רצויים ושהשיעורים היו בעיקר מביכים. אצלנו היה דגש על קבלה, מגוון, בריאות והנאה".

בנוסף לכל אלה, מונה הכתבת סדרה של גורמים לאושר הילדים ההולנדים שאינן קשורות בהכרח למערכת החינוך:

האמהות מאושרות: זוכות לסיוע צמוד מהמדינה ורבות מהן יולדות בבית

שיעור הדיכאון הכללי בקרב נשים הולנדיות נמוך משאר העולם, וכך גם שיעור הנשים שחוות דיכאון אחרי לידה. היולדות בהולנד זוכות לסיוע צמוד של מלווה מטעם המדינה למשך שמונה ימים לאחר הלידה — אולי חלומה של כל אישה שילדה. המלווה, שמגיעה לבית היולדת למשך לפחות שלוש שעות ביום, מסייעת ליולדת, לתינוק ולמשפחה. ההכשרה שלה מאפשרת לה להעניק ייעוץ הנקה בסיסי, לבדוק כיצד מתקדם השיקום של היולדת, לעזור בהדרכה בכל ענייני הלוגיסטיקה הכרוכה בתינוק או בילדים האחרים בבית ולהעניק גם ליווי רגשי להורים בימיהם הראשונים עם התינוק. במסגרת ההכשרה שלה, היא גם לומדת לזהות סימנים לדיכאון אחרי לידה ומפנה את האם לטיפול מתאים". הולנד מעודדת נשים ללדת בבית, ואף מספקת לשם כך מיילדת ודולה חינם.

חופשת הלידה בהולנד מתחילה ארבעה שבועות לפני מועד הלידה המשוער. דווקא חופשת הלידה בכללותה קצרה למדי, בטח בהשוואה למדינות סקנדינביות, ונמשכת בסך הכל 16 שבועות (בישראל יולדות זכאיות ל–15 שבועות חופשה בתשלום).

האבות פנויים

אחד מכל ארבעה אבות עובד ארבעה ימים בשבוע, ומבלה יום אחד עם ילדיו. ההולנדים עובדים כ-30 שעות בשבוע, לעומת 40 שעות בישראל, בארה"ב וביפן.

ארוחת ערב משפחתית

מוסד ארוחת הערב המשפחתי הוא הדבר הכי קרוב לטקס קדוש בהולנד, וכולם מכבדים אותו — הורים, ילדים, בתי ספר ומעסיקים. שני ההורים חוזרים הביתה מעיסוקיהם לקראת השעה 18:00, וגם כל הילדים. וכך, בכל ערב, מקסימום ב–18:30, כל המשפחה מתכנסת יחד לאכול ארוחת ערב. לרוב נטולת סלולוריים.

שפע כלכלי וסיוע מהמדינה

מערכת החינוך מסובסדת מגיל שלושה חודשים וניתנת בחינם מגיל ארבע ועד האוניברסיטה. יש מערכת רווחה טובה, דיור מסובסד בשפע ורפואה ציבורית ברמה גבוהה. גם יוקר המחיה — שנמוך ב–10% מאשר בישראל.

חופשות ארוכות בטבע

חופשה הולנדית ממוצעת אורכת שלושה שבועות ומתרחשת לרוב בטבע.

הורות ללא משמעת וללא צעקות

ההורים בהולנד לא נחשבים לדמויות סמכותניות, אלא נתפסים יותר כשותפים הראשונים במסע הילדוּת. הם לא רואים בעצמם שוטרים, ולא מאמינים בחדירה לפרטיותם של הילדים, אלא רואים עצמם כדמויות שאמורות להוות מודל. למעשה, המילים "משמעת" ו"גבולות" כמעט שאינן נמצאות בשימוש בהקשר ההורי. במקומן, הורים משתמשים במונח Opvoeding, שפירושו גידול וטיפוח.

מיעוט ילדים

מספר הילדים במשפחה הולנדית אינו גדול ועומד על 1.6 ילדים בממוצע — וגם זה מקור לאושר. הדבר מאפשר להורים להתייחס לצרכים הספציפיים של מעט הילדים שלהם, בניגוד למשפחות מרובות ילדים.

להרגיע עם צעצועים ועם מסיבות יום הולדת

הייחודיות של חדר הילדים ההולנדי קופצת לעין מהרגע הראשון. כאן לא מוצאים ערימות של צעצועי פלסטיק ברחבי החדר. במקומם, אפשר לראות כמה צעצועי עץ איכותיים. גם כשחוגגים יום הולדת, לא מקובל להביא מתנה למסיבה. במקום משחק או צעצוע, חתן או כלת השמחה מקבלים יצירה קטנה שהחברים הכינו לכבודם. גם צעצועים יד שנייה הם דבר מקובל מאוד.

שוויון כלכלי וסלידה מראוותנות

במדינות שבהן ההון מחולק באופן יותר שוויוני, האזרחים יותר בריאים (נפשית ופיזית), פחות אלימים ובעלי תחושת קהילתיות חזקה יותר. הם מתייחסים גם באופן ספציפי לילדים ובני נוער, ומסבירים שפערים חברתיים גורמים לחרדות סטטוס, מה שמוביל לסכסוכים מרובים יותר. 13% מהילדים עניים, לעומת 32% בישראל. נגד ראווה והפגנת עושר.

ביבליוגרפיה

אקוסטה, ר' (2017), "הילדים המאושרים בעולם: כיצד עוזרים ההורים ההולנדים לילדיהם (ולעצמם) בכך שהם עושים פחות". תל אביב: הוצאת מטר