המורה, הייצוג, הסטריאוטיפ והתקשורת הישראלית
ד"ר ארנת טורין, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית לחינוך גורדון בחיפה, עמיתת הוראה בחוג לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב ואחת ממורות התקשורת הותיקות בישראל, יצאה בשנים האחרונות למסע אקדמי בנושא התמורות בייצוג מורים בתקשורת הישראלית. לשם כך היא בחרה שלושה שדות מרכזיים לניתוח דמותם של המורים: קולנוע,טלויזיה ועיתונות. בקולנוע היא חיפשה פריזמה לבחינת התמורות בדיוקן משלח היד ולעיון במשמעויותיו הסמליות, בטלויזיה ראתה שימוש אינטנסיבי בסטריאוטיפים בקומדיות וכשדה לבחינת ההבנייה המגדרית של ההוראה ולבחינת הקשר בין ייצוגי נשים לייצוגי מורים ובעיתונות מצאה כר לבדוק סיקור של מאבקי שכר – כאופני מסגור של נשים עובדות ומאורגנות.
את התוצאה, המרשימה ורחבת היריעה המחקרית,פרסמה עתה בספר שהוציאה בהוצאת מכון מופ"ת תחת השם ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית. זו תוצאה שמאירה זרקור חשוב על האופן שבו רבים מאיתנו רואים בישראל את המורים: נלעגים, קצת אינפנטילים, חובבי שביתות ובמחילה קורבניים. נכון שישנם מורים רבים במערכת אשר קונים יום יום את התדמית הזו בשעות רבות של אי עמל על בניית דיאלוג רלוונטי עם תלמידיהם ונכון שישנם במערכת לא מעט מורים אשר הפכו את השיח הקורבני לנרטיב המוביל של העשייה שלהם אבל עדיין הדו"ח המחקרי שהניחה לפתחנו ארנת טורין הוא מאיר עיניים (או מחשיך עיניים, תלוי במתבונן) וראוי לדיון ציבורי רחב. דיון זה צריך להיפתח במיוחד לנוכח התחושה של רבים מהמורים כי הם מוצפים כל תקופה בדרישות המעסיק (שהרי הם מזמן לא מורים אלא 'עובדי הוראה') למלא אחר "רפורמה" כזו או אחרת.
לסקירת הביקורת של ד"ר אריה קיזל
ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית